יאשיהו

יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הוא דמות מקראית, בנו של אמון מלך יהודה מאשתו יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת. הוא נמשח למלך בגיל שמונה, לאחר שאביו נרצח על ידי מתנקש. במסורת היהודית מתוארכת מלכותו מ-640 לפנה"ס עד ל-609 לפנה"ס - (המאה השביעית לפנה"ס). בשל היחלשות האימפריה האשורית, התרחבו ככל הנראה בתקופתו שטחי הממלכה והתחזקה עצמאותה המדינית. כמו כן, הוא הנהיג רפורמה דתית מרחיקת לכת. נהרג בקרב עם מצרים שהתרחש במגידו.

יאשיהו

יאשיהו קורע את בגדיו עם גילוי ספר התורה. איור מעשה ידי יוליוס שנור פון קרולספלד.
לידה	648 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה
נהרג	609 לפנה"ס (בגיל 39 בערך) ירושלים, ממלכת יהודה
מדינה	ממלכת יהודה
מקום קבורה	ירושלים
בת זוג	חמוטל בת ירמיהו מלבנה זְבוּדָּה בַת-פְּדָיָה מִן-רוּמָה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב אמון אם ידידה בת עדיה צאצאים יוחנן, יהויקים, צדקיהו, שלום, יהואחז (יורש העצר) יורש העצר יהואחז
מלך יהודה ה־16 640 לפנה"ס – 609 לפנה"ס (כ־31 שנים) מנהיג דת בתקופה צפניה, ירמיהו וחולדה → אמון יהואחז ←

המצב הבינלאומי: היחלשות אשור

נראה כי באותה תקופה החל להיחלש כוחה של האימפריה האשורית, שבראשה עמד המלך אשורבניפל, ובייחוד יכולת השליטה שלו בפרובינציות הרחוקות, ובכללן יהודה. מצרים החלה להתחזק, וכבשה אזורים בפלשת. ייתכן גם כי הסקיתים פלשו מצפון לאזורי סוריה ופלשת. עם מות אשורבניפל בשנת 627 לפנה"ס החל באשור ככל הנראה מאבק ירושה, ובאותה עת מרדה בה בבל, בהנהגתו של נבופלאסר.

על רקע זעזועים אלו, התגברה ביהודה תנועה לשחרור מעולהּ של אשור, לאחר עשרות שנות שיעבוד. השחרור הושג ככל הנראה בהדרגה וללא שפיכות דמים. הוא התבטא בשני תחומים: בתחום המדיני - בהתפשטות יהודה על שטחי ממלכת ישראל לשעבר, בשומרון ובגליל; בתחום הדתי - ברפורמה פולחנית שערך יאשיהו.

הרחבת גבולות הממלכה

מספרי התנ"ך השונים אנו למדים על הרחבת גבולות הממלכה בתקופת יאשיהו, לכל אזורי השומרון והגליל.

• ספר מלכים מספר על הריסת אתר הפולחן בבית-אל, שנמצא באזורי ממלכת ישראל סמוך לגבול עם יהודה. נראה שעוד קודם לרפורמה חיזק יאשיהו את מעמדו באזור זה.
• לפי ספר דברי הימים, הרפורמה נעשתה לא רק ביהודה כי אם גם בערי מנשה, אפרים ושמעון עד נפתלי.
• אשתו של יאשיהו הייתה "זְבוּדָּה בַת-פְּדָיָה מִן-רוּמָה" שבגליל.
• יאשיהו יצא להילחם עם פרעה נכֹה, מלך מצרים, במגידו. אם מניחים שיאשיהו לא היה מסתכן להרחיק מאזורי השפעתו, הרי ששטחי הממלכה הגיעו עד מגידו או בסמוך לה.
• לפי ספר עזרא, חלק מהבאים בראשית שיבת ציון היו יוצאי הערים מכמס, בית-אל והעי, וכן אזור שפלת לוד. מכך ניתן להסיק שטרם החורבן, ואולי בימי יאשיהו, ישבו בני יהודה ובנימין באזורים אלה.

ממצאים ארכאולוגיים מהווים אף הם ראיות להתרחבות הממלכה. למשל, נמצאו מבני ביצורים במגידו ובשפלת יהודה, שייתכן והם קשורים לתקופה זו.

בניגוד לדעה המקובלת כי ממלכת יאשיהו כללה, החל משלב מסוים, גם את כל שטחיה לשעבר של ממלכת ישראל, וממלכה זו זכתה בעצמאות מדינית, ישנם חוקרים הטוענים שמהלכיו הטריטוריאליים של יאשיהו היו מוגבלים ביותר, ואף מעלים ספקות האם יהודה הייתה לממלכה עצמאית בתקופתו. לפי ספר מלכים, טווח הרפורמה הדתית היה "מגבע עד לבאר-שבע". גבע זוהתה על ידי בנימין מזר כ-20 ק"מ צפונית לירושלים, באזור בית-אל. גם בממצאים הארכאולוגיים אין פריטים יהודאיים מהמאה ה-7 לפנה"ס צפונית לבית-אל. לגבי העצמאות המדינית, ישנה סברה שעם היחלשות אשור הפכה יהודה להיות כפופה למצרים.

ספר דברים וריכוז הפולחן

ערכים מורחבים – ריכוז הפולחן, מציאת ספר התורה בימי יאשיהו

המלך יאשיהו נזכר כמי שביצע חזרה בתשובה (רפורמה דתית) רחבת היקף. הרפורמה כללה את הפסקת פולחן האלילים וריכוז הפולחן לה' בירושלים תוך הריסת מקומות הפולחן האחרים ברחבי הארץ. הרפורמה החלה בשנה ה-18 למלכותו (622 לפנה"ס) על פי תיאורו של ספר מלכים וספר דברי הימים. בספר דברי הימים מוזכר עוד שלב קדום ברפורמה, עוד לפני מציאת הספר, שהתרחש בשנה ה-12 למלכותו (628 לפנה"ס).

לפי המסופר, ברפורמה נכללה הריסת כל המזבחות והבמות לאלילים (אשרה, בעל, מולך); שבירת הפסלים והמסכות ששימשו לפולחן; הוצאת כלי הפולחן ששימשו לעבודת אלילים מבית המקדש בירושלים, ושריפתם; עקירת טקסי הפולחן עצמם, ובהם הקרבת קורבנות האדם שהייתה נהוגה בגיא בן הינום, ועוד. מהפך זה כלל גם צעד מטמא של שריפת עצמות אדם על גבי המזבח שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועל גבי הבמות שבממלכת ישראל, והרס אותם. בנוסף, טימא והרס יאשיהו גם את הבמות ביהודה שבנה שלמה המלך, והעלה את הכהנים שהקטירו בהן לירושלים - מבלי לשתפם בעבודת הקורבנות, כנראה כדי למנוע מהם להמשיך להקריב בבמות.

חשיפתו של ספר התורה

לפי המסופר במקרא, מצא הכהן הגדול חלקיהו בן שלום בבית המקדש את "ספר התורה" או "ספר הברית", והעבירוׂ לשפן הסופר, שקראוׂ לפני יאשיהו, אשר קרע את בגדיו ואמר: ”לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.” הוא שלח שליחים לחולדה הנביאה, שבישרה לו שה' יביא על ירושלים את הקללות הכתובות בספר, אך מאחר שהוא עצמו נכנע לפני ה', הגזירות לא יתממשו בימי חייו. יאשיהו לא התייאש וכינס את נציגי העם לירושלים. הספר הוקרא ברבים, ובטקס רב רושם נכרתה הברית מחדש לפני ה', בה התחייב העם לקיים את הדברים הכתובים בספר שנקרא לפניו, ואחרי כן ביער יאשיהו את עבודת האלילים מהמקדש ומהממלכה, וחגג את חג הפסח כפי שלא נחוג "מימי השֹפטים".

מהו הספר שנמצא

לפי הפרשנות המסורתית, ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן הוא ספר התורה הכולל את חמשת חומשי תורה. ההתרגשות הרבה בעקבות גילוי הספר באה מכיוון שהיה זה ספר-התורה היחיד שניצל לאחר תקופת אחז ומנשה או מכיוון שהיה זה ספר-תורה שנכתב על ידי משה עצמו, או מפני שהספר נמצא פתוח בדיוק בנבואות התוכחה בתורה שהתאימו לקורה בזמנם.

בביקורת המקרא מקובל כי הספר שנמצא הוא ספר דברים - "משנה תורה". היות שבביקורת המקרא נמצא דמיון (בעיקר במגמות ובדגשים) בין ספר דברים לבין חלק מספר מלכים (בספר דברים הדרישה הראשונית היא השמדת כל מתקני הפולחן האליליים "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם" ולאחר מכן הדרישה השנייה היא לרכז את הפולחן לה' במקום אחד שהוא יבחר "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה"), התקבלה הנחה ולפיה החלק המוקדם יותר של ספר מלכים נכתב אף הוא בימי יאשיהו.

על יאשיהו נכתב: "וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו". יש המשווים טחינת האלילים שביצע יאשיהו לטחינת עגל הזהב שנעשתה על ידי משה רבנו.

גניזת ארון הברית

בדברי הימים ב פרק לה:ג אומר יאשיהו לכוהני המקדש "ויאמר ללוים המבונים (המבינים) לכל ישראל הקדושים ל-ה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלוהיכם ואת עמו ישראל" רבי עובדיה מברטנורא דורש על פסוק זה במסכת שקלים פרק ו משנה א "ששם הארון נגנז, שיאשיהו המלך צוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים (ב' ל"ה) ביאשיהו.

רפורמת יאשיהו במחקר

החוקר הגרמני-שווייצרי וילהלם מרטין לברכט דה וטה, כמו גם חוקרים אחרים, טען כי ספר דברים לא נמצא אלא נכתב בימי יאשיהו על מנת להצדיק את הרפורמה שערך. חוקרים אחרים טענו, בעקבות העובדה שספר דברים מחזק את מעמד בית המקדש והכהנים, שהוא נכתב על ידי הכהנים בתקופת יאשיהו כדי להטות את הכף לכיוונם. לפי גישה זו, מחברי ספר דברים בימי יאשיהו כתבו גם את ספר מלכים לאור חוקי הפולחן שנכתבו על ידם בספר דברים. מקור זה נקרא המקור הדויטרונומיסטי (המקור הדברימי, D) בהשערת התעודות.

השראת הרפורמה על קרל הגדול

בשנת 789 פרסם המלך הפרנקי קרל הגדול צו ארוך ומקיף, שנקרא "אדמוניציו גנרליס" ("התוכחה הכללית" או "האזהרה הכללית"), ובו פורטו חלק מהרפורמות שביקש קרל לכונן בארגונה של הכנסייה הפרנקית. במבוא של המסמך, הוא מציין את מקור השראתו:

”אנו קוראים בספר מלכים כיצד ביקש יאשיהו הקדוש להשיב את ממלכתו, שניתנה לו מידי האל, אל עבודת האל האמיתי באמצעות הדרכה, תיקון ואזהרה. אינני אומר זאת כדי להשוות עצמי לקדושתו, אלא מכיוון שזו חובתי ללכת תמיד בדרכם של הקדושים”.

מות יאשיהו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – קרב מגידו

המקרא מספר לנו מעט על מות יאשיהו, וסביב מותו נוצרו מסורות ופרשנויות שונות.

בסביבות שנת 609 לפנה"ס יצא צבא מצרי בפיקוד פרעה נְכֹה השני, לסייע לאשורים במצור על חרן שהייתה בשליטת הבבלים. המצור נכשל ונכה עם בעלי בריתו חזרו לסוריה. צבא בבל חצה את נהר פרת מערבה ובשנת 605 לפנה"ס תקף את המצרים ליד כרכמיש. בקרב כרכמיש הבבלים ניצחו ואחר כך השתלטו על כל עבר הנהר עד גבול מצרים.

בשנת 609 לפנה"ס בעוד נכה צעד בדרך הים צפונה לחרן, קרב יאשיהו למגידו, ייתכן שכדי לנסות ולעצור את הצבא המצרי. ישנן סברות שונות לשאיפותיו ומניעיו; ייתכן שחשש מהתחזקות מחדש של אשור, או של מצרים, או שהיה בן-ברית של הבבלים. ייתכן גם ששאף להילחם במצרים מתוך תקווה שניצחון בקרב ירחיב את שליטתו לאזורים בצפון הארץ שייתכן ועדיין נשלטו ישירות על ידי אשור.

הגמרא במסכת תענית (דף כב:) מספרת שכאשר יאשיהו ניסה לעצור את צבא פרעה מלעבור בארץ ירו על יאשיהו חיצים וניקבוהו ככברה "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד" אולם כשגסס הצדיק עליו את הדין ואמר צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי אז הובל לקבורה בירושלים. במקומו הומלך בנו, יהואחז.

קינת ירמיהו על יאשיהו

על פי המקרא, בספר דברי הימים (ב), חיבר ירמיהו קינות על יאשיהו (משוער לשנת 609 לפנה"ס). ”וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל-יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל-הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל-יֹאשִׁיָּהוּ עַד-הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל-יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל-הַקִּינוֹת”.

יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, אף מעיד לגביה כי בימיו היא הייתה עדיין קיימת: ”ירמיהו כתב עליו (=על יאשיהו) קינה, הקיימת בידינו כיום”.

חז"ל זיהו את הקינות האלה עם מגילת איכה, (ראו על כך בהרחבה בערך מגילת איכה). במגילת איכה אין למעשה זיהוי מפורש הקושר אותה לקינה על יאשיהו. חז"ל הציעו מספר רמיזות המכוונות לדעתם ליאשיהו, אולם רמיזות אלו אינן מוכחות. חוקר המקרא שמעון ברנפלד (1924) מצדד בזיהוי החז"לי של מגילת איכה עם אותו ספר קינות המוזכר בדברי הימים, והוא מציע כי מגילת איכה הכילה בתחילה פרקים נוספים שאבדו במרוצת הדורות, לעומתו סבורים אחרים כי "הקינות" בדברי הימים אינן מכוונות לאיכה, והם מציעים כי ייתכן והן מכוונות לקינות אחרות אפשריות מתוך ספר ירמיהו כמו ירמיהו, כ"ב, י', או לירמיהו, ל', י"ח–כ"א, או שמא הקינות הללו פשוט אבדו. אם כי לגבי אפשרות זו, לפחות בדורו של יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה היא הייתה עדיין קיימת.

בקינות לתשעה באב נמצאת קינה על מותו, הקינה חוברה על ידי רבי אלעזר הקליר ומבוססת על פסוק זה ועל מדרשי חז"ל - הקינה הפותחת במילים "ויקונן ירמיהו על יאשיהו".

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י"ב - "יאשיהו המלך"
• "עם, אומה, מולדת" מאת פרופ' הנרי וסרמן, עם ה' וגוים אחרים, עמ' 34–68, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• עפרי אילני, האם עם ישראל תמיד היה החברה היחידה של אלוהים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2016
• ויינפלד משה, הרפורמה של יאשיהו, הספרייה הווירטואלית מט"ח
• אברהם מלמט, הרקע ההיסטורי להתנגשות בין יאשיהו לפרעה נכו במגידו, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה י"ב, 1975, עמ' 83–90

קישורים חיצוניים

• הרפורמה של יאשיהו במאגר המידע של מקראנט
• ד"ר בעז סתוי ויותם שטיינמן, יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי, חלק א', חלק ב', בפודקאסט "עושים תנ"ך", 12 במרץ 2018
• יאשיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יאשיהו (מלך יהודה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם	אביה	אסא	יהושפט	יהורם	אחזיהו	עתליה	יהואש	אמציה	עוזיהו
928	911	908	867	846	843	842	836	798	769
יותם	אחז	חזקיהו	מנשה	אמון	יאשיהו	יהואחז	יהויקים	יהויכין	צדקיהו
758	733	726	698	641	639	609	608	597	597–586