ממותה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סימוכין של הערך לא מקושרים לטענות בהם הם תומכים. כמו כן, הערך בעל סתירות פנימיות ולא תמיד ממוקד בעיקר.
| |
מַמוּתַה (שם מדעי: Mammuthus) היא סוג נכחד בו היו לפחות תשעה מינים, מסדרת הפילאים. מיני הסוג דומים לפיל אך רובם היו גדולים ושעירים ממנו. המינים האחרונים מהסוג נכחדו ברובם בסוף עידן הקרח האחרון לפני כ-11,000 שנים[1]. אוכלוסייה שרידית של ממותות צמריות התקיימה באי וראנגל בסיביר עד לפני כ-4,000 שנה בלבד, עד בערך המאה ה-18 לפני הספירה[2]. המינים האחרונים חיו באירופה, צפון אסיה וצפון אמריקה. מינים שנכחדו מיליוני שנים קודם לכן, חיו באזורים נרחבים בעולם - כמעט בכל אירופה ואסיה וגם בצפון אפריקה וחלקים מדרום אמריקה[3].
![]() | |
---|---|
![]() ![]() למטה, השוואת גדלים של כמה מיני ממותות ואדם | |
תקופה | |
פליוקן-אמצע הולוקן, כ-5,000,000–4,000 שנה לפני זמננו | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | בעלי חדק |
משפחה: | פיליים |
סוג: | ממותה |
שם מדעי | |
![]() Brookes, 1828 | |
תחום תפוצה | |
![]() | |
![]() |


הממותות הגיעו לגובה 4 מטרים, משקלן עלה על 7 טונות ושנהביהן העצומים היו מעוגלים וכפופים כלפי מעלה. הגדול במיני הממותות היה ממותת הערבות. פרטיו הבוגרים הגיעו לאורך 3.7–4.0 מטרים (12.1–13.1 רגל) ולמשקל 7–9 טון אצל זכרים.
עורן העבה של הממותות היה מכוסה שערות ארוכות בצבע חום-כהה. בנוסף, הייתה לממותות גם כסוּת צמרית קצרה וצהבהבה, שהגנה עליהן מפני הקור.
הממותות חיו יחד בעדרים, וניזונו מצמחים - עשבים ועלים. הם היו גדולים כפילים והיו בעלי אויבים מועטים בטבע. למרות זאת, נראה שפרטים חלשים (חולים או צעירים) נטרפו בידי שנחרבים, פנתרים קדמונים, זאב הבלהות ואף בידי האדם הקדמון. לעיתים נהגה קבוצת ציידים להבריח ממותה לתוך בור, ושם להרוג אותה באמצעות חניתות. למעשה, האדם נחשב למכחידם של הממותות האחרונות בעולם.
לעיתים נמצאות בסיביר ממותות שנכלאו בטיט שקפא ושימר אותן היטב, בזכות הקור העז השורר מאז דרך קבע במקום, עד כדי כך שבשרן נמצא עדיין ראוי למאכל בעת מציאתן. לאחרונה, אף שוחזר רצף הדנ"א של הממותה בדרך זו[4]. בספטמבר 2021 הודיעה חברת קולוסאל (Colossal), שמשתפת פעולה עם גנטיקאי מאוניברסיטת הרווארד, כי בעזרת טכנולוגיית CRISPR חדשה, היא פועלת לכך שגור חדש של ממותה צמרית ייוולד בעוד ארבע עד שש שנים[5].
אבולוציהעריכה
ההיסטוריה האבולוציונית של הממותות פרושה על פני 25 מיליון שנה. לפיליים ולממותות היה אב קדמון משותף שחי 6 מיליון שנה קודם לכן. בניגוד לסברה, המסטודון היה רק קרוב משפחה רחוק של הממותות, וחלק מענף נפרד בסדרת הפילאים[6][7].
מיני הממותות הצליחו להגיע לשטחי מחיה חדשים ונרחבים בעיקר בזמן תקופות קרח ושרדו בין התקופות הללו.
מיני הממותהעריכה
- סוג: ממותה (Mammuthus)
- מין: ממותה אפריקנית (Mammuthus africanavus)
- מין: ממותה קולומביאנית (Mammuthus columbi)
- מין: ממותת כרתים גמדית (Mammuthus creticus)
- מין: ממותה ננסית (Mammuthus exilis)
- מין: ממותה למרמוראי (Mammuthus lamarmorai)
- מין: ממותה דרומית (Mammuthus meridionalis)
- מין: ממותה צמרית (Mammuthus primigenius)
- מין: ממותה רומנוס (Mammuthus rumanus)
- מין: ממותה דרום אפריקנית (Mammuthus subplanifrons)
- מין: ממותת הערבות (Mammuthus trogontherii)
קישורים חיצונייםעריכה
- ממותה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ממותה, באתר NCBI (באנגלית)
- ממותה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ממותה, באתר GBIF (באנגלית)
- מחקר טוען כי ניתן להחזיר לחיים את הממותות, באתר וואלה!
- דנ"א של ממותה שוחזר בהצלחה משערות שנמצאו בסיביר, באתר nrg, 1
- ממותה, באתר "הידען"
- nrg מעריב, המסע בעקבות גורת הממותה הקפואה, באתר nrg, 7 ביוני 2009
- ממותה בייבי, סיפור נדיר אודות גילוי שריד של גורת ממותה צמרית, אשר נתגלתה על גדות הנהר הסיבירי, אתר ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק
- ארז רונן, הכירו את יוקי: ממותה בת 10,000 שנה שהשתמרה היטב, חורים ברשת
- אסף שטול-טראורינג, חשבו שזה פיל קטן, אבל זו בכלל ממותה, באתר הארץ, 10 במאי 2012
- האם הממותות יחזרו?, באתר ynet, 20 בנובמבר 2008
- אבי בליזובסקי, מופה הגנום המלא של הממותה הצמרית – עשוי לספק הסבר להכחדתה ולסייע בהשבתה, באתר "הידען", 23 באפריל 2015
- AP, שרידים של 200 ממותות התגלו באתר במקסיקו סיטי, באתר ynet, 5 בספטמבר 2020
- הניו יורק טיימס, מאובן ממותה התגלה במקרה על קרקעית האוקיינוס, והוציא צוות מדענים למסע בזמן, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2021
הערות שולייםעריכה
- ^ מיכל סחף, מתי נכחדה הממותה, באתר ynet, 29 ביולי 2004
- ^ Stuart, A. J., Sulerzhitsky, L. D., Orlova, L. A., Kuzmin, Y. V., & Lister, A. M. (2002). The latest woolly mammoths (Mammuthus primigenius Blumenbach) in Europe and Asia: a review of the current evidence. Quaternary Science Reviews, 21(14), 1559-1569.
- ^ About Mammoths, מוזיאון הלפנטאולוגיה של אוניברסיטת קליפורניה
- ^ Adv Exp Med Biol. 2014;753:489-502. Cloning the mammoth: a complicated task or just a dream? Loi P, Saragusty J, Ptak G.
- ^ AFP, חברה הכריזה: נחזיר את הממותה הצמרית לחיים בתוך שש שנים, באתר ynet, 14 בספטמבר 2021
- ^ Mammoth evolution as a model for species origins, natural history museum
- ^ Phylogeographic analysis of the mid-Holocene Mammoth from Qagnax Cave, Alaska