רייף וון ויליאמס
רייף וון ויליאמס[1] (אנגלית: Ralph Vaughan Williams; 12 באוקטובר 1872 - 26 באוגוסט 1958) היה מלחין ומנצח בריטי.
 | |
| לידה |
12 באוקטובר 1872 דאון אמפני, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1958 (בגיל 85) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
טריניטי קולג', הקולג' המלכותי למוזיקה, בית הספר צ'רטרהאוס |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית, אופרה, סימפוניה |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| חברת תקליטים |
דקה רקורדס |
| בן או בת זוג |
Ursula Vaughan Williams (1953–?) Adeline Maria Fisher (9 באוקטובר 1897–?) |
| פרסים והוקרה |
|
|
rvwsociety | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ויליאמס היה תלמיד בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון ובטריניטי קולג' בקיימברידג', ושירת כסגן במלחמת העולם הראשונה. הוא כתב תשע סימפוניות בין 1910 ל-1958 ועוד כמות ניכרת של יצירות אחרות - מוזיקה קאמרית, אופרה, מוזיקה כוראלית ומוזיקה לסרטים. כמו כן היה אספן של מוזיקה עממית בריטית וכיהן כנשיא האגודה למחולות ושירי עם אנגליים (EFDSS). ספריית האגודה קרויה על שמו, ספריית יד וון ויליאמס.
חייו
עריכהרייף וון ויליאמס נולד במשפחה אנגלית בדון אמפני, גלוסטרשייר, שם שימש אביו, כהן הדת ארתור וון ויליאמס, כרקטור. מצד האב היו למלחין גם אבות ממוצא וולשי. לאחר מות אביו בשנת 1875 לקחה אותו אמו, מרגרט סוזאן וג'ווד, נינתו של הקדר האמן ג'וזאיה וג'ווד, לחיות עם משפחתה. גם צ'ארלס דרווין היה קרוב משפחה של ויליאמס, דודו-זקנו, אך המעמד הגבוה האינטלקטואלי ועתיר הזכויות שאליו נולד לא עיצב את דרך מחשבתו. הוא עמל כל חייו ללא ליאות להגשמת הרעיונות הדמוקרטיים והשוויוניים, שבהם האמין.
וון ויליאמס למד בקולג' המלכותי למוזיקה, אצל צ'ארלס ויליירס סטנפורד. הוא המשיך בלימודי היסטוריה ומוזיקה בקיימברידג', שם נמנו עם חבריו הפילוסופים ג. א. מור וברטרנד ראסל. לאחר סיום לימודיו שם חזר לקולג' המלכותי ולמד קומפוזיציה אצל הוברט ספארי, שהיה לידידו הקרוב. יצירתו התקדמה באיטיות ורק כשהגיע לגיל 30 התפרסם שירו "לינדן לי", היצירה הראשונה שהוציא לאור. הוא שילב הלחנה עם ניצוח, הרצאות ועיבודי יצירות של אחרים, בייחוד מוזיקה של הנרי פרסל וספר המזמורים האנגלי. הוא הוסיף ולמד אצל מקס ברוך בברלין, בשנת 1897 וצעד גדול קדימה חל בסגנונו התזמורתי כאשר למד בפריז אצל מוריס ראוול.
בשנת 1904 גילה את שירי העם האנגליים, שהלכו ונעלמו במהירות במקביל לעלייה ברמת ההשכלה והפצת המוזיקה המודפסת באזורי הכפר. הוא אסף רבים מהם בעצמו וערך אותם. אחדים מהם גם שילב במוזיקה שלו, כיוון שהוקסם מיופייה של המוזיקה ומתולדותיה עלומות השם בחיי העמל של האדם הפשוט.
בשנת 1905 ניצח וון ויליאמס על הקונצרט הראשון של פסטיבל המוזיקה המחודש ליית' היל בדורקינג. מאז ואילך התמיד בתפקידו זה כמנצח עד 1953, כאשר העביר את השרביט לממשיכו.
בשנת 1909 חיבר מוזיקה נלווית להפקת "הצרעות" של אריסטופאנס באוניברסיטת קיימברידג'. בשנה שלאחריה קצר לראשונה הצלחות פומביות גדולות כשניצח על ביצועי הבכורה של "פנטזיה על נושא של תומאס טאליס (בפסטיבל שלוש המקהלות בקתדרלת גלוסטר) ו"סימפוניית הים" (סימפוניה מס' 1) להצלחה גדולה עוד יותר זכתה "סימפוניית לונדון" (סימפוניה מס' 2) בשנת 1914, בניצוח ג'פרי טוי. בשנת 1914 כתב אחת מיצירותיו המוכרות והאהובות על הקהל הבריטי, The Lark Ascending (העפרוני נוסק), על פי פואמה של ג'ורג' מרדית'. בהשראת הכנרת מרי הול, שלה הקדיש את היצירה, הלחין תחילה את היצירה לכינור ופסנתר ובהמשך לכינור ותזמורת. מרי הול הייתה הסולנית הן בביצוע הבכורה הראשון ב-1914 והן בבכורה התזמורתית ב-1920. אם כי בגיל 40 יכול היה להימנע ללא קושי משירות צבאי במלחמה, או להתגייס כקצין (לאור מעמדו החברתי), התגייס כטוראי לחיל הרפואה בצבא המלכותי והתנסה בעמל מפרך כנושא אלונקה, לפני שהוצב למשמר התותחנים המלכותי. החשיפה הממושכת לשאון התותחים החלה תהליך של איבוד שמיעה, שהביא בסופו של דבר לחירשות בזקנתו. בשנת 1918 התמנה למנהל מוזיקלי צבאי, עמדה שסייעה לו להסתגל מחדש לחיי המוזיקה.
אחרי המלחמה אימץ לזמן מה סגנון מיסטי מעמיק ב"סימפוניה הפסטורלית" (סימפוניה מס' 3) ו"פלוס קאמפי", יצירה לויולה סולו, תזמורת קטנה ומקהלה בשירה ללא מילים. משנת 1924 החלה תקופה חדשה במוזיקה שלו, שהתאפיינה במעברי מקצבים מלאי חיים ובהרמוניות מתנגשות. יצירות חשובות מתקופה זו הן "טוקטה מרציאלה", הבלט "קינג קול הזקן", הקונצ'רטו לפסנתר, האורטוריה "סנקטה ציוויטאס" (האהובה עליו ביותר מיצירותיו הכוראליות) והבלט "איוב", (שתואר כ"נשף ריקודים במסיכות"), שמקורו אינו בתנ"ך אלא ב"אילוסטרציות" של ויליאם בלייק לספר איוב. שיאה של תקופה זו ביצירתו היה בסימפוניה ה-4 בפה מינור, שנוגנה לראשונה בתזמורת ה-BBC בשנת 1935. שנתיים אחר כך ערך וון ויליאמס הקלטה היסטורית של יצירה זו עם אותה תזמורת, אחת מהקלטותיו המסחריות הנדירות מאוד. במהלך תקופה זו הרצה בארצות הברית ובאנגליה וניצח על מקהלת באך.
בשלב זה נכנסה המוזיקה שלו לשלב לירי בוגר, הבא לביטוי ב"חמישה פורטרטים טיודוריים"; "מחזה המוסר", "מסע הצליינים"; ה"סרנדה למוזיקה" (לסצנה מתוך המערכה החמישית של "הסוחר מוונציה", לתזמורת ושישה-עשר קולות סולו, שחוברה כמנחה למנצח סר הנרי ווד; והסימפוניה ה-5 ברה מז'ור, שעליה ניצח בשנת 1943. כיון שכבר מלאו לו 70, ראו בכך רבים את שירת הברבור שלו, אך הוא התחדש שוב ונכנס לתקופה נוספת של חיפוש הרמוני ואינסטרומנטלי. לפני מותו, בשנת 1958, השלים עוד ארבע סימפוניות, בהן "סינפוניה אנטארקטיקה" מס' 7, המבוססת על המוזיקה שלו משנת 1948 לסרט "סקוט מאנטארקטיקה". עוד השלים שורה של יצירות אינסטרומנטליות וכוראליות, בהן קונצ'רטו לטובה, "אלגיית אוקספורד" לטקסטים של מתיו ארנולד והקנטטה Hodie לחג המולד. במותו הותיר לא גמורים קונצ'רטו לצ'לו, אופרה "תומאס החרזן" ומוזיקה לחזיון חג המולד, "המולד הראשון", שהשלים מזכירו, רוי דאגלס. הוא כתב גם מוזיקה למזמור תהילים ק' להכתרת המלכה אליזבת השנייה.
וון ויליאמס הוא דמות מרכזית במוזיקה הבריטית בזכות הקריירה הארוכה שלו כמורה, מרצה וידיד למספר רב כל כך של מלחינים ומנצחים צעירים. כתביו בתחום המוזיקה עודם מעוררי מחשבה, בייחוד קריאתו החוזרת ונשנית לכל אדם ליצור מוזיקה משלו, פשוטה ככל שתהיה, ובלבד שתהיה שלו באמת.
וון ויליאמס נישא פעמיים. אשתו הראשונה, אדלין פישר, מתה בשנת 1951 אחרי שנים רבות של סבל משיגרון קשה עד כדי נכות. בשנת 1953 נשא לאישה את המשוררת אורסולה ווד (ילידת 1911), שאותה הכיר מסוף שנות ה-30 ועמה שיתף פעולה ביצירות ווקאליות רבות. בהמשך כתבה אורסולה ווד את הביוגרפיה של וון ויליאמס: RVW: A Biography of Ralph Vaughan Williams, הנחשבת עד היום ליצירה המקובלת על חייו.
לקריאה נוספת
עריכה- צבי צרי, ווהן ויליאמס, הוצאת עולם חדש, 2018.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רייף וון ויליאמס (באנגלית)
רייף וון ויליאמס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רייף וון ויליאמס, באתר AllMovie (באנגלית)
רייף וון ויליאמס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רייף וון ויליאמס, באתר ספוטיפיי- רייף וון ויליאמס, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
רייף וון ויליאמס, באתר AllMusic (באנגלית)
רייף וון ויליאמס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רייף וון ויליאמס, באתר Discogs (באנגלית)
רייף וון ויליאמס, באתר Songkick (באנגלית)- רייף וון ויליאמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רייף וון ויליאמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רלף ווהן וילימס (1872-1958), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ נהוג כיום להגות את השם Ralph כ"ראלף" (/ˈrælf/), אבל באנגלית מסורתית נהוג להגות את השם כרייף (/ˈreɪf/). וון ויליאמס נהג להגות את שמו כרייף, ראו The Pronunciation Of Ralph, וכן גם רייף פיינס.