הסכם שביתת הנשק של מוסקבה
הסכם שביתת הנשק של מוסקבה היה הסכם שנחתם במוסקבה שבברית המועצות ב-19 בספטמבר 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה. ההסכם הביא לסיומה של מלחמת ההמשך בין פינלנד לבין ברית המועצות. צד להסכם בנוסף לשתי המדינות הייתה בריטניה. ההסכם החזיר על כנו את הסכם השלום של מוסקבה בין פינלנד לבין ברית המועצות מ-1940 בכפוף למספר שינויים.
ההסכם עריכה
פינלנד וברית המועצות לחמו פעמיים זו נגד זו במהלך מלחמת העולם השנייה, לראשונה במלחמת החורף (1939-40) ושוב במלחמת ההמשך, שהחלה לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות. ב--4 בספטמבר 1944, נוכח ההתקדמות הצבאית הסובייטית בזירה המזרחית, הכריזו הפינים על הפסקת אש מולם, והסכם שביתת הנשק הרשמי בין הצדדים נחתם שבועיים לאחר מכן. הסכם שביתת הנשק נחתם גם מול בריטניה, לאחר שזו הכריזה מלחמה על פינלנד ב-1941.
תנאי הסכם שביתת הנשק היו זהים בעיקרם לתנאי ההסכם שסיים את מלחמת החורף. פינלנד התחייבה לצעדים הבאים:
- למסור לברית המועצות שטחים בחבלי קרליה, סאלה (אנ') ופסטמו (אנ') וכן מספר איים (ביניהם סורסארי) במפרץ פינלנד. בנוסף התחייבה פינלנד להחכיר לברית המועצות שטח בחצי האי פורקאלה (אנ') שממערב להלסינקי למשך תקופה של 50 שנה.
- לשלם לברית המועצות פיצויי מלחמה בשווי של 300 מיליון דולר באמצעות העברת טובין שונים.
- לאפשר את קיומה החוקי של המפלגה הקומוניסטית של פינלנד - לאחר שזו ערכה מספר שינויים בתקנונה. פינלנד התחייבה גם לאסור על פעילותן של מפלגות מסוימות שברית המועצות סברה כי הן פשיסטיות.
- להעמיד לדין שורה של אישים אשר לשיטתה של ברית המועצות גרמו למלחמה ביניהן וביצעו פשעי מלחמה.
- להביא לסילוק הכוחות הגרמניים משטחה של פינלנד. התחייבות זו הביאה מיד לאחר מכן למערכה של הפינים מול הגרמנים בלפלנד, אשר התמשכה עד אפריל 1945.
לאחר ההסכם עריכה
חוזה השלום בין שתי המדינות נחתם במסגרת חוזה פריז שנעשה בשנת 1947. חוזה זה אישר את תנאי הסכם שביתת הנשק של 1944. ב-1948 הסכימה ברית המועצות להפחית את סכום פיצויי המלחמה שהושתו על פינלנד לסכום של 226.5 מיליון דולר (סכום השקול ל-4.36 מיליארד דולר במחירי 2021) ותשלומם של אלו הסתיים ב-1952. בסך הכל הועברה מפינלנד לברית המועצות טובין שנדרשו להעברתם נסיעות של כ-340 אלף קרונות רכבת. ב-1956 החזירה ברית המועצות לפינלנד את השטח שחכרה בחצי האי פורקאלה.
משפטם של האישים שפינלנד התחייבה לפי ההסכם להעמיד לדין החל בשלהי 1945 והתקיים במשך מספר חודשים. שמונה אישים הועמדו בפני בית דין מיוחד שהוקם לשם כך. הבולטים שבהם היה הנשיא לשעבר ריסטו רייטי וראשי הממשלה יוהאן וילהלם רנגל ואדווין לינקומיס (אנ'). המשפט התנהל תחת פיקוחה של מועצת הפיקוח של בעלות הברית לפינלנד. שמונת הנאשמים הורשעו ונידונו לעונשי מאסר של שנתיים ועד עשר שנים. קיום המשפט ותוצאותיו לא היו מקובלים על מרבית הציבור בפינלנד. בסתיו 1947 עזבה מועצת הפיקוח של בעלות הברית את פינלנד בעקבות חוזה השלום שנחתם באותה שנה. בשנתיים שלאחר מכן שוחררו הנידונים ממאסרם במסגרת שחרור על תנאי וחנינות שניתנו להם.