הקורפוס השישי (ארצות הברית)
הקורפוס השישי היה קורפוס של צבא ארצות הברית שלחם במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, ופורק בשנת 1962.
 | |
| תג הכתף של הקורפוס | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | קורפוס |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1918 1940 1946 1951 1957 – 1919 1946 1950 1953 1962 |
| מלחמות | |
היסטוריה עריכה
מלחמת העולם הראשונה עריכה
הקורפוס הוקם בצרפת ב-1 באוגוסט 1918 במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא נכלל בחיל המשלוח של ארצות הברית ונשלח לחזית המערבית. הקורפוס השתתף בקרב לורן. עם סיום המלחמה הוצב הקורפוס ככוח כיבוש בגרמניה, ופורק ב-1919. הקורפוס הוקם מחדש ב-29 ביולי 1921, והוצב בשיקגו, אילינוי. הוא הוקצה בהתחלה ליחידות העתודה, אולם ב-1 באוקטובר 1933 הועבר ליחידות הפעילות.
מלחמת העולם השנייה עריכה
החזית האיטלקית עריכה
עם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הועמד הקורפוס תחת מייג'ור גנרל ארנסט דאולי ונכלל במסגרת הארמייה החמישית של מארק קלארק. הקורפוס השתתף בפלישת בעלות הברית לאיטליה, במסגרתה נחת בסלרנו בחוף המערבי של איטליה, במסגרת מה שכונה "מבצע אוואלאנש" (מפולת שלגים). לצידו נחת הקורפוס הבריטי העשירי של ריצ'רד מקרירי. הנחיתה החלה ב-9 בספטמבר 1943. על מנת לנסות ולהפתיע את האויב לא בוצע ריכוך של חופי הנחיתה מן הים או מן האוויר. אולם הגרמנים לא הופתעו מהנחיתה, והגל הראשון שנחת על החופים נתקל באש מכוונת היטב וסבל אבדות כבדות. הגרמנים תפסו את עמדות המגננה שפונו קודם לכן בידי הכוחות האיטלקים, וטיווחו את הכוח הפולש באש ארטילרית מדויקת ובאש מקלעים. לאחר מאמץ הצליחו בעלות הברית לבסס ראשי גשר בחופי הנחיתה. התקפת נגד גרמנית גרמה לאבדות כבדות, אך אש מספינות מערכה של בעלות הברית הצליחה להביא להדיפתה. הבריטים והאמריקנים התקדמו באיטיות, ועדיין בסוף היום הראשון נותר פער של 16 קילומטרים בין שני הקורפוסים שנחתו באזור סלרנו, רק ביום השני לנחיתה הם הצליחו לחבור, ולבסס ראש גשר ברוחב כ-65 קילומטרים ובעומק של כעשרה קילומטרים. בין ה-12 בספטמבר וה-14 בספטמבר הגרמנים ערכו שורת התקפות נגד תוך שימוש בכל הכוחות שעמדו לרשותם, בתקווה להשליך את הנוחתים בסלרנו אל הים בטרם הארמייה השמינית תצליח לחבור אליהם מדרום. לשני הצדדים נגרמו אבדות כבדות. ההתקפות הגרמניות היו קרובות להשיג את מטרתן, אולם ב-18 בספטמבר הצליחה הארמייה השמינית לחבור אל האמריקנים ולסיים את הקרב בניצחון לבעלות הברית. בעקבות הקרב, הוחלף דאולי בג'ון לוקאס.
ב-1 באוקטובר כבש הקורפוס את נאפולי, אגב קרבות דמים כנגד הארמייה העשירית הגרמנית. ב-6 באוקטובר הגיעו בעלות הברית אל הנהר וולטורנו. הנהר היה מכשול טבעי, שהבטיח מפני מתקפת נגד בכיוון נאפולי. מאחוריו היה קו מגננה חזק של הגרמנים, שלא אפשר התקדמות ללא היערכות וקבלת אספקה ראויה. בחזית האיטלקית השתרר קיפאון, שאפשר לגרמנים לבצר את צפון איטליה. ב-22 בינואר 1944 פתחו בעלות הברית במתקפה על הגרמנים (קרב אנציו) בניסיון לשבור את הקיפאון. לוקאס היה ספקני מאוד באשר לסיכויי ההצלחה של התוכנית, והתקדמותו הייתה אטית והססנית מאוד, וכמעט הרסה את המבצע כולו. ג'ייקוב דיוורס הורה לקלארק לפטר את לוקאס, אולם קלארק לא מילא אחר ההוראה בדייקנות. הוא אמנם החליף את לוקאס בלוסיאן טראסקוט, אולם מינה את לוקאס לראש מטהו. הקורפוס השתתף בפריצת קו גוסטב, אולם לאחר מכן הפנה אותו קלארק אל רומא אשר הוכרזה כעיר פרזות בידי הגרמנים, ובכך החמיצו האמריקנים את ההזדמנות לכתר ולהשמיד את הארמייה הגרמנית העשירית. ב-4 ביוני, נכנסו בעלות הברית אל רומא ללא קרב.
החזית המערבית עריכה
לאחר כיבוש רומא, הובא הקורפוס הרביעי של ויליס קריטנברגר לחזית האיטלקית, והקורפוס השישי הוצא ממנה והועבר לחזית המערבית. הקורפוס נכלל במסגרת הארמייה השביעית של אלכסנדר פאץ', אשר הייתה חלק מקבוצת הארמיות השישית של ג'ייקוב דיוורס. הקורפוס השתתף בנחיתה בדרום צרפת (מבצע דרגון) ב-15 באוגוסט 1944. הגרמנים לא התנגדו בלהט רב, וביום הראשון למתקפה אבדות בעלות הברית נאמדו ב-95 הרוגים ו-385 פצועים. הכוחות הגרמניים, לעומת זאת, איבדו יותר מ-2,000 חיילים, רובם שבויים. הגרמנים הסיגו את כוחותיהם צפונה מחשש שיכותרו בידי כוחות בעלות הברית שפרצו מנורמנדי. בעלות הברית ניצלו זאת היטב, פתחו במרדף נמרץ ועד מהרה שחררו את רוב דרום צרפת. בספטמבר הגיעו האמריקנים להרי הווז' שם הפך המרדף המהיר לקרב שחיקה כנגד כוחות גרמניים עיקשים.
באמצע נובמבר הגיעו בעלות הברית אל הריין וכבשו מרבית השטח שמדרום לו. אולם בדצמבר פתחו הגרמנים במתקפת הבליטה, ובשל כך הוזזו חלק מהכוחות האמריקניים באלזס כדי להדוף את המתקפה. הגרמנים ניצלו פער זה, ופתחו במבצע נורדווינד לכיבוש אלזס מחדש. הגרמנים התקדמו היטב, אולם בינואר 1945 איבדה המתקפה הגרמנית מעצמתה, ובעלות הברית הצליחו להחזיר לידיהם את מרבית השטחים האבודים. יחידות מהקורפוס השתתפו בחיסול כיס קולמר במהלך פברואר. במרץ השתתף הקורפוס בפריצת קו זיגפריד והתקדם לנהר הריין מצפון לקרלסרוהה. בתחילת אפריל הוא חצה את הריין והתקדם אל היילברון. ב-12 באפריל נכבשה העיר לאחר התנגדות קשה מצד חיילי האס אס. במקביל ב-10 באפריל נחלו חלק מיחידות הקורפוס תבוסה קלה מידי האס אס בקרב ליד קריילסהיים. במאי נכנס הקורפוס למעבר ברנר בגבול שווייץ וחייליו פגשו שם את כוחות הארמייה החמישית של קלארק שהבקיעו מאיטליה בעקבות מתקפת האביב.
לאחר המלחמה עריכה
לאחר כניעת גרמניה הנאצית ב-8 במאי, פורק הקורפוס השישי. הוא הוקם מחדש ב-1 במאי 1946, ופורק שוב ב-24 בנובמבר 1950. ב-22 בינואר 1951 הוא הוקם שוב, והוצב באינדיאנה. הוא פורק עוד פעם ב-1 באפריל 1953, והוקם פעם נוספת ב-22 בנובמבר 1957. ב-1962 הועברה מפקדת הקורפוס למישיגן, וב-29 בפברואר 1968 הוא פורק בפעם האחרונה.
קישורים חיצוניים עריכה
- הקורפוס השישי במלחמת העולם השנייה (באנגלית)
- הקורפוס השישי (באנגלית)