התחיות נוצרית

הִתְחַיּוּת היא התעניינות רוחנית בחיי הכנסייה בקהילתה. תומכי ההתחיות מאמינים בשיבה של הכנסייה למערכת יחסים חיובית עם אלוהים לאחר תקופה של דעיכה מוסרית. התכנסויות של לא-מאמינים נחשבות בעיני מנהיגי הכנסייה כבעלי השפעה חיובית על ההתחיות.[1]

בספרות הנוצרית המחקרית, המושג 'תחייה' נלקח מסיפורי המקרא המתארים שקיעה והתעוררות מחודשת של אמונתם של בני ישראל באלוהים. בפרט, סיפורים על ממלכות יהודה וישראל מציגים נרטיבים שונים של שקיעה והתעוררות בהתאם לשליט: מלך רשע או צדיק. בין הסיפורים ניתן למנות את סיפורו של המלך יאשיהו שדחה את עבודת האלילים והשיב את עבודת השם אל בית המקדש, ואת סיפור מרד המכבים, שהצליחו להתנגד לפולחן פגאני ולהביס צבא זר.

היסטוריונים של הנצרות חולקים על השפעות ההתעוררות הלאומית בארצות הברית ובמדינות אחרות. במהלך המאות ה-18–20 חוותה החברה האמריקנית מספר "התעוררויות", האחרונה שבהן תוארה בשנות ה-70 של המאה ה-20.[2]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ William G. McLoughlin, Modern Revivalism: Charles Grandison Finney to Billy Graham, Wipf and Stock Publishers, 2004-10-28. (באנגלית)
  2. ^ George M. Thomas, Revivalism and Cultural Change: Christianity, Nation Building, and the Market in the Nineteenth-Century United States, University of Chicago Press, 1998-01-19. (באנגלית)