הקיץ של אביה

ספר אוטוביוגרפי מאת גילה אלמגור

הקיץ של אביה הוא ספר אוטוביוגרפי פרי עטה של גילה אלמגור. הספר מבוסס על סיפור ילדותה, ועלילתו מתרחשת בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. הספר תורגם ל-11 שפות.[1]

הקיץ של אביה
מידע כללי
מאת גילה אלמגור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אוטוביוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה עם עובד עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1985 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 232 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 990038622100205171, 990004105390205171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספר עובד להצגת יחיד בכיכובה של אלמגור שעלתה לראשונה ב-12 במאי 1987[2], בבימוי של איציק ויינגרטן. ההצגה זכתה ב"פרס רובינא" והוצגה מאז מאות פעמים[3].

בשנת 1988 הופק הסרט המבוסס על הספר.

בשנת 1992 יצא ספר המשך, "עץ הדומים תפוס", המבוסס על חוויית נעוריה של אביה, הדמות המרכזית בסיפור. בשנת 1994 יצאה גם גרסת הסרט.

בשנת 2022 יצא הספר "הקיץ של אביה" במהדורה חדשה בהוצאת עם עובד. מהדורה זו כוללת גם את "עץ הדומים תפוס"[4]. בריאיון בעקבות יציאת המהדורה החדשה סיפרה אלמגור שההוצאה ביקשה שתשנה את סוף הספר, כך שיהיה חיובי יותר, אך היא סרבה[5].

עלילה עריכה

אביה היא ילדה בת 10, יתומה מאב, החיה בפנימייה, כי אמה הניה ניצולת שואה חולה בנפשה ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. בטקס סיום הלימודים בפנימייה ב-1951, להפתעתה של אביה, מגיעה אמה לפנימייה ומוציאה אותה משם כי גילתה ששערה של בתה מלא כינים, זו היא רמיזה לכך שאמה היא חולת ניקיון. אחרי שהן חוזרות הביתה למושבה (ששמה לא מצוין), אמה מספרת את אביה כדי לבער את נגע הכינים. הקרחת היא מושא לעג עבור הילדים במושבה. גם הניה היא מושא ללעג ולבוז עבור ילדי המושבה המכנים אותה "פרטיזונכה".

אביה לא מאמינה שאביה מת. יום אחד בא למושבה אדם בשם מקס גנץ. אביה, המוצאת דמיון בינו לבין אביה המנוח המופיע בתמונה, מדמיינת לעצמה שהוא אביה. לאחר שעקבה אחריו, מר גנץ כועס על אביה והיא סוף סוף מסתכלת לו בעיניים. בעקבות כך היא מחליטה שהוא אינו אביה.

אביה רוצה להשתתף בשיעורי הבלט של מאיה אברמסון, אך מאחר שאין לה בגדים יפים, מאיה לא נותנת לה להיכנס לשיעור. אביה מקללת את מאיה, ולאחר שמאיה שופכת עליה דלי מים, אביה זורקת על מאיה אבן, פוגעת בעינה וגורמת לה לעיוורון זמני. אביה מבקרת אצל מאיה בבית החולים ומבקשת ממנה סליחה, וזו סולחת לה.

אביה חוגגת את יום הולדתה העשירי ואף אחד מהילדים בשכונה לא מגיע. אביה עצובה ומאוכזבת מאוד.

רות עורכת מסיבה לכבוד ההבראה של מאיה ואביה ואימה לא מוזמנות. הניה מחליטה לערוך לה ולאביה נשף קטן בביתן והן רוקדות יחד.

בסוף הספר, סובלת הניה מהתמוטטות עצבים ונלקחת בחזרה למוסד הרפואי. מאיה דופקת על דלת ביתה של אביה, ואביה מזמינה להיכנס לביתה אך מאבדת עניין בחברות עמה, ובסוף אביה מבינה שאביה מת ולא רוצה לדבר עליו.

בסוף הספר אביה חוזרת לפנימייה.

קישורים חיצוניים עריכה

ביקורות

הערות שוליים עריכה