הספינה מלאה

הספינה מלאה (בגרמנית: Das Boot ist voll) הוא סרט קולנוע שווייצרי משנת 1981 בבימויו של מרקוס אימהוף. הסרט עוסק ביחסה של שווייץ לפליטים בתקופת מלחמת העולם השנייה. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וזכה בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין.

הספינה מלאה
Das Boot ist voll

בימוי	מרקוס אימהוף
הופק בידי	ג'ורג' ריינהראט, מרקוס אימהוף
תסריט	מרקוס אימהוף
עריכה	הלנה גרבר, פי ליכטי
שחקנים ראשיים	טינה אנגל מתיאס גנדינדר קורט בואה האנס דיל מיכאל גמפרט
צילום	האנס ליכטי
מדינה	שווייץ, גרמניה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	15 בינואר 1981
משך הקרנה	100 דק'
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה
הכנסות באתר מוג'ו	boatisfull
דף הסרט ב־IMDb

הסרט עוקב אחרי שישה פליטים שמסתננים לשווייץ – ארבעה יהודים-גרמנים, ילד צרפתי ועריק מהצבא הגרמני – שמתחזים למשפחה אחת על מנת לא להיות מגורשים חזרה לגרמניה. הוא מתאר את מה שעובר עליהם, ובעיקר איך שווייצרים שבהם הם נתקלים מתייחסים לסיטואציה.

רקע ושם הסרט

באוגוסט 1942 שר המשפטים והמשטרה השווייצרי אדוארד פון שטייגר הצדיק את המדיניות שאסרה כניסת פליטים יהודים כשדימה את שווייץ לסירת הצלה מלאה שלא יכולה לאסוף עוד אנשים. ביטוי זה הפך לסמל לאדישות השווייצרית לגורל היהודים שניסו להימלט מהמשטר הנאצי לשווייץ.

ב-1967 פרסם העיתונאי השווייצרי אלפרד הסלר ספר בשם "הספינה מלאה, שווייץ והפליטים 1933–1945" שהעלה לראשונה באופן ביקורתי את הנושא בפני דעת הקהל השווייצרית. סרטו של אימהוף התבסס על הספר.

אימהוף סיפר שיצר את הסרט בשביל לתקן את התפיסה של הציבור השווייצרי לגבי התנהגות מדינתם בימי מלחמת העולם השנייה, ושנשלל ממנו מימון ממשלתי להפקת הסרט מפני שלטענת האחראים היה חסר בסרט ייצוג הולם לבעיות שעמדו בפני שווייץ באותה תקופה.

עלילה

הסרט מתחיל בסצנה בה פועלים שווייצריים חוסמים מנהרת רכבת לגרמניה, ומתבדחים ש"זה היה יכול להיות מרתף מצוין ליין, אבל הגרמנים היו שותים אותו בצד השני". בסצנה הבאה רואים רכבת בתוך שטח גרמניה הנאצית שנעצרת, וממנה בורחים שישה אנשים: לזר אוסטרובסקי (קורט בואה), יהודי וינאי זקן חובש כיפה, יודית קרוגר (טינה אנגל) ואחיה הצעיר אולף לנדאו שנפצע בידו מירי של חיילים גרמנים בעת הבריחה; גיטי, נערה צעירה, מוריס, ילד צרפתי קטן; וקארל שניידר, עריק מהוורמאכט. אשתו של לזר אוסטרובסקי גם הייתה איתם ברכבת אבל לא הצליחה לברוח איתם.

בבוקר השישה מגיעים לכפר שווייצרי סמוך לגבול, ומתחבאים במחסן, שם מוצאת אותם אנה פלוקיגר (רנטה שטייגר) שמנהלת יחד עם בעלה פרנץ (מתיאס גרדינגר) את הפונדק המקומי. אנה לוקחת אותם לפונדק ומכינה להם אוכל. היא שומעת מיודית שבעלה הנס, גרמני לא יהודי, הגיע לשווייץ שנתיים לפני כן, ועכשיו עצור במחנה עבודה. היא מתקשרת למחנה בשביל שיודיעו לו שאשתו הגיעה לשווייץ. הוא מקבל את הידיעה כשהוא בעבודה שטח. אחד מהשומרים השווייצריים אומר לו לגנוב את האופניים שלו ולרכוב איתם אל הכפר שבו נמצאת אשתו.

כשפרנץ מגיע לפונדק ומבין את המתרחש הוא כועס על אשתו: "מה איתך? כרגע אמרו ברדיו שיש יותר מדי כאלה פה, ושאסור לתת להם להיכנס יותר. והנה הם יושבים במטבח שלי ומרגישים כמו בבית". הוא שולח את העוזר שלו לקרוא לשוטר הכפר, אבל כשהוא רואה שאולף פצוע הוא לוקח אותו לחדר הכביסה ומטפל בו.

גברת פלוקגר הולכת לביתו של כומר הכפר להביא לו מצרכים, ומתייעצת איתו. הוא מספר לה שאם הם לא "עריקים פוליטיים" אין מה לעשות. אבל אז הוא מספר לה שלילדים קטנים ולאנשים זקנים נותנים להישאר, ושלפעמים "מרכיבים משפחות" שכביכול עומדות בכללים. כשהיא חוזרת לפונדק היא מרכיבה בהתאם את הפליטים כמשפחה: קארל העריק הוא כביכול הבעל של יודית. אחיה של יודית, שצעיר מדי בשביל להראות כבעלה, מקבל את המדים ומוצג כעריק, גיטי ומוריס מוצגים כילדיהם של יודית וקארל, אבל מכיוון שמוריס יודע רק צרפתית מסבירים לו בשפת סימנים שהוא צריך לשתוק, והוא מוצג כאילם. לזר מוצג כאביה של יודית.

כשהשוטר (מיכאל גמפרט) מגיע ורואה אותם הוא קורא את ההוראות לגבי מסתננים:
"את כל הפליטים הלא חוקיים יש לשלוח מייד חזרה". אבל היוצאים מן הכלל אותם אין לשלוח הם:
"א. עריקים. (בעיניי הם הגרועים ביותר).
ב. פליטים פוליטיים. פליטים מטעמי גזע אינם נחשבים פליטים פוליטיים.
ג. ילדים בודדים
ד. הורים עם ילדים מתחת לגיל 6. יש לכם מזל. אפשר להשאיר אתכם".
הוא מוסיף שצריך להוסיף ערבון, 4000 פרנק לאיש, ויודית מוציאה תכשיטים שהיא החביאה בשמלה ונותנת אותם בתור ערבון.

בינתיים הנס, בעלה האמיתי של יודית מגיע למקום ישוב ומתקשר לפונדק. השוטר מקשיב לשיחה שלו עם יודית, ומבין מה האמת. מרק, שמבין שהוא לא צריך לספר שהוא חלק ממשפחה בשביל להישאר בשווייץ, מגלה שבעצם הוא העריק האמיתי, ושהמדים שייכים לו. במהומה שנוצרת, מוריס שוכח שאסור לו לדבר, ומתגלה שהוא לא אילם. כשכל מצג השווא מתמוטט השוטר אומר להם: "עכשיו הגזמתם! אתם תעופו בקשת גבוהה אל מעבר לגבול... אנשים כמונו לא היו מעלים בדעתם לעשות תרגילים כאלה ולרמות אנשים!"

כשששת המסתננים מוצאים מחוץ לפונדק, אנשי הכפר מתאספים, ומגיבים לנעשה. מילד ששואל את אמא שלו "מה הם עשו?" ואנשים שמציעים להם מזון ושוקולד, ועד אנשים שואלים אם "זה נכון שהם אכלו את החתול?" ומישהו שאומר: "אתם רוצים לטפל בכולם כשתהיה פה מלחמה? לנו כבר אין מקום או אוכל". השוטר שולח במכונית את מרק, העריק, לכלא, ואת אולאף לטיפול רפואי את השאר הוא שולח ברגל עם ליווי לכיוון הגבול. אחרי שתושבי הכפר, וגם אשתו, שואלים למה פרנץ לא לוקח אותם באופנוע הסירה שלו לכיוון הגבול, הוא יוצא, אוסף אותם בדרך, ומבטיח לשוטר שהוא ייקח אותם לגבול. אבל במקום זה הוא לוקח אותם לעיר. בדרך הם נתקלים בשוטרים רכובים שלוקחים את כולם לבית הסוהר.

למחרת, כשהם מקבלים את ארוחת הבוקר בבית הסוהר, מובל פנימה הנס, בעלה של יודית, לאחר שנתפס. יודית רצה לעברו והם מתחבקים בחוזקה לכמה שניות, עד שהם מופרדים בכוח. הנס שואל למה לא נותנים להם להיות ביחד, והסוהר אומר: "כדי שהיא לא תגיד שהיא בהריון". לבסוף מפרידים אותם, וגוררים את האנס כשהוא זועק: "יודית! יודית!"

יודית, לזר, גיטי ומוריס מובלים במשאית לגשר על הגבול עם גרמניה, שם נערכים הסידורים הבירוקרטיים ובדיקה של רופא. השוטרים מחזירים ליודית את התכשיטים שהופקדו כערבון. שומר אחד מחרים מהילדים חפיסת שוקולד, כי הוא "מצרך מזון אסור לייצוא", אבל שומר שני פותח אותה ונותן להם לאכול ככל רצונם. אחד הפקידים משכנע את הרופא למצוא תירוץ להשאיר את מוריס, הילד הקטן, בשווייצריה. יודית גם מנסה את מזלה, וטוענת שהיא בהריון, אבל ברור לכולם שזה רק ניסיון נואש של הרגע האחרון. היא מתחילה לחצות את הגשר ואחריה לזר וגיטי. השוטרים מלווים אותה עד המחסום. המחסום נפתח והם מתרחקים לבדם עד שהם נעלמים בערפל.

כתוביות מספרות על גורל הגיבורים: יודית וגיטי נספו בטרבלינקה. לזר אוסטרובסקי מת עוד בזמן הגירוש. אול גורש אחרי החלמתו ונעלם, ופרנץ נידון למאסר בשווייץ.

קישורים חיצוניים

• "הספינה מלאה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הספינה מלאה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הספינה מלאה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "הספינה מלאה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אורי קליין, אנשים פשוטים, דבר, 16 בדצמבר 1981