פתיחת התפריט הראשי
פוגרום לבוב: נשים נרדפות על ידי גברים ונוער חמושים באלות ברחוב מדובה בעיר, 1941

הפוגרומים בלבוב היו שני מעשי טבח ביהודי העיר לבוב וסביבתה שבפולין הכבושה (כיום באוקראינה), אשר התרחשו בין ה-30 ביוני ל-2 ביולי ובין ה-25 ביולי ל-29 ביולי 1941, בתקופת הכיבוש הנאצי בפולין במלחמת העולם השנייה. לפי נתוני יד ושם, 6,000 יהודים נרצחו בפוגרומים על ידי יחידות איינזצגרופן, לאומנים אוקראינים וחברי המיליציה האוקראינית. ערב מלחמת העולם השנייה, הייתה קהילת יהודי לבוב הקהילה השלישית בגודלה בפולין, ובזמן המלחמה, עקב נהירה של פליטים יהודים שברחו אליה מאימת הנאצים, גדלה הקהילה לכדי 200,000 נפש. בשנת 2008, פרסם שירות הביטחון האוקראיני ספר שבו נטען כי מעורבותו של ארגון הלאומנים האוקראינים (OUN) בפוגרומים בלבוב הייתה קטנה מכפי שנחשב תחילה[1]. עם זאת, חוקרים רבים רואים בכך "ניסיון מניפולטיבי" לסילוף ההיסטוריה אשר נועד לגמד את חלקו של ארגון הלאומנים האוקראינים, הנהנה כיום מאהדת שלטונות אוקראינה, ברצח יהודי לבוב בו נטל חלק מרכזי[2][3].

הפוגרום הראשוןעריכה

מיד עם כניסתם של הגרמנים לעיר, אירגנו יחידות האיינזצגרופן בשיתוף עם לאומנים אוקראינים פוגרום, כביכול כתגובה לרציחתם של כ-2,000 עד 10,000 אסירים בידי הנ.ק.ו.ד. (בעיקר אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים פולנים ואוקראינים) בשלושת בתי הכלא בלבוב. על פי מומחים אוקראינים, מרבית הקורבנות מקרב האסירים היו אוקראינים. אף על פי שבין קורבנות הנ.ק.ו.ד. היו גם יהודים, אלו הואשמו על ידי חלק מהאוקראינים בשיתוף פעולה עם הסובייטים. טרם מעשי הטבח, הפיצו הגרמנים והאוקראינים שמועות הקושרות את היהודים לרצח אסירים פוליטיים אוקראינים. בכך שילהבו את ההמון, שהחל במעשי תקיפה, התעללות, עינויים ורצח של יהודים, ובאונס של נשים יהודיות תוך כדי תיעוד המעשים על ידי חיילים גרמנים[4]. על רקע הפוגרום ביהודי העיר אותו ערכו, ב-30 ביוני 1941 התכנסו ראשי ארגון הלאומנים האוקראינים בלבוב, וסגנו של סטפן בנדרה הקריא בפניהם את ההכרזה על חידוש המדינה העצמאית האוקראינית[5]. בפוגרום השתתפו גם גדוד "נכטיגל" שהורכב בעיקר מאנשי ארגונו של בנדרה שפעלו תחת פיקוד גרמני[6], וכן אנשי המיליציה הלאומית האוקראינית, שהוקמה על ידי ארגון הלאומנים האוקראינים לאחר כיבוש העיר. כמעט 4,000 יהודים מיהודי העיר נרצחו במהלך הפוגרום, שנמשך ארבעה ימים מ-30 ביוני 1941 ועד 3 ביולי 1941[7].

ימי פטליורהעריכה

פוגרום שני התרחש בעיר בסוף חודש יולי 1941, וזכה לכינוי "ימי פטליורה", על שמו של המנהיג האוקראיני סימון פטליורה, שהנהיג את הממשלה הלאומנית בעת הפרעות ביהודים ב-1919, ונחשב גיבור לאומי בעיני הלאומנים האוקראינים. הוא נורה ונהרג בפריז בידי שלום שוורצבארד, יהודי אוקראיני אשר התנקש בו לאור יום, הסגיר את עצמו מיד למשטרה הצרפתית וזוכה בבית המשפט עם חשיפת הזוועות. את הפוגרום אירגנו גורמים בחוגים הלאומניים האוקראיניים בעידוד הגרמנים. ב-25 ביולי חברו לאומנים אוקראינים מאזורי הסביבה למיליציה האוקראינית, ויחד פתחו במעשי אלימות כנגד יהודי העיר, והסתערו עליהם באלות, בסכינים ובגרזנים. נשים יהודיות הופשטו, נרדפו, הוכו ונאנסו. יהודים הובלו אל בית הקברות היהודי, שם נרצחו באכזריות. שוטרים אוקראינים נעו בקבוצות קטנות וסרקו אחר יהודים מרשימות, בעיקר מקרב האינטליגנציה היהודית. אלו רוכזו, הוכו, ונרצחו בחלקם. כ-2,000 יהודים נרצחו במהלך ימי הפוגרום[8].

לאחר הפוגרומיםעריכה

לאחר הפוגרומים הקימו הנאצים בעיר את גטו לבוב, שאיכלס כ-120,000 יהודים אשר גורשו רובם למחנה ההשמדה בלז'ץ או נרצחו בתחומי העיר במהלך השנתיים שלאחר הפוגרומים. קהילת יהודי העיר הושמדה כמעט לחלוטין עקב הפוגרומים, מעשי הרצח של יחידות האיינזצגרופן, התנאים הקשים בגטו והגירושים למחנות הריכוז הנאציים, ביניהם מחנה העבודה ינובסקה שבפאתי העיר. כ-200 עד 300 יהודים בלבד נותרו בעיר עם כניסת הצבא האדום אליה ב-1944.

במאי 1960 אולץ שר הפליטים של גרמניה המערבית, תיאודור אוברלנדר, להתפטר לאור טענות על חלקו בפוגרומים בלבוב עת שירת בגדוד האוקראיני שביצע את הפוגרום.

הנצחת מנהיגי הפורעים במאה ה-21עריכה

באוקטובר 2009 העניק נשיא אוקראינה ויקטור יושצ'נקו את התואר "גיבור לאומי של אוקראינה" לרומן שוחביץ', מפקד גדוד "נכטיגל" של משטרת העזר האוקראינית בזמן פוגרום לבוב[9]. בינואר 2010 העניק נשיא אוקראינה את התואר "גיבור לאומי של אוקראינה" גם לסטפן בנדרה, מנהיג ארגון הלאומנים האוקראינים בתקופת פוגרום לבוב[10]. אחד הרחובות המרכזיים בעיר לבוב נושא כיום את שמו של סטפן בנדרה. בשנת 2007 נפתח בעיר לבוב מונומנט לזכרו של סטפן בנדרה הכולל שער ניצחון בגובה 30 מטר, אשר במרכזו ניצב פסלו של בנדרה בגובה של 7 מטרים[11][12].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ SBU declassifies documents proving OUN-UPA not connected with anti-Jewish actions
  2. ^ "Falsifying World War II history in Ukraine - May. 08, 2011". KyivPost (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2018. 
  3. ^ Per A. Rudling, The OUN, the UPA and the Holocaust: A Study in the Manufacturing of Historical Myths, The Carl Beck Papers in Russian and East European Studies 0, 2011-12-21
  4. ^ Chronology of the Holocaust 1939-1941, באתר יד ושם
  5. ^ Proclamation of Ukrainian statehood, 1941, www.encyclopediaofukraine.com (באנגלית)
  6. ^ יד ושם, נכטיגל, גדוד, אודות שואה
  7. ^ לבוב, באתר יד ושם
  8. ^ 'ימי פטלורה', באתר יד ושם
  9. ^ גורצקי, אולגה (2010). "אוקראינה תעניק אות למשתפי פעולה עם נאצים". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2018. 
  10. ^ Divisive Nationalist Made Ukraine Hero, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  11. ^ Vul. Bandery – Monument to Stepan Bandera | Lviv Interactive, Lviv Interactive (באנגלית)
  12. ^ "Stepan Bandera Monument". Heritage and Memory (בהולנדית). 15 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-18 באוקטובר 2018.