העצב התועה

העצב התועה או ואגוּס (בלטינית: Nervus vagus; באנגלית: Vagus nerve; נהוג לסמנו: CN X) הוא זוג עצבי הגולגולת העשירי. עיקר תפקידו הוא לעצבב איברים פנימיים בגוף במסגרת מערכת העצבים הפאראסימפתטית. כ-90%-80% מהסיבים בעצב התועה משמשים להעביר תחושה מאותם איברים פנימיים בגוף.

העצב התועה

שיוך	עצבי הגולגולת, ישות אנטומית מסוימת
עצבוב	levator veli palatini, salpingopharyngeus muscle, palatoglossus muscle, palatopharyngeus muscle, שריר סוגר הלוע העליון, middle pharyngeal constrictor muscle, inferior pharyngeal constrictor muscle, כבד, לבלב
תיאור ב	האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (910)
מזהים
לטינית (TA98)	nervus vagus
טרמינולוגיה אנטומיקה	A14.2.01.153
TA2 (2019)	6332
מזהה נרוניימס	702
FMA	5731
קוד MeSH	A08.800.050.050.925
מזהה MeSH	D014630
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0042276

תרשים המדגים את מהלכם של עצבי גולגולת 9-11:
9 - עצב הלשון והלוע
10 - העצב התועה
11 - עצב הלוואי

כל יתר 11 עצבי הגולגולת מעצבבים רק את הראש, הצוואר והכתפיים. העצב התועה שונה מיתר עצבי הגולגולת, כי הוא ממשיך אל בית החזה ואל הבטן, ולכן שמו vagus, מלשון נדידה ותעייה מהדרך.

העצב יוצא מהמוח המוארך, עובר את הגולגולת דרך נקב הצוואר (jugular foramen) יחד עם עצבי הגולגולת התשיעי והאחד עשר. סעיף פנימי של עצב הלוואי (העצב ה-11) מתאחד לתוך העצב התועה, שממשיך במסלול לכיוון מטה בין העורק התרדמני הפנימי לבין וריד הצוואר הפנימי, ומשם לכיוון בית החזה והבטן. עובר מבית החזה אל הבטן דרך פתח הוושט שבסרעפת.

עצבוב איברים ומערכות

העצב התועה מספק הולכה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית כמעט לכל האיברים הפנימיים בצוואר, בבית החזה ובבטן, למעט בלוטת יותרת הכליה.

• עצבוב פאראסימפתטי של הלב מאט את קצב הלב. סעיף של העצב התועה הימני מגיע אל קשר הגת והפרוזדור (Nodus sinuatrialis) והפעלתו מורידה את קצב הלב. סעיף של העצב התועה השמאלי מגיע אף הוא אל הלב, ועלול לגרום לחסימה בהולכה החשמלית של הלב.
• עצבוב פאראסימפתטי של הלב ושל כלי הדם, גורם להורדת תפוקת הלב ולהרחבת כלי דם, ומשפיע על הורדת לחץ הדם.
• עצבוב פאראסימפתטי של הריאות גורם לכיווץ דרכי הנשימה.
• עצבוב תנועת שרירי בית הקול וקנה הנשימה, ובכלל זה שפתות הקול.
• עצבוב איברי מערכת העיכול, שגורם להגברת התנועות הפריסטלטיות.
• עצבוב בלוטות זיעה, שגורם להגברת הזיעה.
• עצבוב מערכת המין הנקבית מחולל את תחושת האורגזמה אצל נשים.

תגובה ואזו-ואגאלית

תגובה ואזו-ואגאלית (Vasovagal response) היא מנגנון הגורם לתופעה שכיחה של הרגשת חולשה ושל התעלפות עקב פעילות מוגברת של העצב התועה. סיבות שונות לתופעה - עמידה ממושכת, התייבשות, מצבי מתח נפשיים, תרופות מסוימות, ריקון "רגיל" של המעיים, לחץ על אזור הרקטום ועוד. כלי הדם מתרחבים, תפוקת הלב יורדת, עד להרגשת חולשה ועד להתעלפות.

התפתחות אבולוציונית

בקרב יונקים עצב הגרון החוזר שהוא אחד הסעיפים של העצב התועה עושה עיקוף שנראה בלתי הגיוני (לו בוצע על ידי מתכנן תבוני) בכך שהוא יורד לבית החזה, מבצע עיקוף סביב עורקי הלב ומשם חוזר לצוואר. בעוד שעיצוב זה מעריך את העצב שלא לצורך בכמה סנטימטרים ביצורים כמו אדם, הוא הופך עצב של כמה ס"מ לעצב באורך כמה מטרים אצל יצורים בעלי צוואר ארוך - לדוגמה אצל הג'ירף שם אורך העצב הוא כמה מטרים. עיצוב זה של העצב ניתן כדוגמה לשריד אבולוציוני או להתפתחות אבולוציונית של איברים או מערכות בגוף שלא לפי "עיצוב תבוני" אלא להפך "עיצוב לא תבוני".

הסיבה למבנה המוזר לכאורה של העצב נעוצה בהיסטוריה של האבולוציה שלו. בדגים קדומים העצב התועה יוצא מאזור קדמת היצור אל אזור הזימים וכמה שלוחות שלו מסתעפות אל הזימים האחוריים. היונקים התפתחו מדגים שהיו אבות קדמונים משותפים לדגים המודרניים. במהלך האבולוציה ההתפתחות העוברית השתנתה בקרב היונקים והזימים התפתחו לאיברים שונים ביניהם בית הקול, וזה נדד לכיוון הראש, במקביל היונקים גם פיתחו צוואר. כל צעד קטן של הארכת העצב הוא בעל מחיר קטן יחסית לשלם ולכן היה אפשרי וכך התארך העצב עוד ועוד. מעצב תבוני היה מוותר על העיקוף הגדול, אבל דבר זה אינו אפשרי בבעלי חיים שכן הדבר יצריך שינוי גנטי משמעותי, ודבר זה אינו סביר שכן יהיה מדובר ב"קפיצה" הנובעת ממוטציה גנטית גדולה מידי.

ראו גם

• רפלקס אוקולו-קרדיאלי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא העצב התועה בוויקישיתוף

• העצב התועה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.