טקס הדלקת המשואות
טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הרשמי שנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ופותח את חגיגות יום העצמאות. הטקס נערך ברחבת הר הרצל (בהר הרצל שבירושלים), שם נמצא קברו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. האישיות המרכזית בו היא יו"ר הכנסת, ונוסף לו נוכחים בטקס שרים, חברי כנסת, הרמטכ"ל, אנשי סגל דיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל ואישים אחרים. מדי שנה מוקמים סביב הרחבה שלושה יציעים זמניים לאורחי הטקס עבור כחמשת אלפים צופים.



הטקס, שמועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, נועד לשוות ליום זה אווירה מכובדת וחגיגית, ולצורך כך מקשטים את חלקת הקבר בתפאורה הכוללת את סמלי 12 שבטי ישראל, ומשתמשים בתאורה צבעונית, באמצעים אור-קוליים ופירוטכניים. את הטקס מפיק מרכז ההסברה, שמאז שנת 2013 כפוף למשרד התרבות והספורט. במשך שנים רבות (1958–1983) היה יהודה אילן האחראי על הפקת הטקס; החל משנת 2015 האחראי על הפקת הטקס הוא מנהל מרכז ההסברה מושיק אביב. חלקו הצבאי של הטקס, שהורחב עם ביטול מצעד צה"ל, נוהל במשך שנים רבות (עד לשנת 2016) על ידי אלוף-משנה (במיל') דוד רוקני ובשנת 2017 החליפו סגן-אלוף (במיל') שמעון דרעי.
בשנת 2020, לנוכח התפרצות נגיף הקורונה בישראל ותקנות שעת חירום האוסרות על התכנסות, התקיים הטקס בפעם הראשונה ללא קהל ורובו הוקלט מראש והוכן כמופע טלוויזיוני, ולראשונה לא נערכו בו תרגילי סדר[1].
בחירת מדליקי המשואותעריכה
במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות, המסמלות את 12 השבטים. בכל שנה עוסק הטקס בנושא מרכזי אחר, כפי שנבחר על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים[2]. כמה חודשים לפני יום העצמאות מתפרסמת באמצעי התקשורת הזמנה לציבור להציע מועמדים להדלקת המשואות, המייצגים בפועלם את הנושא השנתי של הטקס. ועדה ציבורית בראשה עומד מנהל מרכז ההסברה בוחנת את ההצעות ובוחרת את מדליקי המשואות לאותה שנה הוועדה כוללת 8 או 10 חברים ובהם: נציג יושב ראש ועדת השרים, נציג הכנסת ונציג ראש הממשלה. הדלקת המשואות היא ביטוי להכרת תודה וכבוד למדליקי המשואות. הקריטריונים לבחירת מדליקי המשואות מעוגנים בתקנון בעל תוקף של החלטת ממשלה[3]. על פי תקנון זה מדליקי המשואות חייבים להיות תושבי ישראל (אלא אם יושב ראש ועדת השרים הציע לוועדה מועמד שהוא תושב חוץ). אמות המידה לבחירת מדליקי המשואות כוללות:
- פיזור גאוגרפי של המועמדים
- התפלגות על פי גילאים (מנוער עד "ותיקים עתירי מעש")
- מועמדים חילוניים, דתיים, גברים ונשים
- בני מיעוטים
- גיוון בתעסוקות של משפחות המועמדים
- ייצוג למגזרים חברתיים כגון התיישבות, תעשייה, יישובי פיתוח, יישובי ספר, פעילי חינוך
- ילידי הארץ וילידי התפוצות
- רגישות ל"מכאובים לאומיים" כגון השואה, שכול, טרור
- נציג צה"ל, נציג המיעוטים ונציג הדור הצעיר נכללים באורח קבע ברשימת המועמדים
מהלך הטקסעריכה
לטקס תבנית קבועה, אבל במהלך הטקס מוכנסים מדי פעם בפעם שינויים, כך שייתכן שהתיאור להלן אינו מדויק.
את הטקס ניתן לחלק לשניים: החלק הטקסי-רשמי והחלק החגיגי.
החלק הטקסיעריכה
תחילת הטקסעריכה
את הטקס הנחו שנים רבות הקריינים שמירה אימבר ואריה אורגד. משנת 2015 מנחים את הטקס מנחים שונים ובהם נעמי רביע ויגאל רביד. הטקס נפתח בשעה 19:45. תחילה נכנס משמר הכנסת לרחבת הטקס כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של יושב ראש הכנסת מתבצעת לקול תרועת הקשב המנוגנת על ידי שלושה נגני חצוצרה מתזמורת צה"ל והנפת דגל יו"ר הכנסת.
לאחר שהפמליה מתיישבת במקומה, מגיע מפקד הטקס ומבקש את רשות יו"ר הכנסת להמשיך בטקס. כשניתן האישור תופס משמר הכנסת את מקומו. את תפקיד מפקד הטקס ממלא קצין מפיקוד העורף אשר מגויס מדי שנה למילואים במיוחד לצורך כך. מאז 1983 ועד 2016 מילא את התפקיד אלוף-משנה דוד רוקני, והחל משנת 2017 ממלא את התפקיד אלוף-משנה (במיל') שמעון דרעי.
תחילת הטקס בתרועת אבל והקראת תפילת יזכור, בנוסח מיוחד לחללי מערכות ישראל. את התפילה, כמו גם את קטע התנ"ך, הקריא עמיקם גורביץ במשך שנים רבות. בעשור השני של המאה ה-21, מקריאים את תפילת יזכור אישים שונים הקשורים לפעולות צבאיות וביטחוניות שאירעו בחודשים שקדמו למועד הטקס. לאחר מכן, בשעה 20:00 בדיוק, מונף דגל ישראל מחצי התורן לראש התורן לקול תרועת הנפת הדגל, דבר המסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר הנפת הדגל מושר לרוב שיר נוגה המלווה בריקוד הקשור עדיין ביום הזיכרון. לאחר מכן מוקראים פסוקי תנ"ך הקשורים בנושא המרכזי ומוצג קטע מוזיקלי נוסף הקשור לכך. בסיום קטע היזכור וקטע התנ"ך עולה יו"ר הכנסת לשאת את דברי ברכתו. זהו הנאום היחיד המושמע בטקס, למעט בשנים מסוימות בהן ראש הממשלה נואם נאום אשר הוקלט מראש (כדוגמת שנת היובל ושנת השישים למדינה). בסיום נאומו מתכבד יו"ר הכנסת להשיא את המשואה המרכזית (אשר אינה נכללת בסך 12 המשואות).
מעמד השאת 12 המשואותעריכה
12 המשואות מושאות בזו אחר זו על ידי הנציגים הנבחרים. בשנים האחרונות מלווים את מעמד הדלקת המשואות זוג שחקנים אשר מציגים את משיאי המשואות ואת פועלם. בסיום הצגתו קורא משיא המשואה (לעיתים, משואה מודלקת על ידי שני אנשים): "אני פלוני, יליד (מקום הולדתו) בן אלמוני ואלמונית, מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות ה-(מספר שנות קיום המדינה) של מדינת ישראל לכבוד..." כל משיא מקריא שלושה משפטים המתחילים ב"לכבוד". הנאום מסתיים במילים "ולתפארת מדינת ישראל!". את הדלקת המשואות מלווה תזמורת צה"ל ביחד עם להקות זמר בשיר "אנו נושאים לפידים" ובשירים ישראליים נוספים. בסיום הדלקת כל המשואות מנחי הטקס מכריזים: "גבירותי ורבותי, שתים עשרה משואות כנגד שנים עשר שבטי ישראל!". בשנים האחרונות נוסף קטע עם סיום הדלקת המשואות בו מוזמנים המשיאים לשיר יחד עם להקות הזמר שיר ומוגש להם זר פרחים.
החלק החגיגיעריכה
תרגילי הסדרעריכה
בתום הדלקת המשואות נערכים תרגילי סדר, על ידי חוליית דגלנים המורכבת מכוח משותף של חיילי צה"ל מהחילות השונים וכן דגלנים ממשטרת ישראל ומערך הכבאות. מספר הדגלנים המשתתפים בתרגילי הסדר הוא כמספר שנות המדינה באותה השנה. מפקד הטקס מצעיד את חוליית הדגלנים לרחבת הטקס, בליווי תזמורת צה"ל המנגנת שירי לכת שונים. במהלך תרגילי הסדר הדגלנים יוצרים מבנים מרשימים בתיאום ודיוק רב, המסמלים דברים שונים וקשורים ברובם לנושא הטקס המרכזי. בין היתר הם יוצרים מגן דוד, אותיות או ספרות המסמלות את מספר שנות קיום המדינה ואת מנורת שבעת הקנים. במספר מופעים השתלבו ביצירת המבנים קבוצות נוספות כגון ילדי להקות מחול או 120 חיילים נוספים – מצטייני הנשיא לאותה השנה.
בסיום תרגילי הסדר מוצגים שני קטעים נוספים הכוללים שיר או מחרוזת שירים ומופע של ילדי להקת המחול. הקטע הראשון מעלה על נס את הנושא המרכזי לשנה זו, בעוד הקטע השני הוא קטע כללי המעלה על נס את יום העצמאות הישראלי.
מעמד העברת הדגלים הראשייםעריכה
בתום תרגילי הסדר נערך טקס שבו מועברים דגל המדינה הראשי ודגל צבא הגנה לישראל הראשי, למשמרת לאחד מזרועות, פיקודי, או אגפי צה"ל, מהיחידה ששמרה עליהם בשנה הקודמת. חוליות הדגלים הראשיים נכנסות בליווי קצבי של מתופפי תזמורת צה"ל, ומסתדרות כאשר דגלני היחידה שמקבלת ודגלני היחידה שמוסרת את הדגלים נערכים זה מול זה. הדגלנים הראשיים מתייצבים זה מול זה, הדגלים נפרשים ומועברים תוך שברקע נשמעת תרועת העברת הדגלים המנוגנת על ידי תזמורת צה"ל.
סיום הטקסעריכה
בסיום מעמד העברת הדגל, חוליות הדגלים הראשיים, חוליות הדגלנים ומשמר הכנסת מסתדרים בראש חץ והכל שרים את התקווה. לאחר שירת ההמנון, עוברים חוליות הדגלים הראשיים, דגלני היחידות ומשמר הכנסת, לפקודת מפקד הטקס ולנגינת מרש צה"ל, בשדרת מסע, אחת אחת אל מול פמליית הכבוד כאשר בראשן חוליית הדגלים הראשיים. כל חולייה מצדיעה לעבר הפמליה (לאחר הישמע הפקודה: "לימין, שור!"), ומפנה את הרחבה. את מצעד ההצדעה נועל נגד היחידה. לאחר פינוי הרחבה ניגש מפקד הטקס אל יו"ר הכנסת, מצדיע ומודיע לו "אדוני/גברתי, תם הטקס!".
בתום הטקס, שר לרוב זמר מפורסם שיר סיום. נערכים מופע זיקוקין די-נור ומופע של להקות מחול.
אירועים שחרגו מן מהלך הטקס הנהוג ולא יצרו מחלוקתעריכה
בשנת 1968 רחל ינאית בן-צבי אלמנתו של הנשיא השני שינתה את סיום הנאום שלה טרם הדלקת המשואה למילים "לתפארת מדינת ארץ ישראל השלמה"[4].
אירועים מעוררי מחלוקתעריכה
טקס זה בא לשדר אחדות והרמוניה, אך לעיתים המציאות מורכבת יותר. בטקס של שנת 2003 נמנתה עם משיאי המשואות נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את רצח העם הארמני בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת, כדי שלא לפגוע ביחסי טורקיה–ישראל.
בשנת 2004, הוחלט שהטקס ייערך בסימן הישגי הספורט הישראלי. הוועדה לבחירת משיאי המשואות, בחרה משיאי 11 משואות, ואת זהות משיא המשואה הנוספת הוחלט להשאיר לבחירת הציבור באמצעות מסרונים (SMS). שיטת בחירה זו עוררה ביקורת על הוועדה. הציבור בחר באלי אוחנה להדליק את המשואה[5]. משהתברר שמיקי ברקוביץ' אינו בין משיאי המשואות, שוב התעוררה ביקורת ציבורית. לבסוף הוחלט לצרף את ברקוביץ' לרשימת משיאי המשואות.
בשנת 2005 נערך הטקס בעיצומו של המאבק סביב תוכנית ההתנתקות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שהיה ממתנגדי התוכנית נשא במחאה נאום בעל אופי פוליטי[6]. דבר זה הקים עליו ביקורת על כך שהוא מנצל את הבימה שניתנה לו מתוקף תפקידו בטקס ממלכתי לצרכים פוליטיים.
בשנת 2011, במהלך טקס יום העצמאות ה-63, התפרצו לבמה המרכזית יואל שליט, אחיו של גלעד שליט וחברתו יערה וינקלר בצעקות "גלעד עדיין חי". שוטרים פינו אותם מהבמה. בין הצועקים היו גם כמה פעילי ארגון "מטה החברים של גלעד"[7]. באותו טקס הדליק משואה הרב שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג ניצול מתקפת הטרור בבית חב"ד במומבאי ובצעד שעורר מחלוקת שינה מסיום נוסח הדלקת המשואה המקובל ואמר "ולתפארת מדינת ארץ ישראל", וכמו כן הזכיר את עניין משיחיותו של הרבי מלובביץ'[8].
ב-18 באפריל 2012, במהלך החזרות לטקס, נהרגה סגן הילה בצלאלי, דגלנית מחיל הרפואה ונפצעו שבעה חיילים, כתוצאה מקריסת גשר התאורה שהקיף את הרחבה[9]. הוריה של סגן הילה בצלאלי, הדליקו בטקס באותה שנה משואה לזכרה, בצוותא עם יושב ראש הכנסת ריבלין. הדגלנים הוצבו במעמד הצגת הדגלים במבנה חסר, לזכרה של בצלאלי.
בשנת 2014 הוועדה לטקסים וסמלים בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת בחרה נשים בלבד להדליק משואות[10]. גם בחלק האומנותי של הטקס הופיעו נשים בלבד.
בשנת 2016 נגרמה מבוכה כאשר במהלך תרגילי הסדר יצרו הדגלנים את הסיסמה "עם אחד – מדינה אחת" אשר הזכירה לרבים, כולל לניצולי שואה, את הסיסמה הנאצית "עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד" (בגרמנית: Ein Volk, ein Reich, ein Führer)"[11].
בשנת 2018 התעורר ויכוח מתוקשר בין יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לשרה מירי רגב, בשאלת הנואמים בטקס ביום העצמאות השבעים. רגב דרשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כפי שנאם בטקס ביום העצמאות החמישים. ואילו אדלשטיין התנגד לכך ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם היחיד הוא יו"ר הכנסת וראש הממשלה איננו נוכח בטקס אף לא בקהל[12][13]. אדלשטיין הודיע שאם ישולב בטקס נאום של ראש הממשלה, הוא ומשמר הכנסת לא יגיעו לטקס[14]. יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג מתח ביקורת על הפגיעה בממלכתיות וציין שעל אף שהוא מתנגד לשינוי במבנה מעמד הטקס, לאור זה שהכנסת היא הריבון, היה וראש ממשלה ינאם, הרי שהוא עומד על זכותו כחוק לנאום גם כן לאחריו[15]. לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות החמישים, ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת[16]. בפועל נאם נתניהו במשך 14 דקות, כמעט כפליים ממי שמוגדר על פי רוב כ"דובר הראשי בטקס"[17][18]. בערב הטקס סירב יושב ראש הכנסת שמשמר הכנסת יקבל את כניסת ראש הממשלה לרחבת הטקס בשל דרישותיו של ראש הממשלה בעניין זה בניגוד לסיכומים המוקדמים בדבר השתתפותו של רה"מ בטקס יובל זה. לפיכך הועלה משמר של צה"ל שאורגן ברגע האחרון מקרב הנוכחים לשם קבלת ראש הממשלה ורק לאחריו עלה משמר הכנסת לקבלת יו"ר הכנסת[19]. במקובל פונה מפקד הטקס ליושב ראש הכנסת בתואר "אדוני" למשל "אדוני תם הטקס, אדוני", ואילו הפעם הוא פנה ליושב ראש הכנסת ולראש הממשלה "מכובדיי". באפריל 2019 פרסם מבקר המדינה דו"ח אשר העביר ביקורת על שרת התרבות והספורט מירי רגב, וחשף ליקויים בדרך בחירת המועמדים להשיא את המשואות בטקס, כמו גם על חלוקת רובם המכריע של כרטיסי הצופים למקורבים או לפי מפתח פוליטי[20]. גם בשנת 2020, הושמעה בטקס ברכה של ראש הממשלה נתניהו[21].
בטקס של יום העצמאות 2019 הנחתה לינור אברג'יל לצידו של השחקן אביב אלוש. במהלך הנחייתה חבשה כיסוי ראש. פוסט שפרסם ברשת פייסבוק נשיא בית משפט השלום בבאר שבע לשעבר, עודד אל-יגון, ובו כינה את כיסוי הראש של אברג'יל "תרבוש רב קומות"[22][23] חולל סערת רשת גדולה וגרר גינויים מקיר לקיר. חברת הכנסת שרן השכל הודיעה כי תחבוש כיסוי ראש במשך שבוע לאות הזדהות עם אברג'יל[24]. גם שרת המשפטים איילת שקד גינתה את דברי השופט לשעבר וכתבה "היום מועמד כמו השופט אליגון לא היה נכנס בשערי הוועדה לבחירת שופטים", הצטרפה ל"מחאת השביס" ופרסמה תמונה שלה עם כיסוי ראש[25].
בשנת 2020, לקראת טקס המשואות, נבחרה חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בנפאל, להשיא משואה. כשבוע לאחר מכן היא ביטלה את השתתפותה על פי דרישת בית דין רבני חב"ד[26] בנימוק ש"אני בורחת ממחלוקות"[27]. ביטול ההשתתפות עורר סערה בתקשורת[28].
נושאי הטקס לאורך השניםעריכה
שנה | נושא נבחר ומדליקי המשואות |
---|---|
1951-1959 | משיאי המשואות היו נציגי הגלויות והעדות השונות מכל אזורי המדינה |
1960 | 100 שנה להולדת הרצל – 12 משיאי משואות, 6 מוותיקי הציונות ועוד 6 מנציגי קהילות העולים |
1961 | ילידי ה' באייר תש"ח החוגגים בר מצווה בתאריך הטקס[29] |
1962 | נציגי פועלי הכפיים |
1963 | שנת הראשונים – נציגי 12 המושבות שנוסדו עד 1891 |
1964 | ההעפלה |
1965 | 17 משואות לציון 17 שנות המדינה, בסימן ההתנדבות לגדודים העבריים, הבריגדה ולוחמי מח"ל |
1966 | שנה 18 למדינה – בנות ובנים ללוחמי מערכת העצמאות הדליקו משואות בטקס זה |
1967 | נציגי 11 הנקודות שהתיישבו בנגב בתש"ז והבן הבכור של העיר באר שבע |
1968 | נציגי יובלות ואירועים ביטחוניים |
1969 | נציגי יישובי הספר |
1970 | 12 בנים ובנות מישובי קו האש |
1971 | נציגי עולי ברית המועצות ועולי ארצות ערב הוותיקים |
1972 | נציגי גלויות + 2 'צברים' צעירים |
1973 | גיבורי ישראל (25 שנה לעצמאות ישראל) |
1974 | 6 נציגי חילות צה"ל ו-6 נציגי יישובי הספר |
1975 | התנדבות ומופת אישי בסקטור האזרחי |
1976 | צעירים נושאי דגל הקשר עם התפוצות |
1977 | בני ירושלים, מגיניה ולוחמיה. |
1978 | 12 צאצאי לוחמים למען תקומת ישראל (30 שנה לעצמאות ישראל) |
1979 | חוזה השלום עם מצרים והמשכיות היישוב בארץ ישראל (מדליק נוסף הוא אב ששכל את בנו ונכדו באותה השנה) |
1980 | אנשי מדע, תעשייה וחקלאות |
1981 | נציגי המפעל החינוכי בישראל |
1982 | 100 שנה להתיישבות לעליה ראשונה – צאצאי המייסדים. |
1983 | גבורת ישראל |
1984 | אחדות ישראל |
1985 | פיתוח המדע והטכנולוגיה |
1986 | הדמוקרטיה בישראל |
1987 | ענפי האמנות בישראל |
1988 | 40 שנה למדינת ישראל, מדליקי המשואות היו ילדים ישראלים עולים וותיקים |
1989 | העלייה ההמונית לישראל (40 שנה ל-1949) |
1990 | שנת הלשון העברית |
1991 | עליה וקליטה |
1992 | 500 שנה לגירוש ספרד |
1993 | שנת ירושלים |
1994 | איכות הסביבה |
1995 | שנת תיירות השלום |
1996 | חינוך ותעשייה (משואה נוספת הדליק ולדיק קושנירוב, בן 9, שהוריו נרצחו בפיגוע בקו 18 בירושלים) |
1997 | מאה שנות ציונות |
1998 | |
1999 | הכנסת – סמל הדמוקרטיה והריבונות |
2000 | שונים אבל שווים – יחדיו במרקם חברתי תרבותי מגוון |
2001 | |
2002 | "ילדים ונוער – העתיד והעוצמה של מדינת ישראל" |
2003 | מאוחדים בלבבות ומשלבים זרועות |
2004 | הספורט ההישגי והעממי בישראל |
2005 | "צו חיים" – צו השעה לקירוב לבבות לגורל אחד ועתיד משותף |
2006 | פיתוח הנגב והגליל[30] |
2007 | 40 שנה לאיחוד ירושלים |
2008 | ילדי ישראל |
2009 | מאה שנים לעיר תל אביב |
2010 | "אם תרצו אין זו אגדה"[31] |
2011 | "ערבין זה לזה" – שנת הערבות ההדדית |
2012 | מים – מקור החיים[32] |
2013 | המורשת הלאומית[33] |
2014 | "זמן נשים – הישגים ואתגרים"[34] |
2015[35] | ישראלים פורצי דרך[36] |
2016[37] | גבורה אזרחית[38] |
2017[39] | 50 שנים לאיחוד ירושלים |
2018[40] | מורשת של חדשנות[41] |
2019 | רק בגלל הרוח[42] |
2020 | חיבורים בחברה הישראלית[43] |
ראו גםעריכה
- רחבת הר הרצל
- מרכז ההסברה
- רשימת משיאי משואה שנכתב עליהם ערך בוויקיפדיה העברית
קישורים חיצונייםעריכה
- יאיר אלדן, לקול שלוש יריות סוללת תותחים החל החג, באתר הארץ, 8 במאי 2017
- אלי אשכנזי, ההיסטוריה של המשואות: הסערות שהתחוללו סביב הטקס הממלכתי, באתר וואלה!, 4 באפריל 2018
- עופר אדרת, מהשואה הארמנית ועד אלי אוחנה: משברי המשואות לא החלו עם נשיא הונדורס, באתר הארץ, 10 באפריל 2018
- אתי אברמוב, ולתפארת שרת התרבות, באתר "ידיעות אחרונות", 11 באפריל 2018
- חוגגים 70: טקס הדלקת המשואות | יום העצמאות תשע"ח – 2018, בערוץ יוטיוב של כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי
- חוגגים 71: טקס הדלקת המשואות | יום העצמאות תשע"ט – 2019, בערוץ יוטיוב של כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי
- החלטת ממשלה 3772, בחירת מדליקי המשואות בטקס ערב יום העצמאות, התשס"ה ואילך - תקנון, 23 ביוני 2005
- החלטת ממשלה 1188, תיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות בטקס ערב יום העצמאות, 15 בינואר 2014
הערות שולייםעריכה
- ^ חוגגים 72: טקס הדלקת המשואות | יום העצמאות תש"ף – 2020, בערוץ יוטיוב של כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי
עידן בנימין, משרד התרבות מסרב לדווח לאן יגיע הכסף שנועד לטקס המשואות, אתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 20 באפריל 2020 - ^ נעמי דרום, איך נבחרים להדליק משואה ומדוע יש כל כך הרבה ציניות שאופפת את הטקס המדובר?, באתר TheMarker, 17 באפריל 2010
- ^ תיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות בטקס ערב יום העצמאות, החלטה מספר סט/4 של ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים מיום 29.12.2013 אשר צורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 15.01.2014 ומספרה הוא 1188(סט/4)
- ^ חגי סגל, "זיכרונות ושופרות: 50 שנה למלחמת ששת הימים", עמ' 77 בגיליון "מקור ראשון", פסח תשע"ז
- ^ נבחרו מדליקי המשואות: יעל ארד ואלי אוחנה בפנים, מיקי ברקוביץ' בחוץ, באתר nrg, 11 במרץ 2004
- ^ דבר יו"ר הכנסת לערב יום העצמאות ה-57, התשס"ה, באתר הכנסת
- ^ ג'קי חורי, מחאה למען שחרור גלעד שליט בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-63, באתר הארץ, 10 במאי 2011
- ^ יקי אדמקר, רבני חב"ד: מותר למוישי להדליק משואה , באתר בחדרי חרדים, 9 במאי 2011
- ^ יאיר אלטמן, האסון בהר הרצל: שמונה בני אדם עוכבו לחקירה, באתר ynet, 18 באפריל 2012
- ^ בני טוקר, "הדרת גברים" בטקס הדלקת המשואות, באתר ערוץ 7, 25 במרץ 2014
- ^ כרמלה מנשה, "עם אחד, מדינה אחת" - על טקסיות ומסרים, במקור, באתר רשת ב', 13 במאי 2016; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
הקלטת הקטע מהרדיו: בעקבות 'עם אחד, מדינה אחת' כרמלה מנשה על טקסיות ומסרים, באתר "SoundCloud" - ^ בשנים 1998 (שנת היובל לישראל), 2015-2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
- ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
- ^ מורן אזולאי, אדלשטיין לח"כים ולעובדים: אם יהיו שינויים בטקס המשואות, לא ניקח חלק, באתר ynet, 29 במרץ 2018
- ^ ח"כ הרצוג: "אם הופכים את טקס הדלקת המשואות לפוליטי, גם אני צריך לנאום", באתר מעריב אונליין, 2 באפריל 2018
- ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
- ^ ישי פורת, נתניהו: "מנסים לכבות את האור בציון - זה לא יקרה", באתר ynet, 19 באפריל 2018
- ^ ספי עובדיה, אדלשטיין מדבר, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 19 באפריל 2018, מתוך המהדורה המרכזית של חדשות עשר - מהדקה ה-18:32
- ^ "יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2018.
- ^ טל שניידר, כרטיסים למקורבים וחלוקת תפקידים לא תקינה: דוח מבקר המדינה על התנהלות מירי רגב בטקס המשואות, באתר גלובס, 28 באפריל 2019
- ^ גנץ נאם, נתניהו שלח ברכה - ורייכל פרץ בבכי: טקס המשואות 2020, באתר חדשות 13, 28 באפריל 2020
- ^ פוסט של עודד אל-יגון ברשת פייסבוק, 8 במאי 2019
- ^ כרמל ליבמן, השופט שיצא נגד השביס: "לא מתנצל", mako, 10/05/19
- ^ פוסט של שרן השכל ברשת פייסבוק, 9 במאי 2019
- ^ סערת לינור אברג'יל: שקד הצטרפה למחאת השביס
- ^ ערוץ 7, בהוראת בית דין רבני חב"ד: שליחת חב"ד בנפאל לא תדליק משואה, באתר ערוץ 7, 23 באפריל 2020
- ^ איתמר אייכנר, קובי נחשוני ולירון נגלר-כהן, חני ליפשיץ לא תדליק את המשואה: "היו עליה לחצים רבים וקנאה", באתר ynet, 23.4.2020
- ^ מדוע חב"ד אסרו על השליחה בנפאל להדליק משואה? תלוי את מי שואלים
לירון נגלר-אורן, אחיה של חני ליפשיץ:"התעללו בה כי שיתפה פעולה עם טקס ציוני, באתר ynet, 23 באפריל 2020
אליטוב מגיב: "חב"ד פועלת באיראן כי היא לא מגדרית", אתר col כ"ט בניסן תש"פ - ^ הם ידליקו משואות הבר מצווה, דבר, 14 באפריל 1961
- ^ מיה בנגל, הנושא המרכזי: הנגב והגליל, באתר nrg, 3 בינואר 2006
- ^ רונן ליבוביץ`, בנימין זאב הרצל יעמוד במרכז חגיגות יום העצמאות השנה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 13 בינואר 2010
- ^ נבחרו מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות בהר הרצל, באתר הארץ, 28 במרץ 2012
- ^ לבקשת נתניהו: השנה הבאה - "שנת המורשת הלאומית", באתר וואלה!, 18 בדצמבר 2012
- ^ נשים בלבד ידליקו את המשואות ביום העצמאות, באתר וואלה!, 29 בדצמבר 2013
- ^ טקס הדלקת המשואות 2015, בערוץ יוטיוב של משרד התרבות והספורט;
יום העצמאות ה-67: ישראל חוגגת, חדשות 2, 22 באפריל 2015 - ^ הנושא לשנת העצמאות ה-67: ישראלים פורצי דרך, באתר ONE
- ^ טקס הדלקת המשואות בהר הרצל - חגיגות עצמאות 68, בערוץ יוטיוב של כאן 11;
68 שנות עצמאות: ישראל חוגגת, חדשות 2, 11 במאי 2016 - ^ שלמה צזנה, נושא שנת העצמאות: גבורה אזרחית, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2015
- ^ טקס הדלקת המשואות, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2017;
חוגגים עצמאות: ישראל בת 69, חדשות 2, 1 במאי 2017 - ^ "הללויה", רחפנים ודגלנים: הרגעים הגדולים של טקס הדלקת המשואות, באתר ynet, 19 באפריל 2018;
מאיה הורודניצ'אנו, הדגלנים, הזיקוקים ומופע הרחפנים: הרגעים הגדולים מטקס המשואות, באתר וואלה!, 19 באפריל 2018 - ^ איתמר אייכנר, דני קושמרו ויעל אבקסיס ינחו את טקס הדלקת המשואות השנה, באתר ynet, 31 בינואר 2018
- ^ יניר קוזין, "רק בגלל הרוח": נבחר נושא חגיגות העצמאות ה-71, באתר מעריב אונליין, 21 באפריל 2019
- ^ חדשות כיפה, יום העצמאות הבא: חיבורים בחברה הישראלית, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2019 17:28