פתיחת התפריט הראשי

הרדוק

עיר בבלארוס

הרדוקבלארוסית: Гарадок; ברוסית: Городок, גורודוק) היא עיר קטנה במחוז ויטבסק שבצפון מזרח בלארוס,כ-29 ק"מ מצפון לויטבסק. העיר ממוקמת על גדות נהר הגורוז'אנקה, ונמצאת על קו רכבת בין נוול לויטבסק. עד השואה התקיימה בעיר קהילה יהודית גדולה.

הרדוק
Гарадок
Coat of Arms of Haradok, Belarus.svg
סמל הרדוק
Flag of Haradok and Haradok Rajon.svg
דגל הרדוק
Haradok. Гарадок (15.11.2009).jpg
מדינה בלארוסבלארוס  בלארוס
וובלסט ויטבסק (מחוז)ויטבסק (מחוז)  ויטבסק
ראיון הרדוק
גובה 190 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 12,323 (2018)
קואורדינטות 55°28′00″N 29°59′00″E / 55.466666666667°N 29.983333333333°E / 55.466666666667; 29.983333333333 
אזור זמן UTC+3

תולדות היישובעריכה

נהוג לציין כי האזכור הראשון של הרדוק מופיע ב"כתבי איפטי"(Hypatian Codex) כחלק מתיאור מסע צבאי שערך נסיך קייב מסטיסלב וולדימירוביץ', והוא מתוארך לשנת 1128.בימי הביניים נשלטת העיר על ידי נסיכות פולוצק תחילה, ולאחר מכן על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא - במפתו של טומאש משקובסקי(1613) מופיע הרדוק כישוב הנמצא בפרובינציית וויטבסק. לאחר חלוקת הפולין הראשונה בסוף מאה ה-18, עוברת הרדוק לשליטת האימפריה הרוסית, ולאחר מספר שנים זוכה לסטטוס של מרכז אוּייזד (נפה) - תחילה במחוז פולוצק, לאחר מכן, במחוז בלרוס, וב-1802 - במחוז ויטבסק. בחצי השני של המאה ה-19, התפתחה העיר סביב הכביש המהיר בין ויטבסק לסנקט-פטרסבורג, התפתחות שהואצה עם חיבורה לקו מסילת ברזל ב-1904.

לאחר המהפכה הקומוניסטית, הפכה העיר ב-1919 חלק מהרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, וב-1924 קיבלה סטטוס של מרכז ראָיון (נפה) על שמה, כחלק ממחוז וויטבסק.

יהודות הרדוקעריכה

קהילה יהודית גדולה התקיימה בהרדוק לפחות מתחילת המאה ה-19. ממקורות רשמיים ניתן ללמוד כי מניינם של היהודים בהרדוק במאה ה-19 היה:

1855 -2000 יהודים מתוך סך 3500 תושבי העיר[1].

1864 - 2408 יהודים מתןך סך 4173 תושבי העיר[2].

1884 - 2710 יהודים מתוך סך 5475 תושבי העיר[3].

1897 - 3411 מתוך סך 5023 תושבי הרדוק[4].

בתחילת המאה ה-20 נמנו בהרדוק כ-3,400 יהודים, רוב תושביה.בעיר פועלים מספר בתי כנסת, ושני בתי ספר עבריים.

עם עליית הבולשביקים לשלטון, מתחילה שקיעתם של חיי התרבות היהודית בהרדוק - בהדרגה נסגרים בתי הכנסת ומוסדות הלימוד, כאשר בסוף שנות ה-30 נסגר בית הספר היהודי האחרון, וכן בסוף שנת 1938 העבירה הקהילה היהודית את בתי הכנסת האחרונים לרשות השלטונות[5]. ערב מלחמת העולם ה-2,ב-1939, עמד מספרם של יהודי הרדוק על כ-1584[6], כאשר אליהם נוספו עם פרוץ המלחמה גם פליטים מפולין.

ב-9 ביולי 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, כאשר רק חלק קטן מיהודי העיר הספיקו לעזוב טרם כיבושה.עד מהרה הוטלו על יהודים שנותרו תחת כיבוש נאצי גזירות שונות, כשהראשונה בהן הייתה נשיאת טלאי צהוב(לא בצורת מגן דוד, אלא עגול) .לאחר מכן נשדד ונבזז רכושם של היהודים, כאשר אלה החלו מבתי יהודים עמידים יותר(ברחוב קרל מרקס למשל),וסופם בפוגרום שפגע בכל יהודי העיירה.הנהגו עבודות כפייה משפילות וחסרות תכלית - למשל היהודים חויבו לנקש בידיהם עשבים ברחובות העיר. בד בבד, החלו הגרמנים בהוצאות להורג המוניות. תחילה,בכדי למנוע אפשרות של התנגדות יהודית נרצחו בכפר ברזובקה הסמוך גברים צעירים וחלק מנשים צעירות .

בסוף קיץ 1941, מספר שבועות בלבד לאחר נפילתה של העיר בידי הגרמנים,רוכזו כ-500 היהודים שנותרו בעיר בגטו, אשר הוקף בהמשך בגדר תיל,ואמנם הגטו גבל בנהר הגורוז'אנקה, מה שאפשר בריחה מהגטו. בגטו התקיימו תנאי צפיפות ורעב, שהפילו חללים רבים, ומעת לעת נרצחו קבוצות של עשרות יהודים ממנו.ב-14 באוקטובר 1941 נלקחו כל היהודים שנותרו בגטו(זקנים, נשים וטף) לוורובייבי גורי (Vorobyevy Gory) הסמוכה לעיר, ונרצחו שם. בזמן זה הועלו באש בתי הגטו.

הרדוק שוחרר ב-24 בדצמבר 1943, ולמושל הצבאי מונה אברהם בודמן, מפקד גדוד הצבא האדום אשר פרץ ראשון אל העיר. בודמן, יליד המולדובה שהשתקע בהמשך בעיירה, זכה לפגוש את המשפחות היהודיות שחזרו אל העיר לאחר שחרורה, סה"כ כ-400 איש.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה