התרבות האוריניאקית

תרבות פרהיסטורית של ציידים-לקטים, אשר התקיימה בתקופה הפלאוליתית העליונה

התרבות האוריניאקית היא תרבות פרהיסטורית מהתקופה הפלאוליתית העליונה, שהתקיימה באירופה ובדרום מערב אסיה ובכלל זה בארץ ישראל, כ-37,000–33,000 שנים לפני זמננו. התרבות הוגדרה לראשונה בחפירת האתר הארכאולוגי מערת אוריניאק בצרפת, ומכאן שמה. הגדרת התרבות האוריניאקית מתבססת, כמקובל במחקר הפלאוליתי, על טיפוסי כלי אבן המיוחדים לה, אך גם על ממצאים ייחודיים שאינם מאבן, כגון כלים מעצם ומקרן, חרוזים עשויים משיני בעלי חיים ופריטי אמנות מגולפים.

מפת התפוצה של אתרי התרבות האוריניאקית
ה"אריה-אדם" - צלמית שנמצאה במערה בשוואביה, ומתאורכת לכ-32 אלף שנים לפני זמננו. זהו הממצא הקדום ביותר של האנשת חיות בהיסטוריה האנושית

לתרבות האוריניאקית חשיבות רבה בחקר האבולוציה של האדם. מקובל להניח כי זוהי תרבותם החומרית של האוכלוסיות הראשונות של האדם המודרני באירופה. כמה מהממצאים הקדומים ביותר הידועים של אמנות פיגורטיבית וכלי נגינה ידועים בתרבות זו.

מאפיינים עיקריים

עריכה

תעשיית הכלים האוריניאקית מאופיינת בכלי עצם או קרני אייל מחורצים וחתוכים בקצוותיהם. כלי הצור כוללים להבים ולהבים זעירים (Bladelets), העשויים מחתיכות משויפות ולא משבבי האבן. בני תרבות זו יצרו גם את מקצת מאמנות המערות וציורי המערות המוקדמים, כמו ציורי המערות המפורסמים שבדרום צרפת. הם גם יצרו מדליונים, שרשראות, חרוזי שנהב וצלמיות. כמו כן נמצאו באתרי התרבות Bâton de commandement, שמטרתם אינה ברורה עד כה.

שיוך לאדם המודרני

עריכה

תחכום זה והמודעות העצמית הגבוהה הובילה את הארכאולוגים להעריך כי חפצי התרבות האוריניאקית שייכים לבני האדם המודרניים הראשונים באירופה. שרידי שלד אנושיים וחפצי התרבות האוריניאקית המאוחרים שנמצאו בסמיכות תומכים במסקנה זו. תגלית משמעותית ביותר היא זו של השלד המכונה "אגברט" מקאסר עקל, צפונה מביירות בסמיכות לחפצים המשויכים לתרבות האוריניאקית-לוונטינית. אגברט הוא אדם מודרני לחלוטין הן מבחינת הגולגולת והן שלדית, המתוארך לכ-40,000 עד 45,000 שנים לפני זמננו.

עם זאת, ממצאי שרידי אדם מודרני בהקשר ישיר לטכנולוגיות האוריניאקיות המוקדמות הם נדירים באירופה. השיוך הטוב ביותר בין מוצרים אוריניאקיניים ושרידי אדם הם אלה של לפחות חמישה אנשים ממערת Mladec בצ'כיה, על ידי מדידות פחמן רדיואקטיבי ישירות על שרידי השלד עצמם תוארכו השרידים ל-31 אלף שנים לפחות לפני זמננו. לפחות שלושה אנשים בעלי מבנה גוף חסון אך מודרני מבחינה אנטומית ממערת "Peștera cu Oase" ברומניה, שתוארכו ל-36 אלף עד 35 אלף שנים לפני זמננו. אף על פי שאינם קשורים ישירות לממצאים ארכאולוגיים, נמצאים ממצאים אלה בטווח הכרונולוגי והגאוגרפי של התרבות הקדם-אוריניאקית בדרום מזרח אירופה.

אמנות

עריכה

הצלמיות האוריניאקית שנמצאו מתארות ייצוגי בעלי חיים שחיו באותה תקופה ונכחדו, כולל ממותות ומינים נכחדים של קרנפים וסוסים, יחד עם תיאורים מואנשים שניתן לפרשם כחלק מהראיות המוקדמות ביותר של דת.

בחודש יוני 2007, נתגלה פסלון בן 35 אלף שנים של ממותה במערת Vogelherd, והועבר למחקר באוניברסיטת טובינגן, הפסלון מגלם את המאפיינים האמנותיים המורכבים והמסובכים של התרבות האוריניאקית.

הממצא הקדום ביותר של אומנות פיגורטיבית הידוע לנו, ונוס מהולה פילס, שייך לתרבות זו. ממצא זה נמצא בספטמבר 2008 בשלקלינגן שבבאדן-וירטמברג שבדרום גרמניה. הפסלון מתוארך ללפחות 35 אלף שנה לפני זמננו[1].

חליל (כ-22 סנטימטר אורך ו-2.2 סנטימטר קוטר; מעצם כנף חלולה של עיט ענק), יחד עם שברי חלילי שנהב שנמצאו באותה מערה בשנת 2009 הם כלי הנגינה העתיקים ביותר שאינם שנויים במחלוקת.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב. ירושלים, הוצאת אריאל, 2008, עמודים 100–101

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה