הרכבת התחתית של פריז
הרכבת התחתית של פריז (נודעת גם בשם המטרו של פריז, בצרפתית: Métro de Paris ובשם métropolitain) היא רכבת תחתית עירונית המשמשת אמצעי תחבורה מרכזי בפריז ובפרבריה הקרובים. המטרו, שהפך לאחד מסמליה של פריז, מאופיין בסגנון ארכיטקטוני הומוגני, המושפע מסגנון אר נובו.
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | צרפת |
עיר | פריז |
מפעיל | RATP |
מידע על ההקמה | |
פתיחת המערכת | 1900 |
מידע על המערכת | |
אורך המערכת | 219.9 ק"מ (מרץ 2013) |
רוחב המסילה | 1,435 מ"מ |
מתח חשמלי | 750 V DC railway electrification |
מספר נוסעים ביום | 4.21 מיליון[1] |
מספר נוסעים בשנה | 1,559,500,000 (נכון ל־2018) |
מספר הקווים | 16 |
מספר התחנות | 303[2] |
www | |
תרשים המערכת | |
בשנת 2013 כללה הרכבת 14 קווים "ארוכים" ושני קווים לטווח קצר, ומספר התחנות הפעילות היה 303. אורכה הכולל של מערכת הרכבת התחתית היה 219.9 קילומטר (כולל 62 תחנות בהן עובר יותר מקו אחד) והיא הסיעה 4.5 מיליון איש ביום.
המטרו פעיל החל מהשעה 5:30 בבוקר עד השעה 00:45 בלילה והוא מקושר עם רכבת הפרברים RER ותחנות הרכבת הגדולות.
מחיר כרטיס נסיעה נקבע לפי אזורי הנסיעה (פריז וסביבותיה מחולקות לשישה אזורים, המסומנים על מפת רשת התחבורה הציבורית). הכרטיס הבסיסי, מאפשר נסיעה בתוך גבולות פריז בכל מערכת המטרו וכן ב-RER, לחלופין הכרטיס מאפשר נסיעה באוטובוס ובחשמלית במשך שעה וחצי (ניתן לרדת ולעלות מקו אוטובוס אחד לאחר ללא הגבלה, במסגרת זמן זו). נסיעה ליעד מחוץ לפריז ב-RER או ברכבת מצריכה כרטיס נסיעה ליעד המבוקש.
היסטוריה
עריכהאף שב-1863 כבר הוקם הקו הראשון ברכבת התחתית של לונדון, בפריז התלבטו בשאלת רכבת עירונית כחמישים שנה, מאז שנות ה-40 של המאה ה-19. החשש המשמעותי ביותר נגע לשימוש במסילות הרכבת העירוניות כחלק מרשת רכבות הארצית, ולבעיות הבטיחותיות הנובעות מכך. בסופו של דבר הוכרע שהרכבת תהיה תחתית, בעיקר עקב עלויות השטח הנדרש ברחבי העיר. בתחילה התנגדו אנשים רבים להקמת המטרו: נהגי אוטובוס וכרכרות שחששו לפרנסתם, אנשי כלכלה שחששו שהמטרו תעלה הון רב, ותושבי פריז שחששו שתושבי הפרברים יציפו את עירם.
תוכנית הרכבת התחתית שכללה תשעה קווים אושרה ב-1896. בנובמבר 1898 החלה בניית הקו הראשון, שנחנך ב-1900 במהלך התערוכה העולמית של פריז, שבמסגרתה ביקרו בעיר מאות אלפי תיירים. ביום חנוכת קו המטרו הראשון, ב-19 ביולי 1900, התקהלו המוני אזרחים על-מנת לראות את הפלא החדש, אך רבים חששו לרדת מתחת לאדמה ולהשתמש בו. במהלך השנים הבאות נפתחו קווים חדשים כמעט בכל שנה.
קווים ותחנות
עריכהמספר הקו | צבע הקו על המפה | שנת פתיחת הקו | אורך הקו | תחנות | תחנות קצה |
---|---|---|---|---|---|
1 | צהוב | 1900 | 17 קילומטר. | 25 | לה דפאנס (La defense)
שאטו דה ונסן (Chateau de Vincennes) |
2 | כחול | 1900 | 12 קילומטר | 25 | פור דופן (Porte dauphine)
נאסיון (Nation) |
3 | חום | 1904 | 12 קילומטר | 25 | פון דה לבלואה (Pont de levallois)
גליאני (Gallieni) |
4 | סגול | 1908 | 11 קילומטר | 27 | פורט דה קליניינקור (Porte de Clignancourt)
באניו (Bagneux) |
5 | כתום | 1906 | 15 קילומטר | 22 | בוביניי (Bobigni)
פלאס ד'איטלי (Place d'ltalie) |
6 | טורקיז | 1909 | 14 קילומטר | 28 | שארל דה גול (Charles de gaulle)
נאסיון (Nation) |
7 | ורוד | 1910 | 22 קילומטר | 38 | לה קורנב (La courneuve)
עיריית איברי (Mairie d'lvri)/ וילז'ויף (Villejuif )[3] |
8 | סגול | 1913 | 23 קילומטר | 38 | באלאר (Balard)
פואנט דה לאק (Pointe du lac) |
9 | זהב | 1922 | 20 קילומטר | 37 | פון דה סבר (Pont de sevres)
מיירי דה מונטריי (Mairi de montreuil) |
10 | צהוב בהיר | 1923 | 12 קילומטר | 23 | בולון (Boulogne)
גאר ד'אוסטרליץ (Gare dasterlits) |
11 | חום כהה | 1923 | 12 קילומטר | 23 | שאטלה (Chatelet)
מיירי דה לילה (Mairie des lilas) |
12 | ירוק | 1910 | 14 קילומטר | 29 | פרונט פופולר (Front populaire)
מיירי ד'איסי (Mairie d'lssi) |
13 | תכלת | 1911 | 24 קילומטר | 32 | סן-דני (Saint denis)/ לה קורטיי (Les courtilles)
שאנטיון (Châtillon)[4] |
14 | סגול כהה | 1998 | 14.5 קילומטר | 13 | עיריית סנט-אוּאן (Mairie de Saint-Ouen)
אולימפיאד (Olaympiades) |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- הרכבת התחתית של פריז, ברשת החברתית פייסבוק
- הרכבת התחתית של פריז, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- מידע על המטרו של פריז מתוך האתר "פרנקופילים אנונימיים"
- אתר האינטרנט הרשמי של הרכבת התחתית של פריז (בצרפתית ובאנגלית)
- אתר הבית של RATP, מפעילת הרכבת
הערות שוליים
עריכהעיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל פריז | |||
התחבורה |