הקיץ של אביה (סרט)

סרט משנת 1988

הקיץ של אביה הוא סרט קולנוע ישראלי, משנת 1988, בבימויו של אלי כהן. הסרט מבוסס על ספר בעל שם זהה שכתבה גילה אלמגור, אך עם שינויים מהסיפור המקורי. הספר מבוסס על סיפור ילדותה של אלמגור, שגם כתבה את התסריט לסרט, הפיקה אותו ושיחקה בו תפקיד ראשי בתור אמהּ. הסרט צולם בשכונת כפר אברהם בפתח תקווה.

הקיץ של אביה
עטיפת ה-DVD של הסרט
עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי אלי כהן
הופק בידי גילה אלמגור
איתן אבן
תסריט גילה אלמגור
חיים בוזגלו
אלי כהן
שחקנים ראשיים גילה אלמגור
קאיפו כהן
אביטל דיקר
מוזיקה שם טוב לוי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד קינג
הקרנת בכורה 15 ביולי 1988
משך הקרנה 95 דקות
שפת הסרט עברית
פולנית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס בפסטיבל ברלין
סרט הבא עץ הדומים תפוס (1994)
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"הקיץ של אביה" מכר כ-200,000 כרטיסים בבתי-הקולנוע בישראל.[1] בשנת 1994 יצא סרט המבוסס על ספר ההמשך, הנקרא "עץ הדומים תפוס".

הפקהעריכה

בדצמבר 1985 יצא לאור ספרה של אלמגור "הקיץ של אביה"[2], ושנה אחר כך החלה לעבוד על התסריט לסרט המבוסס על הסרט, בשיתוף עם חיים בוזגלו[3]. כתיבתה של גרסה ראשונה של התסריט הסתיימה בפברואר 1987, ואלמגור החלה לחפש מימון להפקת הסרט, במאי וילדה שתככב בתפקיד הראשי[4]. באוגוסט קיבל התסריט מימון מהקרן לעידוד סרטי קולנוע ישראליים איכותיים[5]. אלמגור בחנה כמעט 2,000 ילדים, לפני שבחרה בקאיפו כהן לתפקיד הראשי[6]. באפריל 1988 החלו צילומי הסרט בתקציב של 350,000 דולר[7]. חלק מהתקציב התקבל מ"קרן וורנר" של חברת האחים וורנר, לתמיכה בסרטים ישראלים[8].

עלילהעריכה

אביה הוא שמה של ילדה בת 10, יתומה מאב, החיה בפנימייה. היא ואמא שלה הן משפחה חד-הורית. שם האם הניה והיא ניצולת השואה, חולה בנפשה, המאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. בטקס סיום הלימודים בפנימייה ב-1951, להפתעתה של אביה, מגיעה אמהּ לפנימייה ומוציאה אותה משם כי גילתה שהשיער של בתה מלא כינים. אחרי שהן חוזרות הביתה לפתח תקווה, אמהּ מספרת את אביה כדי לבער את נגע הכינים שהתגלה בשערה. הקרחת שיצרה האם, היא מושא לעג של הילדים במושבה.

גם הניה היא מושא ללעג ולבוז עבור ילדי המושבה המכנים אותה "פרטיזונכה" ו"משוגעת". אביה לא מאמינה שאבא שלה מת. יום אחד בא למושבה אדם בשם מקס גנץ. אביה, המוצאת דמיון בינו לבין אבא שלה המנוח המופיע בתמונה, ומדמיינת לעצמה שהוא אבא שלה.

אביה רוצה להשתתף בשיעורי הבלט של מאיה אברמסון, אך מאחר שאין לה בגדים יפים, מאיה לא נותנת לה להיכנס לשיעור. אביה מקללת את מאיה ואת אימה רות אברמסון ולאחר שרות שופכת עליה דלי מים, זורקת אביה אבן, פוגעת בפניה של מאיה וגורמת לה לעיוורון זמני. אביה מבקרת את מאיה בבית החולים, מביאה לה פרחים ומבקשת ממנה סליחה, וזו סולחת לה. אביה מגלה לה שגנץ הוא אבא שלה. שתיהן מבטיחות זו לזו, לא לחשוף סודותיהן בפני אחרים.

במסיבה שעורכת רות אברמסון לכבוד החלמתה של מאיה, בוגדת מאיה באמון שנתנה בה אביה ומספרת לאימה שגנץ הוא אבא של אביה. רות מספרת זאת ללנה, אשתו של מקס גנץ. מקס, שמגלה מלנה את השקר לפיו הוא הבעל של הניה ואבא של אביה, כועס על אביה וקורא לה "ילדה רעה".

בסוף הסרט, חוטפת הניה התמוטטות עצבים ונלקחת בחזרה למוסד הרפואי. מאיה דופקת על דלת ביתה של אביה, שכועסת עליה על כי גילתה את הסוד. היא מבקשת ממנה שתפתח לה, אך לשווא. אביה מבינה שהיא יתומה מלידה. היא אומרת לדודתה אליס שאבא שלה מת ושהיא לא רוצה לדבר עליו יותר. אביה חוזרת בסוף הסרט לפנימייה.

פרסיםעריכה

הסרט השתתף בשורה של פסטיבלי קולנוע בינלאומיים[9], ביניהם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין[10], וזכה במספר פרסים:

  • פרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין בקטגוריית "ההישג האמנותי המצטיין"[11].
  • פרס הסרט האיכותי ביותר - פסטיבל הסרטים בסן-רמו, איטליה[12].
  • פרס "שיבולת הזהב" בפסטיבל ואיאדוליד, ספרד[12].
  • הסרט זכה בשני פרסי "מנורת הכסף" שחולק לראשונה ב-1988 (המקביל לפרס אופיר של אותם ימים)[13], בקטגוריות: "השחקנית הטובה ביותר" לגילה אלמגור, "הבמאי הטוב ביותר" לאלי כהן[14].

הסרט היה נציג ישראל לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, אך לא נבחר לתחרות[15].

בתרבות הישראליתעריכה

מתוך הסרט הוטבע מטבע לשון "מימולדת לאביה", ככינוי למסיבת יום הולדת שאיש מן המוזמנים לא מגיע אליה, כשם הסצנה המפורסמת בה איש אינו מגיע ליום ההולדת של אביה.

שחקניםעריכה

שחקן/ית דמות ותיאורה
גילה אלמגור הניה אלכסנדרוביץ' - הניה היא אישה חולת נפש, עקב מות בעלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. אם לאביה. מתאשפזת בסוף הסרט במוסד לחולי נפש (למעשה אלמגור גילמה בסרט זה את אמה המציאותית).
קאיפו כהן אביה אלכסנדרוביץ' - ילדה טובה ומסכנה, עקב מחלתה של אמה היא נאלצת לעזוב את המוסד בו חיה, ולהיות אומללה בצריף קטן, יחד עם אמה. ילדי השכונה מתעללים בה עקב אמה וגזירת שיערה. אביה מנסה להיות חברה של כולם, אך ללא הצלחה. מטפלת באמה.
אלי כהן מקס גנץ - השכן החדש בשכונה, אביה בטוחה שהוא קשור איכשהו לאמה, ואף מספרת למאיה שהוא אביה, השמועה מגיעה לאשתו, והוא ומשפחתו מחליטים להגר לאוסטרליה. מחבב את הניה ומביע אלייה חיזורים, חיבה ואהבה.
מרינה רוסטי לנה גנץ - אשה עצבנית, אמה של מאשה. לאחר שאביה מספרת שבעלה ואמה הם בני זוג, היא מחליטה להגר יחד עם משפחתה לאוסטרליה.
אביטל דיקר מאיה אברמסון - אישה גסה, אך מעמידה פנים כליידי, היא מבטיחה לאביה לא לספר את הסוד שסיפרה לה, אך מאיה מגלה אותו ומתחילה מהומה, אביה גרמה לה להיות בבית חולים.
דינה אברך רות אברמסון - רעה ואנוכית, שפכה דלי מים מלוכלכים על אביה. מחליטה שמאיה תייסד את סטודיו המחול הראשוני במושבה הקטנה.
יעקב איילי אלתר - פליט, מכיר את הניה בדרך כלשהי
רמי ברוך חיים אלטמן - המוכר במכולת הקטנה של המושבה
יוסי קאנץ שכן
אריאלה רובינוביץ פועה - האחראית במוסד שאביה למדה בו
רותי ויסנביק מאשה גנץ - ילדתם של השכנים החדשים, אביה מנסה להיות לחברה שלה ללא הצלחה - היא כמו כל שאר הבנות, צוחקת עליה.
סנדרה שדה דודה אליס אלכסנדרוביץ' - דודתה של אביה, הגיעה אליה ביום שאשפזו את אמה של אביה.
סולי גנור ד"ר אנגל

ההצגהעריכה

אלמגור העלתה לראשונה את "הקיץ של אביה" כהצגת יחיד ב-12 במאי 1987[16], בבימוי של איציק ויינגרטן. ההצגה זכתה בפרס רובינא והוצגה מאז מאות פעמים[17].

לקריאה נוספתעריכה

  • ליאת שטייר-לבני, שתי פנים במראה – ייצוג ניצולי השואה בקולנוע הישראלי 1945 - 2008, ירושלים: הוצאת מאגנס – אשכולות, 2009, עמ' 132–136

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Frank Bren, Amy Kronish. World cinema: Israël. Flicks Books, 1996. עמ' 241.
  2. ^ קובי ניב, ספר נעורים - פוטנציאל בלבד, חדשות, 17 בדצמבר 1985
  3. ^ עידית שחורי, גילה אלמגור תפיק סרט, חדשות, 8 בדצמבר 1986
  4. ^ עידית שחורי, אלמגור מחפשת במאי עם רגישות לילדים, חדשות, 9 בפברואר 1987
  5. ^ עירית שמגר, גילה אלמגור ־ התסריטאית היחידה שזכתה לתמיכה, מעריב, 16 באוגוסט 1987
  6. ^ גילה אלמגור, על המבחנים שערכה לסרט "הקיץ של אביה", חדשות, 5 בספטמבר 1988
  7. ^ עירית שמגר, הקיץ של קאיפו, מעריב, 6 באפריל 1988
  8. ^ שני תסריטים זכו בפרסי עידוד של קרן וורנר בישראל, מעריב, 20 במרץ 1988
  9. ^ עירית נחמני, "הקיץ של אביה" ל־4 פסטיבלים, חדשות, 9 באוגוסט 1988
  10. ^ עדנה פיינרו, "הקיץ של אביה" להיט בפסטיבל ברלין, חדשות, 19 בפברואר 1989
  11. ^ עדנה פיינרו (ברלין), רונן טל, פרס "דב הכסף" ל"קיץ של אביה", חדשות, 22 בפברואר 1989
  12. ^ 1 2 רונן טל, סי"צ (מונפלייה), "הקיץ שר אביה" במקום הראשון בפסטיבל בספרד, חדשות, 30 באוקטובר 1989
  13. ^ "מנורת הכסף"-השם העברי שיחליף את "האוסקר ישראלי", מעריב, 9 באוגוסט 1988
  14. ^ אמיר פלג, "מנורת הכסף" למצטייני הקולנוע הישראלי, חדשות, 19 בספטמבר 1988
  15. ^ עירית נחמני, טל יניב, "הקיץ של אביה" מועמד ישראל לאוסקר, חדשות, 31 באוקטובר 1988
  16. ^ יוסי עוזרד, בכורה - בעצב חשוף, חדשות, 13 במאי 1987
    עידית שחורי, מה עכשיו? רק בריאות, חדשות, 14 במאי 1987
  17. ^ ההצגה "הקיץ של אביה" באתר ארכיון "הבימה"