הפרקליט הגיס והכיס

סרט משנת 1966

הפרקליט, הגיס והכיסאנגלית: The Fortune Cookie) הוא סרט קולנוע מסוגת קומדיה שחורה משנת 1966 שהופק וביים על ידי בילי ויילדר על פי תסריט שלו ושל אי איי אל דיאמונד. בסרט כיכבו ג'ק למון ווולטר מתאו בשיתוף הפעולה הראשון שלהם על המסך.

הפרקליט הגיס והכיס
The Fortune Cookie
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי בילי ויילדר עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי בילי ויילדר עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אי. איי. אל דיאמונד, בילי ויילדר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דניאל מנדל עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ק למון
וולטר מתאו
מוזיקה אנדרה פרווין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'וזף לאשל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מיריש הפקות עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 19 באוקטובר 1966
משך הקרנה 125 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה שחורה
תקציב 3,705,000$
הכנסות 6,800,000$
פרסים פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (וולטר מתאו) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה עריכה

הארי הינקל (ג'ק למון) הוא צלם של ה-CBS אשר נפגע כאשר שחקן הכדורגל לותר "בום בום" ג'קסון (רון ריץ') של קליבלנד בראונס נתקל בו במהלך משחק ביתי באצטדיון העירוני. הפציעה של הארי היא זניחה, אך גיסו עו"ד ויליאם "וילי" גינגריץ' (וולטר מתאו) משכנע אותו להעמיד פנים שידו ורגליו השתתקו חלקית, כך שהוא יקבל שיפוי עצום מחברת הביטוח. הארי באי רצון זורם עם התוכנית משום שהוא עדיין מאוהב באשתו לשעבר, סנדי (ג'ודי ווסט), ופציעתו עלולה להחזיר אותה.

עורכי הדין של חברת הביטוח באוברן תומפסון וקינקייד (הארי הולקומב, לה טרמיין ולורן גילברט) חושדים כי הארי מזייף את השיתוק. אך עקב מניפולציות רפואיות שעושה הגיס, כל בדיקות הרופאים מעלות כי פציעתו אמיתית, מלבד אחד מהמומחים הרפואיים ששולחת חברת הביטוח שחושד ברמייה, אך גם הוא מרומה לבסוף.

ללא ראיות רפואיות לבסס את המקרה שלהם, באוברן תומפסון וקינקייד שוכרים את הבלש הפרטי הטוב ביותר של קליבלנד, צ'סטר פורקי (קליף אוסמונד), כדי לשים על הינקל מעקב מתמיד. אך גינגריץ' שמבחין במעקב, מזהיר את הינקל. ואחרי שסנדי חוזרת הוא מזהיר אותו לא להתמכר אליה. הוא ממשיך להכין את התרמית ומייסד את "קרן הינקל הארי", קרן צדקה ללא כוונת רווח אשר כל ההכנסות מהביטוח אמורות להיכנס אליה. כאשר סנדי שואל את גינגריץ' מדוע הוא עושה זאת, הוא מסביר לו שזהו רק מנוף להפעלת לחץ על חברת הביטוח להתקפל.

הינקל מתחיל ליהנות מחזרתה של סנדי, אבל הוא מרגיש רע כשהוא רואה ש"בום-בום" חש רגשות אשמה כבדים, הביצועים שלו במשחקים יורדים; הוא מבוזה על ידי האוהדים, מידרדר לאלכהוליזם, ואף נקלע לקטטה בבר. הינקל רוצה שג'ינגריץ' ייצג את בום-בום, אבל למורת רוחו של הינקל, גינגריץ' אומר שהוא עסוק מדי במשא ומתן עם חברת הביטוח וכי אין לו פנאי לכך. הינקל גם מגלה כי סנדי חזרה אליו אך ורק מתוך חמדנות ממון.

הינקל מקבל המחאה בסך $200,000 בהסדר עם חברת הביטוח. עם זאת, לפורקי יש תוכנית לחשיפת ההונאה. הוא מופיע בדירה לאסוף את המיקרופונים הנסתרים שלו. ומתחיל להעיר הערות גזעניות על בום בום. האירוע יוצא מכלל שליטה, והינקל המזועזע קופץ מכיסא הגלגלים ומכה את פורקי, פורקי שמח מאוד שהצליח להוכיח את הרמאות, אך העוזר של מקס (נועם פיטליק) שעדיין עומד בחלון בבית שממול אינו בטוח שהמסרטה תיעדה את המאורע מפני שהחדר היה "קצת חשוך". הינקל הזועם, שמלכתחילה לא רצה בתוכנית, מחליט להרוס אותה כליל. ומציע לפורקי לערוך שוב את הסיטואציה. הוא מדליק אור ומייעץ לצלם כיצד להגדיר את חשיפת המצלמה. ואז הוא מכה שוב את פורקי, ואף מתנדנד על מוטות הווילון וקופץ על המיטה. סנדי זוחלת על הרצפה ומחפשת את עדשת המגע שאבדה לה, והינקל, שמבין שכעת היא תיטוש אותו, דוחף אותה ברגלו בגסות אל הקרקע. גינגריץ' נותר קר רוח וטוען כי אין לו מושג כי מרשו מוליך אותו שולל, ומודיע על כוונתו לתבוע את חברת הביטוח עורכי דין עבור פלישה לפרטיות ולדווח הערות גזעניות של פורקי לארגונים שונים.

סיום הסרט הוא שהינקל נוסע לאצטדיון, שם הוא מוצא את בום בום מוכן לעזוב את הקבוצה ואולי להיות מתאבק בשם "המלאך האפל". הינקל מצליח לחלץ את בום-בום מיאושו, והשניים משחקים יחדיו בכדור.[1]

שחקנים עריכה

 
טרמינל טאוור, נקודת ציון מרכזית בקליבלנד, שימש כתפאורה עבור משרדי עורכי הדין שבסרט

פרסים עריכה

וולטר מתאו זכה באוסקר של 1966 בפרס השחקן המשנה הטוב ביותר עבור משחקו בסרט זה. הסרט היה מועמד גם לאוסקר על עיצוב ההפקה הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר, והתסריט המקורי הטוב ביותר. וולטר מתאו היה מועמד גם עבור פרס גלובוס הזהב.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה