ויקיפדיה

הריגת בנימין מייסנר

הריגת בנימין מייסנר אירעה ב-24 בפברואר 1989, במהלכו מחבלים פלסטינים בשכם הפילו גוש בטון על ראשו של סמל בנימין מייסנר (נכתב גם בן מייסנר או בני מייסנר) והרגו אותו.[1][2] הוא היה החייל הישראלי החמישי שנהרג באינתיפאדה הראשונה.[3][4]

הריגת בנימין מייסנר
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
תאריך 24 בפברואר 1989
מקום שכם
סוג זריקת גוש בטון
הרוגים 1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

במהלך האינתיפאדה הראשונה נערכו הפגנות אלימות בשכם לאחר ירי על מתקן הלוויה על ידי כוחות ישראליים ב-18 בדצמבר 1988. שני פלסטינים נהרגו, ושמונה נוספים נהרגו כאשר ישראל ביטלה את ההפגנות. לאחר מכן הוטל על העיר עוצר למשך שישה ימים. למעלה מ-31 פלסטינים נהרגו ואלף נפצעו מאש ישראלית, שהופנתה לעבר המונים, עד 16 בינואר 1989.[5]

תקרית עריכה

מייסנר, חייל צנחנים בן 25 בשירות מילואים,[6] נהרג כאשר הושלך לעברו גוש בטון מבניין בשכם, בעת שהשתתף בסיור שניסה לפזר פלסטינים שהפגינו בשוק הפתוח של שכם.[7][8] מייסנר מת מהפגיעה.[9]

העיתונאי סטיבן פרנקלין מהשיקגו טריביון תיאר את שכם, שם נהרג מייסנר, כאחת הערים "המיליטנטיות" ביותר בגדה המערבית, וכתב כי "סלעים, אבנים וגושים ענקיים של מתכת" "נפלו" באופן קבוע על חיילים ישראלים". מהגגות כשהם מפטרלים בסמטאות מכוסות בסיסמאות מצוירות טריות המעודדות את המרד".[10] שבוע לפני שנהרג, ירו חיילים ישראלים "בצעיר ערבי שהתכוון לזרוק עליהם גוש בטון מגג בשוק בשכם ביום חמישי בלילה".[11]

מייסנר גדל בקריית טבעון.[12] הוא עלה לארץ מארגנטינה עם משפחתו בילדותו.[12][13] היה שחקן כדורמים בהפועל קריית טבעון בכדורמים,[14] ואף נמנה עם סגל נבחרת ישראל בכדורמים.[15] הוא נקבר בקריית טבעון.[13]

משתפי פעולה והרוצחים עריכה

שישה ערבים נשפטו על ידי בית משפט ישראלי בגין רצח והורשעו ביולי 1989.[16] עומר מוחמד קלאבונה (עמר מוחמד ח'ניס קלבונה), צעיר בן 19 שנטען כי השתתף בהרג, נהרג בעצמו בעימותים בין ערבים לישראלים בשכם בספטמבר 1989.[17] איברהים טקטוק וסמיר נעניש (סמיר אל-נאניש), פעיל פת"ח,[18] נשפטו ונידונו למאסר עולם. בתיהם נהרסו על ידי הצבא,[19] וכך גם הבית שממנו נלקח גוש הבטון שהרג את מייסנר, למרות שלפי ארגון בצלם, המשפחה התגוררת בבית לא הייתה מעורבת באירוע.[20]

התביעה ביקשה מאסר עולם בטענה שרצח מייסנר באמצעות הפלת חפץ גדול לעברו הוא פשע מתועב יותר מהריגת אסתר אוחנה על ידי זריקת אבנים לעבר המכונית בה נסעה, פשע שעליו נידונו העבריינים 11 עד 13 שנות מאסר.

סמיר נעניש (סמיר אל-נאניש) שוחרר מהכלא בשנת 2013.[21]

איברהים טקטוק שוחרר מהכלא בדצמבר 2013.[22][23]

תגובות לשחרור האסירים עריכה

לפי היומון הרשמי של הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, הרשות הפלסטינית ערכה לסמיר אל-נאניש ולחבריו האסירים המשוחררים קבלת פנים עם הגעתם לשכם בהשתתפות חבר הוועד המרכזי של פתח תאופיק טיראווי. בקבלת הפנים נאם מחמוד אלאלול, חבר מרכז פת"ח, שבירך את אל-נאניש ואת שאר האסירים על שחרורם.[24]

נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הצהיר שאף אחד מהאסירים ששוחררו בגדה המערבית לא יישלח לעזה, למרות שישראל טענה שהרשות הפלסטינית תגביל חלק מהאסירים המשוחררים לעזה.[25] עבאס בירך באופן אישי 18 מהאסירים המשוחררים ברמאללה, לחץ יד לכל אחד וקרא להם "האסירים הגיבורים שלנו".[26]

בן דודו של איברהים, חמזה טקטוק, אמר לעיתונאים כי בן דודו "וכל האסירים הם הגיבורים שלנו. . . אנחנו גאים בהם."[27]

שחרורי האסירים היו שנויים במחלוקת; בישראל נערכו הפגנות נגדם[28][29] אך בג"ץ דחה עתירה שנועדה להשאיר את המחבלים במאסר.[27]

פרשנות לאירוע עריכה

סטיבן פלטו, כתב העיתון אלגעמיינער זשורנאל, תיאר אבנים שנזרקו על ידי צעירים פלסטינים כ"נשק טרור", והצביע על כך ש-11 בני אדם נהרגו על ידי פלסטינים שיידו אבנים לעבר ישראלים; הוא אפיין יידוי אבנים על ידי צעירים פלסטינים של "ניסיון רצח", והצביע על כך שכאשר קבוצת צעירים בוושינגטון הבירה זרקו אבנים על מכוניות חולפות, הם הורשעו ב"תקיפה בכוונה לרצוח", ו"כל אחד מהם נידון ל 40 שנות מאסר".

בספרה, "סרבנות מצפון", מספרת הפרופסור לפסיכולוגיה רות לין סיפור שסיפר לה ישראלי שבחר להגר לאוסטרליה ולא להמשיך לשרת בצבא. לדברי החייל לשעבר, הוא סייר במהלך האינתיפאדה הראשונה, סמוך למקום בו נהרג מייסנר כשראה ילד בן 4 עומד על גג ליד גוש בטון שהונח על הגג עבור הילד. לדחוף אל הסיירת כשהיא עברה. החייל צעק על הילד, מה שגרם לו לדחוף את הבלוק מוקדם מדי, לפני שהחיילים היו מתחתיו.[30]

לאחר האירוע עריכה

לפי לוס אנג'לס טיימס, הרג זה, יחד עם תקרית ביום הקודם בו הרגו אנשי מיליציה לבנונים שלושה קומנדו פלסטינים שניסו להיכנס לישראל בכוונה לבצע פיגועים, פגעו בתהליכי הפיוס המתחיל בין ישראל לאש"ף.[31]

על העיר שכם הוטל עוצר למשך עשרה ימים כאשר כוחות ישראליים ערכו סריקות מבית לבית אחר רוצחי מייסנר; העוצר הוסר לאחר ביצוע מעצרים.[32][33][34][35]

שר המסחר והתעשייה בממשלת ישראל באותה עת, אריאל שרון, הציע בעקבות האירוע, להרוס את אותו חלק בקסבה, לסלק את תושביו ולהקים מאחז קבוע של צה"ל במקום.[36]

בעקבות האירוע, חודדו הוראות הפתיחה באש של צה"ל, כדי להבדיל בין יידוי אבנים רגיל, לבין אדם המחזיק בידיו אבן גדולה שאותה הוא מתכוון להפיל על אדם אחר – פעולה שהסיכון הגדול הנשקף ממנה מצדיק ירי מיידי על מנת להרוג את התוקף.

קבוצה של שישה ערבים הורשעה בהריגה ביולי 1989. עומאר מוחמד קלאבונה (עומאר מוחמד ח'ניס קלבונה), צעיר בן 19 "שכאמור השתתף בהרג" נהרג בעצמו בעימותים בין פלסטינים לישראלים בשכם בספטמבר 1989. איברהים טקטוק וסמיר נעניש (סמיר אל-נאניש) נשפטו ונידונו למאסר עולם. בתיהם נהרסו על ידי הצבא הישראלי,[37] וכך גם הבית שממנו הושלך גוש הבטון שהרג את מייסנר, למרות שתושביו לא היו מעורבים באירוע.

סמיר נעניש (סמיר אל-נאניש; סמיר נענש) שוחרר מהכלא בשנת 2013. הפגנות בישראל מחו נגד שחרורו יחד עם זה של פלסטינים אחרים שהורשעו ברצח.[38]

איברהים טקטוק שוחרר מהכלא בדצמבר 2013.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Laub, Kerin (24 בפברואר 1989). "Soldier Killed by Cement Block". Associated Press. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Meixler, Louis (27 בפברואר 1989). "Palestinian Teen-ager Wounded After Stabbing Soldier". Associated Press. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Tolan, Sandy (2015). Children of the Stone. Bloomsbury. p. 344. ISBN 978-1608198139.
  4. ^ Brinkley, Joel (7 במאי 1989). "Israel Mired in the West Bank". New York Times. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Cathy Hartley, Paul Cossali, Survey of Arab-Israeli Relations, Routledge, (2002) 2nd ed. 2004 מסת"ב 978-1-135-35527-2 p.134
  6. ^ Gradstein, Linda (5 במרץ 1989). "Israeli Army Movie Prepares Troops For Duty On Gaza Strip". Sun-Sentinel. נבדק ב-3 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Israeli Soldier Killed In West Bank Attack". New York Times. 25 בפברואר 1989. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "An Israeli soldier was killed in the West Bank". Orlando Sentinel. 25 בפברואר 1989. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "3 Palestinians Killed in Nablus, As Tide of Arab Murders Rises". JTA. 4 בספטמבר 1989. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Franklin (19 במרץ 1989). "In Casbah, Warfare Not By The Rules". Chicago Tribune. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Lewis, Paul (18 בפברואר 2015). "U.S. Vetoes U.N. Measure on Arab Uprising". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 Flatow, Stephen (1 בינואר 2014). "Palestinian Terrorists' Forgotten Weapon: Murder by Stoning". Algeimeiner Journal. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "Killing of Soldier in Nablus Signals Continuation of Unrest". JTA. 27 בפברואר 1989. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ ליאור אסטליין, במים ובאש, באתר ישראל היום, 21 באפריל 2015
  15. ^ אלכס פרלסמן, הכדורמים - לאירופה, מעריב, 24 ביוני 1987
  16. ^ "Hundreds Arrested in IDF Sweep Aimed at Crushing Uprising Command". JTA. 5 ביולי 1989. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Olster, Marjorie (2 בספטמבר 1989). "Troops Kill Three Palestinians on West Bank". Associated Press. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Harris, Ben (14 באוגוסט 2013). "Who Israel Released". JTA. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Two Palestinians Get Life Sentence for Murder of Soldier in Nablus". JTA. 20 ביולי 1989. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Demolition and sealing of houses as a punitive measure in the West Bank and the Gaza Strip during the Intifada. B'Tselem, the Israel Information Center for Human Rights in the Occupied Territories. 1989. p. 19. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ Abdullah, Asrul (12 באוגוסט 2013). "Researcher Gives Statistics on Prisoners to be Released". MINA. Mi'raj Islamic News Agency. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "El repudiable pasado de los terroristas excarcelados". Aurora. 1 בינואר 2015. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Lempkowicz, Yosip (2 בינואר 2014). "Israel Releases Palestinian Prisoners". Brussels Diplomatic. EIPA. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Prisoners". Al-Hayat Al-Jadida. 17 באוגוסט 2013. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Abbas: None of the freed Palestinian prisoners will be deported". Times of Israel. 11 באוגוסט 2013. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ staff (21 בינואר 2014). "Abbas: Released Palestinian Murderers 'Hero Prisoners Who've Achieved Freedom'". Jewish Press. JTA, INN, JNS. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 "Israel frees 26 Palestinian prisoners". The Hindu. 31 בדצמבר 2013. נבדק ב-3 במרץ 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Hartman, Ben (13 באוגוסט 2013). "Who are the Palestinian prisoners set for release by Israel?". Jerusalem Post. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Levick, Adam (31 בדצמבר 2013). "What The Guardian Forgot to Mention About the Released Palestinian 'Prisoners'". Algeimer Journal. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Linn, Ruth (2012). Conscience at War: The Israeli Soldier as a Moral Critic. SUNY Press. p. 161. ISBN 978-1438410982.
  31. ^ Williams, Daniel (25 בפברואר 1989). "PLO Overtures to Israelis Offset by Violent Incidents". Los Angeles Times. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "100 Detainees Freed in Gaza, As Crime Rate Soars in Hebron". JTA. 7 במרץ 1989. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Franklin, Stephen (28 בפברואר 1989). "Group Says It Holds Missing Israeli Soldier". Chicago Tribune. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Rabin, Roni (9 במרץ 1989). "Seven Palestinians Reported Shot". Associated Press. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Meixler, Louis (27 בפברואר 1989). "Palestinian Attacks Israeli Border Police Officer". Associated Press. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ אילן כפיר, הרמנו ידיים, חדשות, 3 במרץ 1989
  37. ^ Labelle, G.G. (7 במרץ 1989). "One Dead, More than 30 Wounded in Widespread Clashes". AP. נבדק ב-25 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "2 arrested at protest against Palestinian prisoner release". Times of Israel. 30 בדצמבר 2013. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הריגת_בנימין_מייסנר&oldid=37576954"