פתיחת התפריט הראשי

הקרב על יער הירטגן

רצף של קרבות בין הכוחות האמריקאים והגרמנים במלחמת העולם השנייה, שהתרחש ביער הירטגן

הקרב על יער הירטגן היה מהקרבות הארוכים ביותר במלחמת העולם השנייה, והארוך ביותר שנערך על אדמת גרמניה. הוא התחולל מ־19 בספטמבר 1944 עד 10 בפברואר 1945, ביער הירטגן, מזרחית לגבול גרמניה־בלגיה.

הקרב על יער הירטגן
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
HurtgenForest.jpg

רכב של בעלות הברית ליד מלון הירטגן
תאריך התחלה: 19 בספטמבר 1944
תאריך סיום: 10 בפברואר 1945
משך הסכסוך: 20 שבועות ו-5 ימים
מקום: יער הירטגן, גרמניה
50°42′31″N 6°21′46″E / 50.708611111111°N 6.3627777777778°E / 50.708611111111; 6.3627777777778 
תוצאה: ניצחון גרמני
הצדדים הלוחמים

ארצות הבריתארצות הברית בעלות הברית

מפקדים

ארצות הבריתארצות הברית קורטני הודג'ס

כוחות

80,000

120,000

אבידות

28,000 נפגעים (12,000 הרוגים, 20,000 פצועים ומספר לא ידוע של שבויים)

33,000 נפגעים (מתוכם 9,000 מאש ידידותית או ממחלות)

רקעעריכה

מטרתן העיקרית של בעלות הברית הייתה להכניע את הכוחות הגרמנים באזור כדי למנוע מהם לתגבר את כוחותיהם צפונה יותר, בין נהר הרוהר לעיר אאכן, שם התנהלה מלחמת חפירות. היעד המשני בחשיבותו לבעלות הברית היה כיבוש העיירה שמידט והגעה לנהר הרוהר. לעומת זאת ולטר מודל, מפקד הכוחות הגרמניים באזור, שאף להדוף את בעלות הברית לקיפאון, על ידי גרימת אבדות כבדות לבעלות הברית ועל ידי השגת שליטה מלאה בביצורי קו זיגפריד.

הגרמנים הגנו על האזור בעקשנות משתי סיבות: ראשית, אזור הירטגן היה בסיס להתקפה גרמנית גדולה שנודעה מאוחר יותר כקרב הארדנים ושנית, פתיחת סכר שוומנאול שנמצא באזור יכלה להציף את אזור נהר הרוהר ובכך להקשות על בעלות הברית לחצות אותו.

הקרבעריכה

היתרונות ההתחלתיים של בעלות הברית במספר חיילים (ביחס של 5:1), בשריון, בניידות ובסיוע אווירי, צומצמו בשל מזג האוויר הקשה ותנאי השטח הקשים. לגרמנים היה די במספר מועט יחסית של חיילים נחושים ומאומנים כדי להיות יעילים בזירת לחימה זו. בתחילת הלחימה לגרמנים היו ביער הירטגן 6,000 לוחמים בלבד, תחת פיקודו של הנס שמידט. כוח זה היה ללא טנקים ועם ארטילריה מעטה. ב־19 בספטמבר החל הקרב, כאשר חיילים מהרגימנט ה־60 האמריקני הגיעו ליער הירטגן, אך הובסו ונסוגו בשל ההתנגדות הגרמנית ותנאי השטח הקשים. עם המשך הקרב זרמו למקום תגבורות גרמניות, ותקוות הצבא האמריקני לניצחון מהיר הלכה ונראתה כחסרת סיכוי.

ב־6 בדצמבר הוטלה על גדוד הריינג'רים ה־2 המשימה לכבוש את גבעה 400, לאחר שמספר כוחות נכשלו בניסיונם להשתלט עליה. הריינג'רס פיצלו את כוחם לשלושה ראשים, כבשו את הגבעה בתוך שעתיים והדפו את התקפת הנגד הגרמנית[1]. הגרמנים הצליחו להחזיק באזור עד לאמצע דצמבר 1944, מועד קרב הארדנים. בקרב הארדנים רוכזו 250,000 חיילים גרמנים למתקפה גדולה, הצליחו להתקדם 80 ק"מ לעומק קווי בעלות הברית, אך באמצע ינואר 1945 נהדפו בחזרה לעמדותיהם באזור יער הירטגן והקרב נמשך. ב־10 בפברואר הצליחו בעלות הברית לכבוש את סכר שוומנאול, אך הגרמנים הספיקו לפתוח את שערי הסכר ולהציף את עמק הרוהר, כתוצאה מכך נדחתה חציית נהר הרוהר. לבסוף צלחו בעלות הברית את נהר הרוהר ב־23 בפברואר 1945.

הקרב על יער הירטגן נודע כקרב בו ספגו בעלות הברית אבדות כבדות - כ־32,000 חיילים, וכתוצאה מכך כונה הקרב על ידי בעלות הברית "תבוסה מהמעלה הראשונה".

לקריאה נוספתעריכה

  • מקס הסטינגס, ארמגדון, דביר הוצאה לאור, אור יהודה 2007, עמ' 249-276

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הקרב על יער הירטגן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אורן לינצ'בסקי, ללמוד מהריינג'רים, מערכות גיליון 457, ‏ אוקטובר 2014, עמוד 47.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.