פתיחת התפריט הראשי

המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי

מארק גרין וישראל כ"ץ מציגים את הסכם שיתוף הפעולה של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) עם המש"ב, אוגוסט 2019
ראובן ריבלין נשיא מדינת ישראל ורעייתו נחמה ריבלין אירחו את כנס נשים מנהיגות ה-30 שמאורגן על ידי מש"ב. שלישית משמאל ג'ואל טיילור (אנ') סגנית נשיא ליבריה

המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי (מש"ב) היא יחידה במשרד החוץ המארגנת סיוע של מדינת ישראל למדינות מתפתחות ברחבי העולם. הסיוע ניתן באמצעות הדרכה והכשרה בתחומי החקלאות, הרפואה, החינוך והרווחה, והוא ממומן דרך שיתוף פעולה עם מדינות וגופים רב-לאומיים כמו ארגון מדינות אמריקה, הבנק הבין-אמריקני לפיתוח, תוכנית האו"ם לפיתוח, אונסק"ו וארגון המזון והחקלאות (FAO).

מעבר לשיקולים הומניטריים, הסיוע תורם לקשירת יחסי ידידות עם המדינות המסתייעות. דוד בן-גוריון ראה בפעילות הסיוע של המרכז "מנוף להידוק היחסים המקובלים בין מדינות ואף לצקת בהם תוכן מעשי ומדיני שיוסיף ממד חדש ליחסים הרשמיים. בעבר, ניתנה חשיבות גדולה לחבירה בדרך זו אל מדינות אפריקה ואסיה. כאשר מדינות אלה (שרק השתחררו מהקולוניאליזם בארצם) הצטרפו אל האו"ם, ישראל נהנתה מביצור מסוים במעמדה ונמנעה מבדידות בזירה הבינלאומית.[1]

פעילויות המרכז ותוצאותיהןעריכה

פעילותו של המרכז בולטת במיוחד בתחום הרפואה. המרכז הכשיר במשך השנים רופאים, אחיות ומיילדות רבים במדינות אפריקה, בהם הרופאים והאחיות הראשונים בכמה מן המדינות. כמו כן, הוא פועל להקמת בתי חולים, לביצוע ניתוחים באזורים נחשלים על ידי צוותים ישראליים, וכן הוא פועל להפצת ידע רפואי בתחומים שונים כמו מניעת מחלות וניהול של בנק דם.

המחלקה מקיימת השתלמויות ותוכניות הדרכה בתחומים שונים בארץ וקורסים ניידים ברחבי העולם, דרך ובסיוע מוסדות ומכונים אקדמיים וחברתיים. מספר בוגרי ההשתלמויות מהקמת המחלקה ב-1957 ועד 2003 עמד על כ-80,000 משתלמים בארץ, ועוד כ-120,000 משתלמים במסגרת ברחבי העולם. כמה מן הפרויקטים המתקיימים הם: חוות הדגמה חקלאיות, פרויקטים בנושא בריאות ויזמות בעסקים קטנים. בתחום ההשתלמויות נעשה ניסיון להכשיר נשים רבות ככל האפשר ממדינות מתפתחות בתחומי גידול ילדים, הוראת קרוא וכתוב ואף להקנות להן יכולת לפתח מקורות הכנסה.

מאידך, הסיוע הביא גם לתוצאה בלתי צפויה ולא רצויה. בשנות השישים המרכז עשה מאמץ להקמת תנועות נוער בנוסח הגדנ"ע במדינות אפריקה ואסיה. בניסיון לאמץ את המודל הישראלי, ראו מנהיגי המדינות בתנועות הנוער כלי לחינוך לאומי שיביא את בני הנוער הכפריים שגילו עד אז נאמנות גדולה יותר לשבטם מאשר למדינה להפוך לאזרחים הנאמנים למדינה. אולם, הצלחת תנועות הנוער הייתה לעיתים בעוכרי הדמוקרטיה ובניגוד למטרה שאליה כיוון המרכז לשיתוף פעולה. באחדות מהמדינות תנועות אלו הפכו במהרה לכלי שרת בידי מפלגת השלטון ושימשו ככוח לחץ להשלטת סדר באזורים שבהם התעוררה התנגדות לשלטון. אף על פי כן, לפעולות סיוע אלה היו גם יתרונות משניים, במחנות התנועה זכו אלפי בני נוער להכשרה טכנית וללמידת קרוא וכתוב.[2]

באי אילו מקרים אף נדחה הסיוע על ידי אזרחי המדינה המקבלת, תופעה זו הייתה נפוצה במיוחד בתחום הסיוע החקלאי. המרכז התקשה לשכנע את אזרחי המדינות שמיאנו לקבל עזרה מחמת אמונות תפלות, שמרנות, פחד משינוי, או חשדנות. בהתאם לכך, רואה המרכז חשיבות רבה בהכשרה של אנשים מקומיים, שנתפשים בסביבתם כאנשים אמינים יותר מאשר זרים, כמי שעשויים להשפיע ולהחדיר את הידע שלמדו ביתר הצלחה.[3]

תמורות בפעילותעריכה

בשלהי שנות השישים ובתחילת שנות השבעים ישראל הייתה חלוצה בפיתוח כלכלי ותרמה מיכולותיה למדינות רבות באפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה. באותן שנים, היה המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ – מש"ב (הגוף הממשלתי האחראי לתוכנית הסיוע ) המחלקה הגדולה ביותר במשרד החוץ הישראלי.[4]

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 הצטמצמה הפעילות המש"בית בעיקר במדינות אפריקה. אפשר לייחס זאת לניתוק היחסים של כמה מן המדינות עם מדינת ישראל, אם בעקבות מלחמת יום הכיפורים או מאינטרסים שונים אחרים. מאידך התרחבה מאד פעילות הסיוע הישראלית למדינות אמל"ט ובשנים האחרונות אף למדינות האיים בפאסיפיק ובקריבים. מאידך, חל שינוי בהיקף ובסוג הפעילות לאורך השנים גם מפני שהסתיים הצורך בה בתחומים או באזורים מסוימים או מפני שגורמי סיוע אחרים ממלאים את אותו התפקיד כעת.[5]

בראשית המאה ה-21 הושם דגש מחודש על פעילות מש"ב במספר מדינות מפתח באפריקה כגון אתיופיה, קניה, אוגנדה ועוד בצד פעילות אינטנסיבית באסיה ובעיקר בהודו ובסין.

באפריל 2018, ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל, רות כהנוב השיאה משואה כנציגת המרכז.

מועדון שלוםעריכה

מועדון "שלום" הוא מועדון המרכז את בוגרי הקורסים של מש"ב במדינות השונות.

המועדון הוקם על ידי מש"ב במטרה לשמור על הקשר עם משתלמיו ובכדי ליצור קשר בינם לבין עצמם במדינות המסתייעות השונות. ראשוני המועדונים הוקמו בתחילת שנות השישים.

עם סיום הקורס מקבל הבוגר סיכת מועדון "שלום" והופך לחבר במועדון שבארצו. נציגות ישראל במקום מכוונת ומנחה את הפעילות, והבוגרים מפעילים את המועדון על בסיס התנדבותי. פעילות המועדון מורכבת ממפגשים חברתיים ומקצועיים, שבהם משולבים גם מרצים ומומחים שונים. בין הפעילויות הרבות שאורגנו על ידי חברי מועדון שלום במדינות המוצא שלהם, נערכו סדנאות בנושאים מקצועיים, החל מחינוך לאיידס ועד לניהול עסקים, ארגון אירועים לגיוס כספים עבור ארגוני צדקה מקומיים, גיוס חברי מועדון לתרומת שירותיהם המקצועיים פיתוח קהילתי ופעילות הומניטרית. חברי מועדוני שלום משחקים תפקיד אינטגרלי בקביעת המיקוד והיקף התכנות של המועדונים שלהם.

מלבד המפגשים, וכמרכיב חיוני למהות המועדונים, ממריץ מש"ב את הבוגרים לסייע למדינתם בתחומים השונים שהתמחו בהם: סיוע הומניטארי, חקלאות, חינוך וכן פעילויות כגון נטיעת חורשה וכדומה. 

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ר' עינור, ח. (1990), עמ' 12-11.
  2. ^ ר' עינור, ח. (1990), עמ' 16-15.
  3. ^ ר' עינור, ח. (1990), עמ' 16–17
  4. ^ באתר אוניברסיטת תל אביב
  5. ^ ר' עינור, ח. (1990), ע' 17