הסנאט של ברלין
הסנאט של ברלין (בגרמנית: Senat von Berlin) הוא הרשות המבצעת השולטת בעיר ברלין, שבמקביל היא מדינה בגרמניה. לפי חוקת ברלין, הסנאט מורכב מראש עיריית ברלין ועד עשרה סנאטורים שמונו על ידו, שניים מהם סגני ראש עיר.[1] הסנאט מתכנס מדי שבוע בבית העירייה האדום.
 | |
 | |
| בית העירייה האדום, מקום מושבו של הסנאט של ברלין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
גרמניה  |
| תחום שיפוט |
ברלין |
| מטה מרכזי |
ברלין |
| אתר רשמי | |
  | |
היסטוריה
עריכהרשות ברנדנבורג ושכונות אלט-ברלין וקלן (Cölln) קיבלו הרשאות עיירה (שהתבססו על זכויות מגדבורג) במאה ה-13 ומשנת 1307 חלקו מנהל משותף, אך חולקו לאחר שהנסיך הבוחר (השליט) הפך את העיר (בעקבות רעיון הפרד ומשול) לעיר המגורים שלו בשנת 1448. פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה, שלט בשתי העיירות, ושלוש אחרות ייסדו ערים סמוכות,[2] התמזגו והועלו בדרגה לדרגת "עיר הבירה המלכותית ועיר המגורים של ברלין" ב-1 בינואר 1710.
מהרפורמות הפרוסיות של 1808 עד 1933, ברלין (שהורחבה לברלין רבתי ב-1920) נשלטה על ידי מגיסטרט. זה פורק בכפייה על ידי הנאצים ב-15 במרץ 1933. המגיסטרט היה הוועד הפועל של מועצת העיר (Stadtverordnetenversammlung). זו התכנסה לאחרונה ב-15 במרץ 1933[3] וכל רובע של ברלין יוצג על ידי משרד מקומי ששכן בבית העירייה של פרבר עצמאי לשעבר.[4] בראש המועצה עמד ראש עיר לורד (אוברבורגרמייסטר). הלורד ראש העיר היינריך זאם (Sahm), שנבחר ב-1931, נשאר בתפקידו, והצטרף למפלגה הנאצית בנובמבר 1933, אך התפטר ב-1935. הוא היה תלוי ביוליוס ליפרט. ב-25 במרץ 1933 מונה לנציב המדינה הפרוסי בברלין. ברלין הפכה לכפופה למשטר הנאצי.
לאחר תבוסת גרמניה הנאצית, ברלין הייתה אמורה להיות תחת שלטון משותף של בעלות הברית. עם זאת, בבחירות ב-20 באוקטובר 1946, העיר בחרה בסוציאל-דמוקרטים ובראש העירייה עמד אוטו אוסטרובסקי (התפטר ב-1947). על ראש עיריית הסוציאל-דמוקרטים השני שנבחר, האנטי-קומוניסט ארנסט רויטר, הוטל וטו על ידי המפקד הסובייטי, ולכן לואיז שרדר (SPD) כיהנה כראש העיר בפועל בלבד. בעלות הברית המערביות אפשרו לסוציאל-דמוקרטים של ברלין לקיים משאל עם בשאלה אם להתמזג עם המפלגה הקומוניסטית כדי ליצור מפלגה מאוחדת של השמאל, מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. כך קרה באזור הכיבוש הסובייטי של גרמניה. חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הצביעו נגד המיזוג.[5]
_Neues_Stadthaus.jpg)
זה לא היה מקובל על הסובייטים, שהקימו מועצת עיר חלופית בגזרה שבשליטתם.[6] בעקבות הסגר על ברלין וניסיון הפוטש הקומוניסטי בממשלת העיר ברלין בספטמבר 1948, המגזר הסובייטי, ברלין המזרחית (בירת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית החל מאוקטובר 1949), ושלושת המגזרים המערביים (בריטי, צרפתי ואמריקאי) הופרדו, מצב שהונצח בהסכם ארבעה הכוחות בנוגע לברלין מ-1971.
על פי החוקה החדשה של מערב ברלין שנכנסה לתוקף ב-1 בספטמבר 1950, ברלין הוגדרה כמדינה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. עם זאת, בשל הווטו של בעלות הברית, נציגיה בפרלמנט הפדרלי ואחר כך בפרלמנט האירופי לא נבחרו ישירות על ידי האזרחים אלא מונו על ידי הפרלמנט של ברלין (Abgeordnetenhaus) ולא היה להם כוח הצבעה, אלא זכות להצבעה מייעצת בלבד באותם פרלמנטים.[7] על פי הדגם של ערי-המדינה של ברית ערי ההנזה בתוך הרפובליקה הפדרלית, המבורג וברמן,[8] הוקם הסנאט של ברלין, שנבחר על ידי המפלגות המיוצגות בפרלמנט של ברלין, כדי לבצע את תפקידיה של ממשלת המדינה.[9] כל אחד מחברי הסנאט עמד בראש מחלקה, שהייתה שוות ערך למשרד ממלכתי. בראש העירייה עמד ראש עיריית ברלין (Regierender Bürgermeister) וסגן. בחוקת 1950, המספר המרבי של סנאטורים היה 16.[10][11] כל אחד מהם נבחר על ידי הפרלמנט. בסנאט הראשון היו 13.[12]
בהתאם למסורת ההנזה, הלורד ראש העיר היה רק ראשון בין שווים. לו ולסנטורים היה מנדט כנבחרים, ולכן לא יכול היה לפטר אף סנטור. עם זאת, הפרלמנט יכול להדיח סנאטורים. עד 1990 כל ראשי הערים והסנאטורים הנבחרים היו צריכים לקבל אישור על ידי מפקדי בעלות הברית של מערב ברלין. שני בניינים שימשו כבית העירייה של ברלין: הנוייס שטאטהאוס (Neues Stadthaus) ובית העירייה האדום (שנהרס ולא נבנה מחדש עד 1956). הם היו במזרח ברלין, ולכן הסנאט התכנס בבית העירייה לשעבר של שנברג, בית עיריית טמפלהוף-שנברג.[13]
במהלך איחוד גרמניה בשנת 1990, נבחר מגיסטרט חדש במזרח ברלין וסנאט מונה במערב ברלין. הם שלטו במשותף כממשלת המדינה של הסנאט והמגיסטרט (Landesregierung aus Senat und Magistrat), הידועה בכינויה MagiSenat.[14] הם התכנסו בתחילה מדי שבוע לסירוגין בבניין העירייה שנברג ובבית העירייה האדום. ראש העירייה מהמזרח (ה-Oberbürgermeister) ומהמערב (Regierender Bürgermeister) עמדו בראש העירייה במשותף.
עם השלמת האיחוד ב-3 באוקטובר 1990, ה-MagiSenat הפך לסנאט מאוחד של ברלין, שאינו תלוי עוד באישור בעלות הברית. הסנאט החדש צומצם ל-8 חברים לכל היותר, וסנאטורים ממונים כעת על ידי ראש העיר הממשלתי (תיקון החוקה של 1995). יש כעת שני סגני ראש עיר.[15] הסנאט נפגש בבית העירייה האדום אשר נוצר במקור עבור ה-Magistrat בשנות ה-50.
מחלקות
עריכההסנאט של ברלין מורכב מעשרה משרדים או מחלקות (בגרמנית: Senatsverwaltungen).[16] עבודתם מתואמת על ידי צוות של משרד הקנצלר של הסנאט, שנמצא בניהולו של ראש העירייה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הסנאט של ברלין (בגרמנית)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Verfassung von Berlin - Abschnitt IV: Die Regierung". www.berlin.de (בגרמנית). 2016-11-01. נבדק ב-2020-10-02.
- ^ These were Friedrichswerder, Dorotheenstadt, and Friedrichstadt.
- ^ T.H. Elkins with B. Hofmeister, Berlin: The Spatial Structure of a Divided City, London: Methuen, 1988, מסת"ב 0-416-92220-1, e-edition Taylor & Francis 2005, מסת"ב 0-203-98402-1, p. 11.
- ^ Elkins, p. 23.
- ^ Elkins, pp. 34–35.
- ^ Elkins, p. 37.
- ^ Elkins, p. 40.
- ^ Europa World Year Book 2004 Volume 1, New York: Taylor & Francis, מסת"ב 1-85743-254-1, p. 1845.
- ^ Jan Edmund Osmanczyk and Anthony Mango, Encyclopedia of the United Nations and International Agreements: A to F, New York: Taylor & Francis, 2002, מסת"ב 0-415-93920-8, p. 191.
- ^ Elkins, pp. 41–42.
- ^ Alexandra Richie, Faust's Metropolis: A History of Berlin, New York: Carroll & Graf, 1998, מסת"ב 0-7867-0510-8, p. 774.
- ^ Ann Tusa, The Last Division: a History of Berlin, 1945–1989, Reading, Massachusetts: Addison Wesley, 1997, מסת"ב 0-201-14399-2, p. 35.
- ^ Elkins, p. 169.
- ^ Eckardt D. Stratenschulte, "Mission Accomplished? Berlin Society and the Challenge of Reunification (pdf) p. 12.
- ^ The Constitution of Berlin: Section IV: The Government (אורכב 12.06.2011 בארכיון Wayback Machine), Berlin.de
- ^ "Die Landesregierung von Berlin". Senatskanzlei. 2023-06-11. נבדק ב-2023-06-11.