הריגת עמרן אבו חמדיה

הריגת עמרן אבו חמדיה התרחשה בחברון ב-30 בדצמבר 2002 וכללה התעללות של ארבעה שוטרי משמר הגבול בפלסטינים, שהגיעה לשיאה בהריגת נער פלסטיני בן 17, עמרן אבו חמדיה, שהושלך מג'יפ דוהר. בנוסף לכך שוטרי מג"ב אלה "התעללו בעוברי אורח נוספים שנקרו על דרכם, ובין היתר, חטפו אותם והובילו אותם למקום מבודד, שם הכו אותם באכזריות, פצעו אותם פציעות קשות ושדדו חלק מהם. את מעשיהם הנציחו במצלמות וידאו. הם אף ביצעו פעולות רבות שנועדו לשבש את החקירה, ולמנוע את חשיפת מעשיהם הנפשעים."

ארבעת שוטרי מג"ב הורשעו בהריגה ונדונו למאסר של ארבע וחצי עד שמונה וחצי שנים.

תיאור האירועים

ארבעת שוטרי משמר הגבול שירתו בגזרת העיר חברון. ב-30 בדצמבר 2002 עסקה הפלוגה שבה שירתו בהעתקת מקום מושבה לבסיס אחר. במועד זה, החליטו ארבעת השוטרים לנצל את יום הפעילות האחרון שלהם בבסיס למסע יזום של התנכלות והתעללות בתושבי העיר חברון. הארבעה לקחו ג'יפ צבאי, ששימש שניים מהם, דניס אלחזוב ובאסם ווהבי, בפעילותם כמחלקי מזון לחיילי הפלוגה, ונכנסו לתחומי העיר חברון שלא במסגרת תפקידם, כדי לאתר קרבנות לצורך מימוש תוכנית ההתעללות שהגו. שני שוטרי מג"ב נוספים, ינאי לאלזה ושחר בוטביקה, ישבו בחלק האחורי של הג'יפ.

בשעת צהריים הבחינו הארבעה בצעיר כבן 20, עלאא סנקרוט, כשהוא הולך לתומו ברחוב. הם קראו לו, בדקו את תעודת הזהות שלו, והעלו אותו לג'יפ שנסע מהמקום. כששאל לאן לוקחים אותו, הכו אותו במכת מרפק על פיו. הג'יפ נעצר במקום מבודד, ושם הורידו הארבעה את המתלונן מהג'יפ והעמידוהו כשפניו מול חומת האבן שהייתה במקום. מאחר שביקשו לשדוד ממנו מכשיר פלאפון, הם שאלו אותו בעניין זה. לאחר מכן, לאלזה החל להכות אותו, בעט בכתפו והכה אותו בידיו. בוטביקה הכה אותו במקל של מכוש בכל חלקי גופו. גם לאחר שהמתלונן נפל לקרקע, המשיכו לאלזה ובוטביקה להכותו באמצעות המקל ובאמצעות נשק של אחד מהם. לאחר מכן עזבו את המקום, כשהם מותירים את סנקרוט שרוע על הקרקע כשדם ניגר מראשו, והוא חבול בראשו ובגופו. אחד השותפים, דניס אלחזוב, תיעד את המעשים במצלמת וידאו. לסנקרוט נגרם פצע באורך 10 ס"מ בראשו, שבר קל בגולגולת, פצע ברגל שמאל וחבורות.

הארבעה המשיכו בנסיעה בג'יפ, ובאותו יום לפנות ערב הבחינו בצעיר בן 22, חמזה רג'בי, כשהוא הולך בדרך. הם קראו לו, בדקו את תעודת הזהות שלו, והעלוהו לג'יפ. הוא נלקח על-ידם לאזור התעשייה של העיר, שם הורד מהג'יפ והועמד כשפניו מול קיר, וידיו מושטות למעלה. אז החלו המשיב ושותפיו להכותו, כשלאלזה חובט בו באלה, בוטביקה חובט במקל, באסם ווהבי באמצעות קת נשק, ואלחזוב בועט בו. גם לאחר שרג'בי נפל, המשיכו אנשי החבורה להלום בו. נגרמו לו שטפי דם ונפיחות בכתפו, בידו ובחזהו. במהלך האירוע, הורו הארבעה לרג'בי להוציא את ארנקו, ונטלו ממנו 150 ש"ח. אלחזוב תיעד את המעשים במצלמת הווידאו.

בשעות הערב הבחין לאלזה באדם ערבי במקום בו שהו הארבעה. הם קראו לו להתקרב, ובדקו את תעודת הזהות שלו, העלו אותו לג'יפ ונסעו. לאחר נסיעה של כמה עשרות מטרים, פתחו המשיב ושותפיו את דלתות הג'יפ האחוריות, והורו למתלונן לצאת מהג'יפ, בעוד הרכב נוסע. באין ברירה, קפץ המתלונן מהג'יפ, וכתוצאה מכך נפל על הכביש ונתבל ברגליו. לאחר מכן קם ועזב את המקום, כשהוא צולע על רגלו.

במהלך אותו יום הארבעה הטילו, תוך כדי נסיעה, רימוני גז והלם לעבר תושבים מקומיים. כמו כן, השליכו רימון עשן לעבר משאית, ורימוני גז לעבר מכונית וחנות שחלפו לידם.

באותו יום, בשעות הערב, הבחינו הארבעה בצעיר ערבי בן 17, עמרן אבו חמדיה, והורו לו לעלות לג'יפ שנסע מהמקום. במהלך הנסיעה, הכו לאלזה ובוטביקה את אבו חמדיה באגרופים בצלעותיו. לאחר נסיעה קצרה, פתח בוטביקה את דלתות הג'יפ האחוריות. לאלזה אמר לאבו חמדיה "קום", ודחף אותו. אבו חמדיה נעמד בחלק האחורי של הג'יפ אך סירב לקפוץ, תוך שהוא נאחז בידיו ברצועות הגג של הג'יפ כדי למנוע את השלכתו החוצה. למרות התנגדותו, בוטביקה שחרר בכוח את אחיזתו ברצועות הגג, ותוך שהג'יפ דוהר במהירות של 70–80 קמ"ש, דחף אותו אל מחוץ לג'יפ. אבו חמדיה הוטל על הכביש, ראשו נחבט בכביש בחוזקה, וכתוצאה מחבטה זו נגרם מותו. ווהבי, ששמע את רעש הנפילה של אבו חמדיה צעק: "הוא מת, הוא מת". למרות זאת, הארבעה נטשו את המקום, ונסעו לבסיסם מבלי לבדוק את מצבו של אבו חמדיה. אלחזוב תיעד את המעשים במצלמת הווידאו.

מיד לאחר השלכת אבו חמדיה מהג'יפ, השליכו הארבעה את מעילו שנותר בג'יפ. לאחר מכן תיאמו גרסאות, וסיכמו ביניהם כי יאמרו שנסעו לחלק אוכל למוצבים, ויכחישו כל קשר למותו של אבו חמדיה. ווהבי ביצע שינויים ברישומי הנסיעות של הג'יפ. בהמשך לכך, לאלזה השמיד קלטת וידאו בה תועדו האירועים. בעת המעצר, תידרך לאלזה את ווהבי למסור לחוקרים הודעה שיקרית לפיה אבו חמדיה קפץ ביוזמתו מן הג'יפ. הוא עצמו מסר גם כן גרסה זו.

בבית המעצר התקשר לאלזה מטלפון ציבורי לעד תביעה, חברו לפלוגה, אשר שימש סוכן בתיק החקירה והביא להפללתו. הוא הוציא בטענות שווא מידע מהעד בקשר לחקירה, ואף איים עליו בסוף השיחה. בוטביקה חבר אליו בביצוע מעשים אלה.

העמדה לדין

ארבעת השוטרים הועמדו לדין בשלל עבירות ובהן הריגה. הם הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים ונדונו למאסר:

• שחר בוטביקה נדון למאסר בפועל של שמונה וחצי שנים, מאסר על תנאי של 7 חודשים, ומאסר על תנאי נוסף של 3 חודשים.
• ינאי לאלזה נדון למאסר בפועל של שש וחצי שנים, מאסר על תנאי של 7 חודשים ומאסר על תנאי נוסף של 3 חודשים.
• דניס אלחזוב נדון למאסר בפועל של חמש וחצי שנים, מאסר על תנאי של 7 חודשים ומאסר על תנאי נוסף של 3 חודשים.
• באסם ווהבי נדון למאסר בפועל של ארבע וחצי שנים, מאסר על תנאי של 7 חודשים.

חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ממפלגת האיחוד הלאומי, התרעם על גזר דינם של בוטביקה ואלחזוב ואמר: ”אני מרגיש מבויש היום בפני משפחת בוטביקה, אני מרגיש בגידה בחיילים שלנו, בילדים שלנו, גם אם הם כשלו, הם ילדים שלנו.” לעומתו אמרה זיינב אבו חמדיה, אמו של עמרן אבו חמדיה: ”העונשים שנגזרו על הרוצחים של בני הם עלובים ולא הוגנים”.

כל ארבעת המורשעים ערערו לבית המשפט העליון, וערעורם נדחה. המדינה ערערה על קולת עונשו של אחד מהמורשעים, ינאי לאלזה, ערעורה התקבל ועונשו הוחמר לשמונה וחצי שנות מאסר.

בפסק הדין בערעורו של באסם ווהבי כתב השופט אדמונד לוי:

ערעור זה עוסק בפרשה קשה וחמורה אשר מעטות דוגמתה. המערער וחבריו, אשר מכוח השתייכותם החיילית מוגדרים כ"שוטרים", ואשר מכוח הגדרה זו מצווים לדקדק במעשיהם ולהימנע מכל מעשה שיש בו אבק של עבירה כנגד החוק, נטלו חלק במסע שהיו שלובים היו בו אלימות, התעללות בחסרי ישע, ולבסוף, גם קיפוד פתיל חייו של אדם צעיר, שכל "חטאו" נבע מכך שהוא נקלע באותו יום מר ונמהר לדרכם. ... מעשיו של המערער וחבריו לא זו בלבד שגרמו למותו של אדם וסבל לחפים מפשע, אלא שהם גם ממיטים חרפה על ציבור גדול של לובשי המדים, אשר עושים את מלאכתם השוחקת במסירות רבה, ותוך הקפדה על כבודו של הזולת, ומקל וחומר על שלמות גופו. יתרה מכך, התנהגות המערער וחבריו מכתימה את שמה של מדינת ישראל ברבים, ומלבה את אש השנאה, היוקדת ממילא, בין יהודים לערבים.

בפסק הדין בערעורו של ינאי לאלזה כתבה השופטת אילה פרוקצ'יה:

ניצול כוח הנשק הקר והחם שהיה בידי המשיב וחבריו כאנשי צבא, לצורך עריכת מסע נקמה סדיסטי כלפי אנשים תמי לב רק בשל היותם ממוצא ערבי לא יכול שלא להעלות מאוב תקופות חשוכות מן ההיסטוריה, ולהביא לתודעה זכרונות אפלים של פוגרומים אנטישמיים באירופה שכוונו כלפי יהודים תמימים כקרבנותיהם. בניתוח הפרשה הפלילית שלפנינו, לא ניתן להינתק מהאסוציאציות ההיסטוריות הכאובות האלה, וקשה המחשבה כי גם בישראל, שקמה על יסודות של שוויון וקידוש ערך החיים של כל אדם באשר הוא, תיתכן תופעה נפשעת של התעללות באנשים תמימים, ואף גרימה למותם בשל מוצאם האתני, ועוד על-ידי חיילים ושוטרים הממלאים תפקידים של השלטת חוק בצבא הישראלי ובמשטרה.

בסיוע של עמותת "חננו" שחר בוטביקה שוחרר ממאסר לאחר שריצה שני שלישים מתוקפת מאסרו.

מסקנות במשמר הגבול

בעקבות האירוע הקים מפקד משמר הגבול, דוד צור, ועדה בראשות סגנו, תת-ניצב עאטף דגש, לבדיקת פעילותה של פלוגה כ"ה, שבה שירותו ארבעת הנאשמים. חצי שנה לאחר האירוע הגישה הוועדה את המלצותיה: לפרק את הפלוגה, להדיח מתפקיד פיקודי את מפקד הפלוגה בעת האירוע ואת קודמו בתפקיד, להעיר הערה פיקודית למפקד מג"ב באזור יהודה ושומרון ולממלא מקום מפקד הגדוד שבו נכללה הפלוגה. צור ומפכ"ל המשטרה, שלמה אהרונישקי, קיבלו את המלצות הוועדה.