פתיחת התפריט הראשי

הפלות מלאכותיות באירלנד

(הופנה מהדף הפלות באירלנד)
מצעד ברחובות דבלין לזכרה של סביטה הלפנבר, אישה שמתה עקב סיבוך בהפלה שעברה בבריטניה
הפגנה נגד התרת ההפלות בדבלין

הפלות מלאכותיות ברפובליקה האירית הן בלתי חוקיות, אלא אם כן הן מבוצעות כהתערבות רפואית לצורך הצלת חייה של האם. ההפלות אסורות הן עקב הגנת החוקה על חיי עוברים והן על פי חוקי המדינה. מאידך, הזכות לקבלת מידע על אפשרויות לביצוע הפלות מחוץ למדינה וכן נסיעה מחוץ למדינה לצורך ביצוע הפלה, מוגנות על ידי החוקה.

נכון לשנת 2010 עמד שיעור ההפלות באירלנד בקרב נשים בגיל 15–44 על 4.5 הפלות ל-1,000 נשים.[1]

המצב החוקי הנוכחיעריכה

הוראות החוקהעריכה

סעיף 40.3.3° לחוקת אירלנד כולל הגנה על זכות העובר לחיים, וכן את הזכות לנסוע ואת הזכות לקבל מידע על אפשרויות להפלה באופן חוקי בשטחי השיפוט של מדינות אחרות. הפסקה הראשונה בסעיף זה הוכנסה ב-1983 במסגרת התיקון השמיני לחוקה, הפסקאות השנייה והשלישית הוכנסו ב-1992 במסגרת התיקונים השלושה עשר והארבעה עשרה, בהתאמה.

סעיף 40.3.3°עריכה

המדינה מכירה בזכות לחיים של מי שטרם נולד ומבטיחה לכבד בחוקיה, תוך כדי מתן תשומת לב נאותה לזכותה לחיים של האם, ככל שהדבר מעשי, להגן ולהעניק בחוקיה זכות זו.

סעיף זה לא יפגע בחופש התנועה לנסוע מהמדינה למדינה אחרת.

סעיף זה לא יגביל את החרות להשיג מידע, או לאפשר את השגתו, בכפוף לתנאים שיוגדרו בחוק, בנוגע לקבלת שירותים באופן חוקי במדינה אחרת.

חקיקהעריכה

החוק שנכון להיום נוגע להפלות באירלנד הוא "חוק ההגנה על החיים במהלך הריון 2013" (Protection of Life During Pregnancy Act 2013). סעיפים 7 ו-8 לחוק זה קובעים את האפשרויות החוקיות להפסקת הריון במקרים של סכנת חיים פיזית, בעוד שסעיף 9 לחוק קובע את האפשרויות החוקיות להפסקת הריון במקרים של אובדן חיים כתוצאה מהתאבדות. סעיפים 58 ו-59 לחוק וכן "חוק העונשין כנגד פגיעה בבני אדם 1861" (Offences Against the Person Act 1861), בוטלו והוחלפו בסעיף 22 לחוק:

22 (1) המתתו של אדם שטרם נולד היא בלתי חוקית.

(2) אדם שהורשע בעבירה על פי סעיף זה ייענש בקנס או במאסר לתקופה שלא תעלה על 14 שנים, או שניהם.
(3) הגשת כתב אישום על פי סעיף זה תתבצע רק על ידי התובע הכללי או בהסכמתו.

חוק זה הוגש על ידי שר הבריאות, ג'יימס ריילי, בשם ממשלת פינה גייל-הלייבור. החוק אושר על ידי הדאל אירן ברוב של 127 תומכים ו-31 מתנגדים.[2] מפלגת פינה גייל, מפלגת הלייבור ומפלגת שין פיין הכריזו על משמעת סיעתית לטובת החוק ובין חברי מפלגות אלו שהתנגדו לחוק ופרשו ממפלגותיהם היו חברי הדאל לוסינדה קרייגטון, טרנס פלנגן, פיטר מתיוס, בילי טימינס ובריאן וולש מפינה גייל ופידר טויבין משין פיין. בריאן וולש ופידר טויבין שבו מאוחר יותר למפלגותיהם.

נשיא אירלנד, מייקל היגינס, כינס את "מועצת המדינה" (Council of State) כדי לבדוק את תאימותו של החוק לחוקת אירלנד והעברתו על פי סעיף 26 לחוקה לבדיקתו של בית המשפט העליון. בסופו של דבר החליט הנשיא לשלול אפשרות זו וב-30 ביולי 2013 חתם על החוק.

ביטול התיקון השמיניעריכה

  קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

ב-2016 כונסה "אספת אזרחים" (citizens' assembly) על ידי הממשלה כדי לשקול מספר סוגיות. לאחר חמש ישיבות בנוגע לתיקון השמיני לחוקה, הצביעה האספה לתקן את החוקה כך שתאפשר לאירכטס לחוקק חוקים בנוגע להפלות. האספה גם הצביעה על הסעיפים שיאפשרו חקיקה זו.[3] הדו"ח שהוגש על ידי האספה נשלח לוועדה משותפת של שני בתי האירכטס בנוגע לתיקון השמיני.[4] בדצמבר 2017 הגישה הוועדה את הדוח שלה ובינואר 2018 התקיים עליו דיון בשני בתי המחוקקים.

הצעת החוק לתיקון ה-26 לחוקת אירלנד מציעה החלפת הסעיפים החוקתיים הנוכחיים בפסקה שתאפשר חקיקה בנוגע להפסקת הריון.

ב-25 במאי 2018 נערך משאל עם על שאלת ביטול התיקון השמיני לחוקת אירלנד והחלפתו בסעיף: "ינקטו הצעדים בחוק להסדרת הפסקת הריון". מתוך 40 מחוזות הבחירה של אירלנד הצביעו 39 בעד ביטול התיקון השמיני כשמחוז הבחירה של דניגול היה היחידי שהתנגד ברוב של 51.9% מתנגדים לביטול התיקון מול 48.1% תומכים. מתוך 3,367,556 בעלי זכות הבחירה בכל אירלנד, הצביעו 2,159,655 איש (64.13%) שמתוכם הצביעו 1,429,981 (66.4%) בעד ביטול התיקון השמיני ו-723,632 (33.6%) התנגדו.[5]

רקע היסטוריעריכה

ב-1929 הובעו חששות על ידי פוליטיקאים בנוגע לעליה בשיעור ההפלות הבלתי חוקיות ובשיעור רצח התינוקות בעקבות העברת התיקון לחוק הפלילי שאסר על שימוש באמצעים למניעת הריון ללא יוצאים מהכלל. בשנות השלושים של המאה ה-20 מצאו את מותן מדי שנה מעל מאה נשים איריות כתוצאה מהפלות מחתרתיות.

ב-1938 התנהל משפט נגד הרופא אלק בורן (Aleck Bourne) על מעשה של הפסקת היריון שביצע בנערה בת 14 שנכנסה להיריון בעקבות מעשה אונס קבוצתי שבוצע בה. ההפלות בבריטניה היו אז מחוץ לחוק והטיעון של בורן להגנתו היה שהמשך ההיריון היה עלול להוביל למעשה אובדני של הנערה ובכך לסכן את חייה. זיכויו של בורן במשפט הוביל לעליה בשיעור ההפלות בבריטניה ולאחר מכן לתופעה של נשים איריות שנסעו לשם כדי לבצע הפלות. בין השנים 19381942 לא הוגשו באירלנד תביעות פליליות בעוון הפלות בלתי חוקיות, אך כפועל יוצא ממגבלות הנסיעה שהוטלו במהלך מלחמת העולם השנייה, היו 25 מקרים של הגשת תביעות כאלה בין השנים 19421946. בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים, בוצעו באנגליה ובויילס כ-400 הפסקות הריון (חוקיות ובלתי חוקיות) מדי יום ובהתאם לשיעורי ההגירה הגבוהים סביר להניח שהמידע אודות האפשרות לבצע הפלות מחתרתיות נפוץ בקרב אוכלוסיית אירלנד. במגזין האירי The Bell נכתב ב-1941 שכמה נשים צעירות משכבות אמידות "יצאו לנסיעות חפוזות, בדרך כלל ללונדון, פריז או ביאריץ וחזרו בלי התינוק, בלי שאף אחד ידע מזה".[6] לאחר המלחמה פחת מספר כתבי האישום שהוגשו ואלה שכן הוגשו היו רק במקרים שמעשה ההפלה השתבש או התגלה. על אלה שנמצאו אשמים במשפטים הוטלו עונשים מאסר כבדים. במקרה אחד, קיבל ב-1944 רוקח מדבלין שביצע הפלות רבות עונש מאסר של 15 שנים שלאחר ערעור הופחת ל-7 שנים. בדוח השנתי הראשון של המפקח הכללי של הגארדה שיכנה (המשטרה האירית) על הפשיעה שהוגש ב-1947 צוין מספר ההפלות הבלתי חוקיות שבוצעו. רומנים ואוטוביוגרפיות שפורסמו באירלנד בשנות החמישים, כולל ספרי עיון ואפילו טקסטים רפואיים, שקידמו או אפילו תיארו מעשי הפלות, נאסרו לפרסום. בין השנים 19521963 הוגשו יחסית מעט כתבי אישום בגין הפלות בלתי חוקיות, אך המקרה הידוע ביותר באירלנד היה זה של מיימי קאדן, שהייתה מיילדת ומבצעת הפלות במחתרת, שב-1957 נגזר עליה עונש מוות, שהומתק מאוחר יותר למאסר עולם, בגין מותה של אחת ממטופלותיה.

חוק ההפלות שנכנס לתוקף בבריטניה ב-1967 אפשר גישה להליך זה באופן קל יותר עבור הנשים האיריות ותופעת רצח התינוקות, שהייתה עד אז נפוצה, הצטמצמה באופן משמעותי. ב-1974 היה נואל בראון לחבר הפרלמנט האירי הראשון שהציע להתיר את ההפלות באופן רפואי מסודר במהלך דיון בסנאט האירי. ב-1975 כיהנה מי שלימים תהיה נשיאת אירלנד, מארי מקאליס, כיושבת הראש של פגישה שהתקיימה באולם החירות בדבלין שבה נתבעה זכותם של הנשים לבחור והיא צוטטה כמי שאמרה: "אני רואה בכישלון לאפשר את ההפלות כסוגיית זכויות אדם". מאוחר יותר היא טענה שהיא לא הבינה את הלכי הרוח בפגישה זו. מספר מחלוקות צצו בעקבות מותן של נשים הרות שנמנעה מהן קבלת טיפול רפואי בשל הריונן, כמו שילה הודג'רס ב-1983.[7]

המצב החוקי הישןעריכה

על פי סעיפים 58 ו-59 בחוק העונשין כנגד פגיעה בבני אדם 1861, כפי שתוקנו ב-1892 וב-1893, היה ביצוע הפלה מעשה בלתי חוקי שהעונש בצדו היה מאסר עולם עם עבודת פרך.

58. כל אישה הנושאת בקרבה ילד, שמתוך כוונה תחילה תגרום להפלת עוברה, תיטול באופן בלתי חוקי כל חומר רעיל או מזיק, או באופן בלתי חוקי תעשה שימוש בכל אביזר או כל אמצעי אחר, כדי לבצע הפלה, תישא באחריות פלילית למעשיה, תורשע ותישא בעונש של מאסר עולם עם עבודת פרך.

59. כל אדם שיספק רעל או חומר מזיק, או כל אביזר, בידיעה זה מכוון לשימוש כאמצעי לביצוע הפלה בכל אישה, בין אם היא נושאת בקרב ילד, אם לאו, יורשע ויגזר עליו עונש מאסר עם עבודת פרך.

סעיפים אלו, שחוקקו על ידי הפרלמנט הבריטי, נשארו בספר החוקים האירי עד לביטולם במסגרת חקיקת "חוק ההגנה על החיים במהלך הריון 2013".

מידע על הפלותעריכה

"החברה להגנת הילדים שטרם נולדו" (Society for the Protection of Unborn Children) קראה תיגר על הזכות לקבלת מידע על אפשרויות לביצוע הפלות בבריטניה על פי סעיף 40.3.3° לחוקה האירית. בעקבות המהלכים שהיא יזמה, שמאוחר יותר התפתחו לתביעה המשפטית שהוגשה בשם התובע הכללי כנגד שתי סוכנויות שסיפקו מידע כאמור, הוציא בית המשפט העליון צו מניעה כנגד שתי הסוכנויות מלסייע לנשים לצאת מחוץ לאירלנד כדי לבצע הפלות מחוץ לגבולותיה או לספק להן מידע על דרכי תקשורת עם מרפאות להפלות. שני הליכים משפטיים נוספים כוונו לאסור על אגודות סטודנטים מלהפיץ מידע על אפשרויות לביצוע הפלות בבריטניה.

בתגובה להליכים משפטיים אלו וכפי שהתבקש מהשתלשלותו של מקרה X, נערך בנובמבר 1992 משאל עם שאישר את התיקון הארבעה עשר לחוקה.

המידע בדבר זמינותם של שירותי הפלות מחוץ לשטח של אירלנד הוסדר באמצעות חקיקתו של חוק הסדרת המידע (שירותים להפסקת הריון מחוץ למדינה) 1995 (Regulation of Information (Services Outside the State For Termination of Pregnancies) Act, 1995). חוק זה הועבר על ידי הנשיאה מרי רובינסון לפני כניסתו לתוקף לעיונו של בית המשפט העליון ונמצא תואם לחוקה.

מקרים בולטיםעריכה

מותה של שילה הודג'רסעריכה

שילה הודג'רס הייתה עקרת בית אירית מהעיר דאנדוק שבמחוז לאות', שמתה מסרטן רב מערכתי יומיים לאחר שילדה את ילדה השלישי. נטען שלכאורה נמנעו ממנה טיפולים למחלתה בשל היותה בהריון מתוך האמונה הקתולית שהתנגדה לפגיעה בעובר.[8]

מקרה Xעריכה

ב-1992, בתיק המשפטי הידוע בשם "התובע הכללי נגד X" (באנגלית: Attorney General v X), או "מקרה X" (באנגלית: X Case), דרש התובע הכללי האירי את הוצאתו של צו מניעה למניעת ביצוע הפלה מלאכותית באנגליה על ידי נערה בת 13 שנכנסה להריון כתוצאה מאונס. צו כזה הוצא בבית המשפט הגבוה (High Court) על ידי השופט דקלן קוסטלו ובעקבות ערעור, הפך בית המשפט העליון (Supreme Court) את ההחלטה, על רקע נטייתה האובדנית של הנערה. בעקבות כך בנובמבר 1992 אושר התיקון ה-13 לחוקת אירלנד, שלפיו שמירה על זכות החיים של מי שטרם נולד לא תשמש כעילה למניעת יציאה משטח המדינה.[9] במקביל הועלתה הצעה לחקיקתו של התיקון השנים עשר לחוקת אירלנד, שעל פיו תחשב נטייה אובדנית או נטייה לגרימת נזק עצמי כסיבה אפשרית לביצוע הפלה, אך הצעה זו נפלה במשאל עם. הצעה דומה שהועלתה במשאל העם על התיקון העשרים וחמישה לחוקה, נפלה גם היא במשאל עם שנערך ב-2002.

מקרה Cעריכה

באוגוסט 1997 אירע מקרה אונס של נערה בת 13 שכתוצאה ממנו היא נכנסה להריון. עקב כך התגלו אצלה נטיות אובדניות והיא נסעה לבריטניה כדי לבצע שם הפלה. מאחר שהיא הייתה בהשגחה רפואית של המדינה, התקיים דיון בבית המשפט בשאלה אם לאפשר לה לנסוע לבריטניה.[10][11]

D נגד אירלנדעריכה

ב-2002, עוד לפני קבלתו של התיקון העשרים וחמישה, נסעה אישה הרה שנשאה בקרבה עובר עם מומים קטלניים לבריטניה כדי לבצע שם הפלה. למכתבה שנשלח לעיתון The Irish Times, יוחסה ההצלחה בהעברתו של התיקון במשאל עם.[12] מאוחר יותר היא הגישה תביעה כנגד ממשלת אירלנד בבית המשפט האירופי לזכויות אדם, אך זו נדחתה. אירלנד טענה שחוקת אירלנד עשויה להתיר הפלות במקרים של מומים בעובר. לאחר מותה של סביטה הלפנבר ב-2012 כתוצאה מסיבוך בהפלה שבוצעה בה, יצאה D מאלמוניותה.[13]

העלמה Dעריכה

במאי 2007 נמנעה מנערה בת 17, שנודעה רק בשם "העלמה D" (באנגלית: Miss D), שנשאה בקרבה עובר שסבל מאנאנצפלוס, הנסיעה לבריטניה לצורך הפלה על ידי משרד הבריאות האירי. בית המשפט הגבוה קבע ב-9 במאי שלא ניתן למנוע ממנה באופן חוקי לנסוע, אף על פי שהיא הייתה בחסות המדינה.[14]

A, ‏B ו-C נגד אירלנדעריכה

ב-2005 עתרו שתי נשים איריות ואישה ליטאית אחת, שלפני כן נסעו לאנגליה לצורך ביצוע הפלות, כנגד ממשלת אירלנד בבית המשפט האירופי לזכויות אדם, בטענה שהמגבלות וחוסר הבהירות שבחוק האירי מפרות כמה סעיפים באמנה האירופית לזכויות אדם. מקרה זה, שנודע בשם "A, ‏B ו-C נגד אירלנד" (A, B and C v Ireland), נדון ב-9 בדצמבר 2009 בפני הרכב מורחב של בית המשפט ופסק הדין ניתן ב-16 בדצמבר 2010. בפסק דינו קבע בית המשפט שזכויותיהן של שתי הנשים הראשונות לא הופרו בשל העובדה שהן נאלצו לנסוע מחוץ למדינתן כדי לבצע הפלה, בשל העובדה שהחוק האירי "ניסה להגן באופן לגיטימי על המוסר הציבורי". בית המשפט קבע גם שהחוק האירי יצר איזון ראוי בין זכות האישה לפרטיות לבין זכות החיים של העובר, אף על פי שהוא מצא שאירלנד הפרה את האמנה האירופית לזכויות האדם בכך שהיא כשלה מלספק אפשרות נגישה לנשים, שהוכרה זכותם על פי החוק האירי לבצע הפלה, לבצע את ההפלות. החלטת בית המשפט חייבה את אירלנד ואת כל המדינות החברות במועצת אירופה.[15]

ב-13 בנובמבר 2012, יום פרסום דבר מותה של סביטה הלפנבר, פרסמה קבוצת מומחים שמונתה על ידי ממשלת אירלנד את ממצאיה, בהם נאמר שאירלנד מחויבת ליישם את ההחלטה הזו של בית המשפט והמליצה על רפורמה חקיקתית.[16] פרסום דוח זה הוביל לקבלתו של "חוק ההגנה על החיים במהלך הריון 2013" בשנה שלאחר מכן.

סביטה הלפנברעריכה

מותה של סביטה הלפנבר הוביל למחאות בשנת 2012 שקראו לשינויים בחוקי ההפלות האירים ולקיום חקירה ציבורית של שירותי הבריאות. לאחר שאובחנה אצל הלפנבר הפסקת הריון טבעית, נדחתה בקשתה לביצוע הפלה, מאחר שליבו של העובר עדיין פעם.[17][18] בחקירה שנוהלה על ידי שירותי הבריאות של אירלנד נמצא שמותה של הלפנבר אירע כתוצאה משיקול דעת מוטעה ומסטייה מהנהלים הרפואיים והמליצה על כמה צעדים, כולל שינויים חקיקתיים.

הגברת Yעריכה

ב-2014 נדחתה בקשתה של Y, אישה צעירה בעלת נטיות אובדניות, לביצוע הפלה על פי החוק. היא פתחה בשביתת רעב. בסופו של דבר נולד התינוק שלה בניתוח קיסרי.[19]

PP נגד שירותי הבריאותעריכה

בדצמבר 2014 הוחזקה בחיים אישה שמתה מוות מוחי כנגד רצונם של בני משפחתה בשל העובדה שאובחנו פעימות לב בעובר שאותו היא נשאה בקרבה. האישה אושפזה קודם לכן עקב ציסטה שהתגלתה במוחה. במקרה שהובא לפני בית המשפט הגבוה קבע הרכב של שלושה שופטים ב-26 בדצמבר אותה שנה שיש להפסיק את כל הפעולות להחזקתה בחיים. בית המשפט קיבל את עדויות המומחים שהעובר לא יצליח לשרוד את החודשיים שנדרשו כדי שניתן יהיה ליילדו בהצלחה. השאלה החוקתית שעמדה בפני בית המשפט, מאחר שהאם במקרה זה הוכרזה כבר כמתה מוות מוחי, הייתה אם לעובר יש סיכוי כלשהו לשרוד. עד היום לא הוכרע כיצד אמורים בתי המשפט האירים לנהוג במקרה כזה.

הארכיבישוף של דבלין דיארמויד מרטין, הצהיר שהוא לא יתנגד לביצוע הפלה, מאחר שהאם הוכרזה כבר כמתה מבחינה קלינית וסיכוייו של העובר לשרוד אפסו. השאלות שעלו בחוגי הכנסייה היו מדוע אירלנד לא הצליחה ליצור הנחיות ברורות יותר, במיוחד במצבים כאלה. משרד הבריאות פתח בבדיקת הנהלים ושני הצדדים ציינו שהם יקבלו את פסק הדין ולא יעתרו לבית המשפט העליון. ב-26 בדצמבר נותקה האישה ממכונות ההחייאה.[20]

מלט נגד אירלנדעריכה

בשנת 2011 בו נמנעה הפלה מאמנדה מלט, אישה מדבלין שהובהר לה על ידי רופאה שהעובר שנשאה בקרבה לא ישרוד מחוץ לרחמה עקב מום לבבי. בעקבות חקירה של המקרה, הכריזה ב-2016 ועדת האו"ם לזכויות אדם כי חוקי ההפלות של אירלנד נוגדים את האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, וקראה לביצוע רפורמה חוקתית.[21]

נשים איריות שמבצעות הפלות בבריטניהעריכה

קיימות הערכות שונות בדבר מספרן של הנשים האיריות הנוסעות לבריטניה כדי לבצע שם הפלות. ב-2001 הוערך שכ-7,000 נשים נסעו מחוץ לגבולות אירלנד כדי לבצע הפלה באותה שנה.[22] ב-2011 פורסמו נתונים סטטיסטיים על פיהם בוצעו בבריטניה באותה שנה 4,149 הפלות בנשים איריות.[23]

דעת הקהלעריכה

בשנים האחרונות נערכו באירלנד כמה סקרי דעת קהל בסוגיית ההפלות.

  • סקר שנערך ב-1997 על ידי העיתון היומי אייריש טיימס מצא ש-18% מהנשאלים האמינו שלעולם אין להתיר ביצוע הפלות. 77% מהנשאלים סברו שיש להתיר את ההפלות בנסיבות מסוימות, מתוכם 35% סברו שיש להתיר את ההפלות במקרים בהם חייה של האם נמצאים בסכנה, 14% סברו שיש לבצע הפלה במקרה שבריאותה של האם בסכנה, 28% סברו ש"יש להתיר את ההפלות למי שזקוק להן" ו-5% לא הביע כל דעה.[24]
  • בספטמבר 2004 פרסם הקולג' המלכותי לרופאים באירלנד סקר שנערך בקרב אוכלוסייה של בני 45 ומטה שמתוכם 51% מהנשאלים תמכו בביצוע הפלה על פי דרישה, 39% העדיפו להעניק את זכות ההפלה בנסיבות מוגבלות ו-8% סברו שיש לאסור הפלות בכל מקרה.[25]
  • סקר של העיתון "אייריש אקזמינר" מספטמבר 2005 הראה תמיכה של 36% מהנשאלים בחוקיות ההפלות והתנגדות של 47%.[26]
  • בסקר של קבוצת המחקר TNS מיוני 2007 נמצא ש43% מהנשאלים סבר שהפלות צריכות להיות חוקיות אם האישה מאמינה שזה לטובתה, בעוד 51% מהנשאלים התנגדו לכך. 82% תמכו בחקיקה להתרת הפלות במקרים בהם חיי האישה בסכנה, 75% תמכו בביצוע הפלות כאשר ברור שהעובר לא ישרוד מחוץ לרחם ו-73% תמכו בביצוע הפלה במקרה שההיריון הוא תוצאה של מעשה אונס.[27]
  • סקר נוסף מטעם ה"אייריש אקזמינר" מינואר 2010 הראה ש-60% מהנשאלים בין הגילאים 18–35 סברו שיש להתיר את ההפלות בחוק וש-10% מהנשאלים בקבוצת גיל זו היו במערכת יחסים שבמסגרתה בוצעה הפלה. באותו סקר התברר ש-75% מהנשים מאמינות שיש להתיר את מכירתה של גלולת היום שאחרי ללא מרשם.[28]
  • סקר של המהדורה האירית של העיתון סאנדיי טיימס מספטמבר 2012, שנערך בקרב 923 נשאלים, הראה ש-80% מהנשאלים היו רוצים לראות את הממשלה "מחוקקת חוק שיאפשר הפלה במקרה בו חיי האם בסכנה, כולל סכנת התאבדות". 10% מהנשאלים הביעו דעה מנוגדת ו-5% לא הביעו דעה. באותו סקר נמצא ש-82% מהנשאלים תמכו בתיקון לחוקה שירחיב את הזכות להפלות לכל המקרים בהם בריאותה של האם נמצאת תחת איום רציני וכן במקרים של אונס ו-36% תמכו בתיקון לחוקה שיאפשר הפלה חוקים בכל מקרה בה האם מבקשת זאת. בנוסף, 63% מהנשאלים תמכו בתיקון לחוקה שבו לא תיכלל נטייה אובדנית בין הסיבות להפלה, אך שהפלה תתאפשר בכל מקרה אחר של סכנה לחיי האם.[29]
  • בינואר 2013 נערך סקר מטעם חברת ההימורים Paddy Power בקרב 1,002 נשאלים ועל פיו נמצא ש-29% מהנשאלים סברו שיש צורך בתיקון חוקתי שיאפשר הפלות ב"כל מקרה בו האישה מבקשת זאת". 35% תמכו בהתרת הפלות בכל מקרה בו חיי האם בסכנה, כולל במקרים של נטייה אובדנית. 26% תמכו בחוקיות ההפלות, אך לא הסכימו להכללת נטייה אובדנית כסכנה לאם כאמור ו-8% סברו שאין כל צורך בשינוי החוק.[30]
  • בסקר שנערך באותו חודש מטעם המהדורה האירית של הסאנדיי טיימס בקרב 916 נשאלים, נמצא ש-87% מהנשאלים יתמכו בחקיקה שתתיר הפלה במקרה של סכנה לחיי האם, למעט מקרים של נטייה אובדנית. 80% תמכו בחקיקה שתאפשר הפלה במקרים שבהם מתברר שהעובר לא ישרוד מחוץ רחם אמו. 74% תמכו בביצוע הפלה במקרה של היריון כתוצאה ממעשה אונס ו-59% תמכו בהתרת ביצוע הפלה במקרים בהם האם מביעה רצון לשים קץ לחייה. בסיכום, 92% תמכו בחוקיות ההפלות על רקע אחת מארבע הנסיבות, בעוד ש-51% תמכו בהתרת הפלות בכל אחת מארבע הנסיבות.[31]
  • בחודש שלאחר מכן הראה סקר מטעם ה"אייריש טיימס", שנערך בקרב 1,000 נשאלים פנים אל פנים בכל מחוזות הבחירה של אירלנד, ש-84% מהנשאלים חשו שהפלות צריכות להיות מותרות במקרה שחיי האם בסכנה, 79% סברו שהפלות צריכות להיות מותרות בכל מקרה בו העובר לא ישרוד מחוץ לרחם אמו, 78% הביעו את דעתם שיש להתיר הפלות בכל מקרה של אונס או של גילוי עריות, 71% ענו שלדעתם יש להתיר הפלות במקרה של נטייה אובדנית של האם, 70% ענו שלדעתם יש להתיר הפלות במקרה שבריאות האם נמצאת בסכנה ו-37% סברו שיש לאפשר הפלות בכל מקרה בו האם דורשת זאת.[32]
  • ביוני אותה שנה נערך סקר נוסף מטעם ה"אייריש טיימס" בקרב 1,000 נשאלים פנים אל פנים מכל מחוזות הבחירה ובו נמצא ש-75% מהנשאלים תמכו בהצעת החוק של הממשלה (חוק ההגנה על החיים במהלך הריון 2013), בעוד ש-14% התנגדו לה ו-11% לא הביעו דעה. יותר מכך, 89% מהנשאלים סברו שיש להתיר הפלות במקרים שחיי האם בסכנה, 83% סברו שיש להתיר הפלות במקרים בהם העובר לא ישרוד מחוץ לרחם אמו, 81% סברו שיש להתיר הפלות במקרים של היריון כתוצאה מאונס, 78% ענו שיש להתיר הפלות במקרים של סכנה לבריאות האם, 52% סברו שיש להתיר הפלות במקרים בהם האם מגלה נטיות אובדניות ו-39% סברו שיש להתיר הפלה בכל מקרה בו האם דורשת זאת.[33]
  • סקר מטעם העיתון האירי "סנדיי אינדיפנדנט" שנערך בספטמבר 2014 הראה ש-56% מהנשאלים היו בעד קיום משאל עם לביטול התיקון השמיני לחוקת אירלנד, כש-19% מהנשאלים התנגדו לכך ו-25% לא החליטו בסוגיה. בנוסף, 60% מהנשאלים היו בעד התרת הפלות במקרה של נטייה אובדנית של האם, 69% היו בעד התרת הפלות במקרה של היריון הנובע ממעשה אונס, 72% היו בעד התרת הפלות כאשר קיימת סכנה לחיי האם כתוצאה מההיריון (למעט נטייה אובדנית) ו-68% היו בעד התרת הפלות כאשר קיימת סכנה ארוכת טווח לבריאותה של האם. 34% היו בעד התרת הפלות "מסיבות אחרות", 38% התנגדו לכך ו-20% התלו את תשובתם בסוגיה זו בנסיבות שונות.[34]
  • בינואר 2016 נערך סקר מטעם תחנת הרדיו Newstalk על פיו 78% מהנשאלים היו בעד התרת הפלות במקרים בהם ההיריון נבע מאונס או מגילוי עריות, 76% היו בעד הפלה במקרים של גילוי מום קריטי בעובר, 61% היו בעד התרת הפלות במקרה של מום משמעותי אך לא קריטי בעובר, 59% היו בעד התרת הפלות במקרה של נטייה אובדנית של האם ו-41% בעד התרת הפלות על פי רצונה של האישה ההרה. יחד עם זאת, במענה לשאלה על ביטול התיקון השמיני לחוקה, 48% הביעו את תמיכתם ו-41% התנגדו.[35]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "World Abortion Policies 2013". United Nations. 2013. Retrieved 3 March 2014.
  2. ^ "Protection of Life During Pregnancy Bill 2013: Report Stage (Resumed) and Final Stage (Continued)". Houses of the Oireachtas.
  3. ^ "Fifth Meeting on the Eighth Amendment of the Constitution: Ballot 4B Results". Official website. Citizens' Assembly. 23 April 2017.
  4. ^ "Joint Committee on the Eighth Amendment of the Constitution". Houses of the Oireachtas. 2 October 2017.
  5. ^ "Referendum Commission Detailed Results". Referendum Commission. 26 May 2018.
  6. ^ Diarmaid Ferriter, Occasions of Sin: Sex and Society in Modern Ireland, Profile Books, 2010, page 253
  7. ^ Conrad, Kathryn A. (2004). Locked in the Family Cell: Gender, Sexuality, and Political Agency in Irish National Discourse. University of Wisconsin Press. p. 79.
  8. ^ "Dr Neary". Irish Independent. 4 March 2006. Retrieved 14 July 2013.
  9. ^ Attorney General v X and Others - Cornell Law
  10. ^ "'Still to this day it's living with me . . . I'm still living in fear, fear all the time'". The Irish Times. 18 July 2009. p. 9. Retrieved 2 August 2016.
  11. ^ Newman, Christine (4 December 1997). "13-year-old rape victim had abortion in England yesterday". The Irish Times. p. 4. Retrieved 2 August 2016.
  12. ^ Coulter, Carol (2002-03-08). "'Reasonable compromise' beset by a tide of controversy". The Irish Times. Retrieved 2016-07-26.
  13. ^ Wynne, Fiona (2013-05-03). "I kept quiet for 11 years but what happened to Savita was the last straw". The Sun. Retrieved 2016-06-26.
  14. ^ Dearbhail McDonald, Miss D: my story, 12/05/2007, Independent.ie
  15. ^ "A., B. & C. v. Ireland: 'Europe's Roe v. Wade'?". Ssrn.com. Retrieved 8 June 2013.
  16. ^ "Taoiseach: Expert group delivered abortion report last night". Breaking News.ie. 14 November 2012. Retrieved 9 June 2016.
  17. ^ "Woman dies after abortion request 'refused' at Galway hospital". BBC News. 14 November 2012.
  18. ^ Dalby, Douglas (11 April 2013). "Religious Remark Confirmed in Irish Abortion Case". The New York Times.
  19. ^ Valenti, Jessica (2014-08-18). "A pregnant, suicidal rape victim fought Ireland's new abortion law. The law won". The Guardian. Retrieved 2014-08-22.
  20. ^ "Mum-to-be's life support can be shut down, says Dublin court". BBC. 26 December 2014. Retrieved 18 August 2015.
  21. ^ UN: Ireland's abortion ban is cruel, discriminatory to women
  22. ^ "Abortion in Ireland". The Economist. 24 January 2002. Retrieved 3 March 2012.
  23. ^ Gemma O'Doherty (27 October 2012). "Revealed: the abortion advice that could put lives at risk". Irish Independent.
  24. ^ Kennedy, Geraldine. (11 December 1997). "77% say limited abortion right should be provided." The Irish Times. Retrieved 11 January 2006.
  25. ^ O'Regan Eilish. (24 September 2004) "Major opinion shift over women's right to choose." Irish Independent. Retrieved 22 August 2010.
  26. ^ Connolly, Shaun. (22 September 2005). "Under-35s largely in favour of legalising abortion." Irish Examiner. Retrieved 12 February 2007.
  27. ^ O'Sullivan, Claire. (22 June 2007). "73% Favour Abortion For Rape and Abuse Victims." Irish Examiner.
  28. ^ Shanahan, Catherine (21 January 2010). "Survey: 60% in favour of legal abortion". Irishexaminer.com. Retrieved 8 June 2013.
  29. ^ "Poll shows 85% of people support X Case ruling abortion legislation". RTÉ.ie.
  30. ^ "Red C Opinion Poll" (PDF). 10 January 2013. Retrieved 8 June 2013.
  31. ^ Poll shows strong support for abortion in cases of rape, fatal foetal abnormality". The Journal.ie. 20 January 2013. Retrieved 8 June 2013.
  32. ^ Stephen Collins (11 February 2013). "Over 70% support X-case legislation on abortion". The Irish Times. Retrieved 8 June 2013.
  33. ^ Stephen Collins (13 June 2013). "Poll suggests strong support for proposed legislation". The Irish Times. Retrieved 14 June 2013.
  34. ^ Eilis O'Hanlon (21 September 2014). "Middle Ireland has spoken: now the Government should act on abortion". Sunday Independent.
  35. ^ "Majority want to see abortion in certain circumstances to be legal in Ireland". Newstalk. 21 January 2016.