התמחות (רפואה)
התמחות היא שלב מתקדם בהכשרתו של רופא, הנערך לאחר שהרופא סיים סטאז' וקיבל רישיון לעסוק ברפואה, ובו רוכש הרופא ידע וניסיון באחד מתחומי הרפואה, כגון רפואה פנימית או אונקולוגיה.
התמחות בישראל
עריכהבישראל, מסלול הכשרתו של רופא מתחיל בלימודים אקדמיים, המחולקים לשלב טרום-קליני ושלב קליני. השלב הקליני מתבצע במחלקות בבתי חולים המסונפים לבתי ספר לרפואה. התואר האקדמי של הרופאים, דוקטור לרפואה (Medical Doctor, MD), מתקבל לאחר סיום הלימודים ותקופת התנסות מעשית המכונה בישראל ״סטאז'״. לאחר שהסטודנט עומד בכל הדרישות ומקבל את התואר האקדמי MD, עליו לפנות לרשויות המוסמכות (בישראל - משרד הבריאות) בבקשה לקבל רישיון לעסוק ברפואה.
סמכויותיו וחובותיו של רופא בעל רישיון מוגדרות בחוק (בישראל - פקודת הרופאים[1]). רופא בשלב זה מכונה ״רופא כללי״, והוא יכול להמשיך את הכשרתו כרופא מתמחה באחד המסלולים המוגדרים בישראל על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.
משך ההתמחות הוא 4–7 שנים בהתאם לתחום. הרופא המתמחה מועסק על ידי מוסד רפואי שהוכר על ידי המועצה המדעית ומשרד הבריאות להכשרת מתמחים. בתקופת ההתמחות חלים על המוסד המעסיק רופאים מתמחים חובות המוגדרות על ידי המועצה המדעית ומעוגנות בתקנות משרד הבריאות ובהסכמי העבודה עם המעסיקים. הרופא המתמחה עובד במוסד הרפואי תחת הדרכה ופיקוח של רופאים מומחים בתחום התמחותו. עם זאת, רופא מתמחה הוא רופא בעל רישיון, והוא נושא באחריות ובסמכות המוגדרות בחוק לכל רופא. במהלך ההתמחות ובסופה נדרש המתמחה לעמוד בבחינות של המועצה המדעית.
מתמחה שסיים את משך ההכשרה באופן הנדרש ועבר את בחינות ההסמכה, יכול לפנות למועצה המדעית בבקשה להכרה כמומחה. המועצה דנה בבקשתו המלווה באסמכתאות ובהמלצות הנדרשות. אם הוחלט כי המתמחה עמד בכל הדרישות, ממליצה המועצה המדעית למשרד הבריאות להכיר ברופא כמומחה. משרד הבריאות מנפיק לרופא רישיון מומחה. לעיתים ממשיך הרופא להתמחות-על או לתקופת התמקצעות נוספת, הנמשכת בדרך כלל 1–3 שנים.
הרופאים המתמחים מאיישים את בתי החולים בכל שעות היממה ומבצעים את מרבית העבודה הקלינית, תחת פיקוח והדרכה של רופאים מומחים. בשעות הערב והלילה מאוישות מרבית המחלקות בבתי החולים על ידי רופאים מתמחים בלבד (תורנות), והרופאים המומחים זמינים לייעוץ טלפוני או להגעה לבית החולים במידת הצורך (כוננות).
תנאי ההעסקה של רופאים מתמחים ומידת הנוכחות של רופאים מומחים בבתי החולים בשעות הערב והלילה עוברים שינויים תכופים בעשורים האחרונים. המגמה היא בעיקרה הגדלת מספר המומחים הנוכחים בערב ובלילה מחד, והקלת העומס על המתמחים מאידך.
מסלולי התמחות
עריכהבישראל מוכרים 57 מסלולי ההתמחות הבאים[2]:
התמחות בסיסית
עריכה- אונקולוגיה
- אנטומיה פתולוגית
- ביוכימיה קלינית
- בריאות הציבור
- גריאטריה
- הרדמה
- יילוד וגינקולוגיה
- כירורגיה אורולוגית
- כירורגיה אורתופדית
- כירורגיה כללית
- כירורגיה פלסטית
- כירורגיה של בית החזה
- כירורגיית ילדים
- כירורגיית כלי דם
- רפואת אף אוזן גרון וכירורגיה של ראש צוואר
- מחלות עור ומין
- מחלות עיניים
- מיקרוביולוגיה קלינית
- מקצועות מעבדה קליניים
- נוירוכירורגיה
- נוירולוגיה
- פסיכיאטריה
- פסיכיאטריה של הילד והמתבגר
- רדיולוגיה אבחנתית
- רפואה גרעינית
- רפואה דחופה
- רפואה משפטית
- רפואה פיזיקלית ושיקום
- רפואה פנימית
- רפואה תעסוקתית
- רפואת ילדים
- רפואת המשפחה
התמחות על
עריכה- אימונולוגיה קלינית ואלרגולוגיה
- אנדוקרינולוגיה
- אנדוקרינולוגיית ילדים
- גנטיקה רפואית
- גסטרואנטרולוגיה
- גסטרואנטרולוגיית ילדים
- גריאטריה[3]
- המטואונקולוגיית ילדים
- המטולוגיה
- טיפול נמרץ ילדים
- טיפול נמרץ כללי
- כירורגיית ילדים[4]
- כירורגיה של היד
- מחלות זיהומיות
- מחלות ריאה
- מחלות ריאה ילדים
- מנהל רפואי
- נאונטולוגיה
- נוירולוגיית ילדים והתפתחות הילד
- נפרולוגיה
- נפרולוגיית ילדים
- פרמקולוגיה קלינית
- קרדיולוגיה
- קרדיולוגיית ילדים
- ראומטולוגיה
- רפואה דחופה[5]
- רפואה לשיכוך כאב
- רפואה פיזיקלית ושיקום[6]
- רפואה פליאטיבית
- טראומטולוגיה
קישורים חיצוניים
עריכה- מקצועות ההתמחות, באתר ההסתדרות הרפואית
- תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973
הערות שוליים
עריכה- ^ פקודת הרופאים, באתר "נבו"
- ^ אתר המתמחים | ההסתדרות הרפואית בישראל | מקצועות התמחות וסילבוסים, באתר www.ima.org.il
- ^ 2 שנים לבעלי התמחות בפנימית או משפחה
- ^ למומחים בכירורגיה כללית
- ^ למומחים ב: כירורגיה כללית, פנימית, הרדמה, ילדים ומשפחה
- ^ למומחים ב: נוירולוגיה, בגריאטריה, בכירורגיה אורתופדית, רפואה פנימית, רפואת המשפחה, רפואת ילדים ונוירוכירורגיה