וילהלם, נסיך באדן (1829–1897)
וילהלם, נסיך באדן (בגרמנית: Wilhelm von Baden; 18 בדצמבר 1829 - 27 באפריל 1897), היה נסיך גרמני ואביו של מקס פון באדן, שהיה הקנצלר האחרון של הקיסרות הגרמנית.
 | |||||||||
| וילהלם, נסיך באדן | |||||||||
| לידה |
18 בדצמבר 1829 קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן .svg){kind=small} | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1897 (בגיל 67) קרלסרוהה, הקיסרות הגרמנית  | ||||||||
| שם מלא | לודוויג וילהלם אוגוסט, נסיך באדן | ||||||||
| שם לידה |
Ludwig Wilhelm August von Baden  | ||||||||
| מדינה | גרמניה | ||||||||
| מקום קבורה |
Grabkapelle | ||||||||
| מפלגה |
Free Conservative Party | ||||||||
| בת זוג | מריה מקסימיליאנובה, נסיכת לויכטנברג | ||||||||
| שושלת בית צרינגן | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
וילהלם נולד בקרלסרוהה ב-18 בדצמבר 1829, ללאופולד, הדוכס הגדול של באדן ולסופיה, נסיכת שוודיה, בתם של גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה ופרדריקה מבאדן. וילהלם היה אחיהם של אלכסנדרינה, דוכסית סקסוניה-קובורג-גותה, לודוויג השני, הדוכס הגדול של באדן, פרידריך הראשון, הדוכס הגדול של באדן, קרל, נסיך באדן, מריה, נסיכת ליינינגן והנסיכה הגדולה אולגה פיודורובנה מרוסיה.
קריירה צבאית עריכה
במהלך שירותו הקצר ביחידה הפדרלית של באדן (גרמנית: Baden Bundescontingente), הועלה וילהלם לדרגת לויטננט בשנת 1847, ולדרגת אובר-לויטננט בשנת 1849. באותה שנה הוא הצטרף לצבא הפרוסי ברגימנט המשמר ה-18, ובשנת 1856 הועלה לדרגת מיור ברגימנט הארטילריה של המשמר. בהמשך הוא הועלה לדרגת גנרל מיור ומונה למפקד חטיבת הארטילריה של המשמר, ובשנת 1863 פרש מהצבא בדרגת גנרל לוטננט, זמן קצר לפני נישואיו.
בשנת 1866 עם פרוץ מלחמת אוסטריה–פרוסיה, מונה וילהלם למפקד הדיוויזיה של באדן, שהייתה חלק מהקורפוס הפדרלי השמיני, אולם ב-30 ביולי הושגה הפסקת אש בין הדוכסות הגדולה של באדן לממלכת פרוסיה, והכוחות שוחררו לבתיהם. ב-22 בספטמבר 1868 הודיע וילהלם על התפטרותו מן הפיקוד על הכוחות של הדוכסות הגדולה של באדן, והוא הוחלף על ידי גנרל בזה.
במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה פיקד וילהלם פיקד על חטיבת באדן ה-1, וב-30 באוקטובר 1870 תקפו כוחותיו את דיז'ון. הצרפתים העבירו 10,000 גברים ברכבת, ואזרחי דיז'ון, כולל נשים, הצטרפו להגנת העיר נגד הגרמנים. ההתנגדות הייתה כבדה, והגרמנים ספגו אבדות כבדות, אולם לדברי ההיסטוריון גוסטב לואיס מוריס שטראוס, "[וילהלם] העפיל לפסגות של סנט אפולינרי בסגנון אבירי, וכבש את הפרברים שמהם הותקפו הגרמנים, אולם בסופו של דבר נאלצו הכוחות להגיע אל העיר שבה נלחמו קרבות קשים מבית לבית עד חצות". דיז'ון נכבשה על ידי 24,000 פרוסים ב-18 בינואר 1870, אך שוב נכבשה על ידי הצרפתים לאחר קרב קשה, ולאחר מכן חזרה לידי הפרוסים ב-19 בינואר, ובמהלך הקרבות נורה וילהלם בלחיו מכיוון נוי-סן-ז'ורז'.
בשנת 1895 הקיסר וילהלם השני נתן לו את פיקוד הכבוד על רגימנט משמר החיים ה-1, לכבוד יום השנה ה-25 של הקרב על נוי-סן-ז'ורז', ובמקבילנתן לו את עיטור הפור לה מריט. דרגתו הצבאית האחרונה של וילהלם הייתה גנרל חיל הרגלים.
קריירה פוליטית עריכה
מגיל צעיר, וילהלם ישב במושב הראשון של הדיאט של הדוכסות הגדולה של באדן, ובין השנים 1871–1873 היה וילהלם נציג של באדן ברייכסטאג של האימפריה הגרמנית, שבה היה חבר המפלגה הקיסרית הגרמנית, המכונה גם המפלגה השמרנית החופשית.
מועמד לכס המלכות היוונית עריכה
בעקבות התפטרותו של אותון, מלך יוון בשנת 1862, נחשב וילהלם על ידי וילהלם הראשון, מלך פרוסיה ואוטו פון ביסמרק כמועמד לכתר של ממלכת יוון. אולם, האימפריה הרוסית הציעה את גיסו ניקולא דה בוארנה, דוכס לויכטנברג הרביעי, ובסופו של דבר נבחר וילהלם, נסיך דנמרק למלך יוון.
אחרית חייו עריכה
וילהלם נכח בטקס חנוכת האנדרטה לזכר מרטין לותר בוורמס ב-27 ביוני 1868.
לאחר מותו של גיסו ארנסט השני, דוכס סקסוניה-קובורג-גותה, נסע וילהלם לארמון ריינהרדסברון ב-23 באוגוסט 1893 לבקר את אחותו האלמנה אלכסנדרינה, ולברך את יורשו של הדוכס, הנסיך אלפרד, דוכס אדינבורו. ב-27 באפריל 1897 מת וילהלם בגיל 67 בקרלסרוהה, והוא נקבר בקפלה הגדולה בקרלסרוהה.
משפחתו עריכה
ב-11 בפברואר 1863 התחתן וילהלם עם מריה מקסימיליאנובה, נסיכת לויכטנברג, בתם של מקסימיליאן, דוכס לויכטנברג ומריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ממנה נולדו לו 2 ילדים:
- מריה, נסיכת באדן (1865–1939), התחתנה עם פרידריך השני, דוכס אנהלט
- מקסימיליאן, נסיך באדן (1867–1929), התחתן עם מריה לואיזה, נסיכת הנובר
אילן יוחסין עריכה
