הקוטב הצפוני 1
| ערך מחפש מקורות | |
הקוטב הצפוני 1 (ברוסית: Северный полюс-1) היא תחנת מחקר סובייטית שפעלה על הקרח של האוקיינוס הארקטי במשך 9 חודשים בשנים 1937–1938. במהלך קיומה התחנה נדדה לאורך כ-2000 ק"מ. סגל התחנה כלל את איוואן פאפאנין (ראש המשלחת), ארנסט קרנקל (קשר), יבגני פיודורוב (מטאורולוג וגאופיזיקאי) ופיוטר שירשוב (ביולוג ואוקיינוגרף).
הכנות עריכה
ב-13 בפברואר 1936 אוטו שמידט הציע להקים תחנת מחקר באזור הקוטב הצפוני. יוסיף סטלין וקלימנט וורושילוב אישרו את התוכנית וקבעו שנת 1937 כיעד להקמת התחנה.
לצורך הכנת בסיס ביניים על ארץ פרנץ יוזף באביב 1936 החלו סריקות אוויריות ובאוגוסט 1936 לאזור נשלח שובר קרח עם ציוד. לאחר הקמת הבסיס ושדה תעופה לתקופת החורף הושארו 24 אנשים.
ב-13 בפברואר 1937 ליוסיף סטלין דווח על מהלך ההכנות. במהלך הדיון אושר הרכב המשלחת וניתן אישור לשליחתה. לצורך תמיכה אווירית לפרויקט הוקצו ארבעה מטוסים בפיקוד של מיכאיל וודופיאנוב שהיה טייס מנוסה בטיסות באזור ואחד ממשתתפי מבצע הצלה של האונייה "צ'ליוסקין". המטוסים נוצלו להעברת המשלחת וסחורות למיקום תחנת המחקר. זה היו מטוסי מפציץ מתוצרת אנדריי טופולב.
הקמת התחנה עריכה
ב-22 במרץ 1937 המטוסים עזבו את מוסקבה וב-19 באפריל הגיעו לבסיס ביניים בארץ פרנץ יוזף. במהלך חודש מאי נערכו טיסות לכיוון הקוטב ובחירת מקום להקמת תחנת המחקר. ב-21 במאי בוצע נחיתה והחלה הקמת בסיס על הקרח. לאתר התחנה הובאו כ-10 טון ציוד ומזון מהם ציוד רדיו שונה במשקל כולל של חצי טון. ב-6 ביוני כל המטוסים עזבו את אזור התחנה והיא הוכרזה פועלת באופן רשמי. המטוסים חזרו למוסקבה ב-25 ביוני ונערכה קבלת פנים חגיגית בארמון הקרמלין הגדול.
פעילות תחנת מחקר עריכה
התחנה הוקמה על יחידת קרח בשטח של 15 קמ"ר ועובי של 3 מ'. כל חודש למוסקבה נשלחו דו"חות על פעילות שנעשתה. במהלך הנדידה חברי המשלחת מדדו את מהירות הנדידה, טמפרטורת האוויר, גודל השדה המגנטי ומדידות נוספות. החל מינואר 1938 שטח הקרח החל לקטון ובסופו של דבר יחידת קרח נשברה לחלקים במהלך הסערה. חלק מהציוד הלך לאיבוד, היתר הועבר ליחידה בגודל של 200 על 300 מ'. להצלת חברי המשלחת נשלחו שלוש שוברות קרח. האוניות אספו את המשלחת באזור ים גרינלנד כמה עשרות קילומטרים מהחוף. על סיפון האונייה חברי המשלחת חזרו ללנינגרד ב-15 במרץ 1938.
תוצאות המחקרים דווחו לאספת מדענים וקיבלו הערכה גבוהה. לכל חברי המשלחת והטייסים שהשתתפו בפרויקט הוענק תואר גיבור ברית המועצות.
ארנסט קרנקל ויבגני פיודורוב פרסמו ספרים על החיים בתחנת המחקר.
