הנריק ובר
הנריק ובר (בהונגרית: Weber Henrik; 24 במאי 1818 – 14 במאי 1866) היה צייר פורטרטים והיסטוריה הונגרי בתנועת הריאליזם. הוא נחשב לאחד מגדולי הציירים ההונגרים של תקופת בידרמאייר (אנ'). הייתה לו השפעה רבה על בני דורו, ותלמידיו כללו את קארולי לוץ. בשנות ה-60 של המאה ה-19 הוא יצר ליתוגרפיות המציגות אירועים היסטוריים הונגריים עבור כתב העת "Az Ország Tükre".[1]
 | |
| לידה |
24 במאי 1818 פשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1866 (בגיל 47) פשט, ממלכת הונגריה |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1838–1866 (כ־28 שנים) |
| הושפע על ידי |
יוהאן אנדר, לאופולד קופלוויזר |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
הנריק ובר נולד בפֶּשְׁט, ממלכת הונגריה, בנו של מיהלי ובר. אביו של הנריק ובר, היגר להונגריה והפך עד מהרה לסוחר מכובד. כשרצה בכל מחיר שבנו יהפוך למדען, הוא לא רק עשה כמיטב יכולתו להכשיר את בנו, אלא גם דרש ממנו לנצל את כל זמנו הפנוי עם ספרים.
אף שוובר הצעיר היה להוט ללמוד, הוא העדיף לצייר ולשרטט הרבה יותר, ולקרא בספרי האמנות שלו במשך שעות. מחברותיו התמלאו בכל מיני דמויות מפוארות שצייר. אביו הבחין בכך, והפתיע אותו שהביא לו אמן מקומי בשם יאנוס טוביאס קירגלינג (1780–1845). בהדרכתו הוא התקדם מהר, ומוריו ועמיתיו עודדו אותו לקריירת ציור.[2]
התקופה האוסטרית עריכה
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1834, הוא נרשם לאקדמיה לאמנויות בווינה בשנת 1835. כאן, בנוסף ללימודיו, למד שיעורי אמנות, למד רישום ועבד כליטוגרף כדי לספק את צורכי חייו הבסיסיים. הוא היה תלמידם של יוהאן אנדר ולאופולד קופלוויזר,[3] שלימדו את ההיסטוריה של האסתטיקה. בהשפעתם הוא דחה את הגישה הרווחת ואימץ את הריאליזם. אך גם באמצעות חריצותו הרבה כמו גם כישרונו, הוא הפך במהרה לאחד הסטודנטים המצטיינים של המכון. הדבר מוכח על ידי תעודות השבח של האקדמיה ותואר גונדל-פריז שהוענקה לו בשנת 1837.
התקופה הגרמנית עריכה
כשחזר להונגריה בשנת 1839, הוא כבר הוכר כאמן שהציג באוסטריה. בהיותו צייר פורטרטים, נסע במהרה שוב מחוץ להונגריה כבר בשנת 1840 הגיע למינכן, לחברתם של גדולי האמנים בתקופתו. הוא הפך לסטודנט באקדמיה לאמנות יפה במינכן, שם סיים את לימודיו בשנת 1842. הוא גם קטע את השהייה במינכן פעמיים, ב־1841 וב־1842, במהלכן ביקר בטירול ובשווייץ לצורך תרגול ציורי נוף.
התקופה האיטלקית עריכה
בשנת 1845, הוא יצא לסיור אמנותי דרך איטליה עד 1847.[4] הוא ביקר בוונציה, פירנצה, רומא ונאפולי שם מצא השראה גדולה. במהלך המסע הזה, הוא בילה את זמנו בחברת קרל ראל, לואי מאייר, והעתיק את עבודותיהם של הציירים הגדולים ביותר כמו לאונרדו דה וינצ'י. הנריק ובר צייר נופים איטלקיים רבים ודמויות נשיות לבושות בתלבושות עממיות איטלקיות. כאן הוא התוודע למיכלאנג'לו גריגולטי, בין האיטלקים החדשים יותר, שהשפיעו עמוק על אמנותו. כמו כן, במהלך שהות זו ברומא הושלמה עבודתו "פלישתו של המלך מתיאס בבודה בשנת 1458."
שנים מאוחרות עריכה
לאחר שחזר הביתה מאיטליה, התיישב ובר לצמיתות בבודפשט, שם קיבל הזמנות לדיוקנאות רבים ועבודות אחרות ממשפחות ואישים ידועים. הוא כבר לא נאלץ לנסוע לחפש עבודה.
בשנת 1858 נישא לאנה קלדרוני, אשתו האחרונה. בשנות ה-60 של המאה ה-19 הוא הכין כמה ליטוגרפיות המציגות את ההיסטוריה של ההונים, לכתב העת "Az Ország Tükre". בעיצומה של הצלחה,
הוא חלה בשנות ה-60 של המאה ה-19 ונפטר בפשט ב־14 במאי 1866 בגיל 47.
ברוב יצירותיו ההיסטוריות עבד על אירועים הקשורים למשפחת הוניאדי (מותו של ג'ון הוניאדי, 1844; פלישת המלך מתיאס לבודה, 1853). הציור המתאר את ההרפתקה המופלאה של המלך מתיאס והרועה היפה בבודה, 1845. הוא יצירה יוצאת מן הכלל של ציור הז'אנר ההיסטורי.
הונגריה שלו, שצוירה בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, סימלה את התודעה העצמית של עבר מפואר ואת התקווה לעתיד משגשג.
גלריה עריכה
-
משפחת ובר -
סצנה רומנטית -
הונגריה -
המלך סלומון בכלא -
המלחין ואשתו -
אשה יווניה -
המלך בכניסה לבודה -
דיוקן אישה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ISMERETLEN ISMERŐS, Artmagazin
- ^ HAZAI KRÓNIKA, www.mke.hu
- ^ Magyar Életrajzi Lexikon 1000-1990, mek.oszk.hu
- ^ Művész adatbázis: Weber Henrik festő (1818–1866) - Antikrégiség.hu, Antikrégiség.hu Piactér (בהונגרית)