וילהלם אודה

היסטוריון אמנות גרמני

וילהלם אוּדֶהגרמנית: Wilhelm Uhde‏; 28 באוקטובר 1874 - 17 באוגוסט 1947) היה אספן אמנות, סוחר, סופר ומבקר גרמני, אספן מוקדם של ציור מודרניסטי, ודמות משמעותית בקריירה של אנרי רוסו.

וילהלם אודה
Wilhelm Uhde
Uhde, Style de France, 15-04-1947.jpg
לידה 28 באוקטובר 1874
הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוגוסט 1947 (בגיל 72)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 17 באוגוסט 1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סוניה דלונה (19081910) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אודה החל ללמוד משפטים בדרזדן אך עבר בהמשך ללימודי תולדות האמנות. הוא למד במינכן ובפירנצה לפני שעבר לפריז בשנת 1904. הוא רכש לראשונה ציור של פיקאסו בשנת 1905, והיה אחד האספנים הראשונים של הציורים הקוביסטיים של פיקאסו וז'ורז' בראק. הוא פגש את רובר דלונה, סוניה דלונה ואנרי רוסו בשנת 1907, ופתח את גלריית האמנות שלו בשנת 1908 בפריז, שם הציג את ז'ורז' בראק, ראול דופי, אוגוסט הרבין, ז'ול פסקין ופבלו פיקאסו. [1] אודה הזמין את פיקאסו לצייר את דיוקנו ב-1910 והפיק את המונוגרפיה הראשונה על רוסו בשנת 1911.

 
רובר דלונה, דיוקן של וילהלם אודה

אודה וסוניה דלונה (טרק) התחתנו בשנת 1908 בלונדון. על פי הדיווחים היו אלו נישואי נוחות שהסתירו את ההומוסקסואליות שלו. הם התגרשו בשנת 1910 וטרק התחתנה עם רובר דלונה.[2]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה איבדו אזרחים גרמנים רבים שחיו בצרפת את רכושם למדינה הצרפתית. כתוצאה מכך, הוחרם האוסף של אודה (כולל יצירות מאת ז'ורז' בראק, ראול דופי, אוגוסט הרבין, מארי לורנסין, פרננד לגר, פבלו פיקאסו ואנרי רוסו) ונמכר על ידי הממשלה בשנת 1914. בסדרת מכירות פומביות במלון דרוט בשנת 1921.[3]

בשנים 19191920 עבד אודה עם הלמוט קולה והתגורר עמו בשנטילי שבצרפת.[4] אודה הפך לפציפיסט בתקופת רפובליקת ויימאר, אך שב לצרפת בשנת 1924, וחזר לשנטילי בשנת 1927. כיהודי, הוא בילה את מלחמת העולם השנייה במסתור בדרום צרפת, בשלב מסוים עזר לתנועת ההתנגדות הצרפתית.

ציירי הלב הקדושעריכה

אודה ידוע גם כמארגן הראשי של תערוכת האמנות הנאיבית הראשונה, שהתקיימה בפריז בשנת 1928. בין המשתתפים היו אנרי רוסו, סרפין לואי (מסנליס) ואחרים הידועים ביחד כציירי הלב הקדוש. סרפין לואי הייתה עובדת הניקיון בבית של אודה, שאת עבודתה הוא גילה ונתן לה חסות בין השנים 1912 עד 1930.

מורשתעריכה

חלק משמעותי מסיפור חייו של אודה מסופר בסרט הצרפתי Séraphine (אנ') משנת 2008 של הבמאי מרטין פרובוסט, ומתמקד במפגש ובתפקיד של סרפין לואי בחייו והוא בחייה. הסרט זכה בשבעה פרסי סזאר, כולל הסרט הטוב ביותר.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וילהלם אודה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ MAM, Musée d'Art Moderne de la Ville de Paris, Paris 1937, L'Art Indépendant, ex. cat. ISBN 2-85346-044-4, Paris-Musées, 1987, P. 188
  2. ^ BOMB Magazine — Sonia Delaunay by David Seidner, web.archive.org, ‏2014-12-18
  3. ^ Drouot; Rosenberg Léonce > Expert (30 במאי 1921), Catalogue de tableaux, aquarelles, dessins, par Georges Braque, Nils de Dardel, Raoul Dufy, Juan Gris, Auguste Herbin, Marie Laurencin, Fernand Léger, Jean Metzinger, Pablo Picasso, Jean Puy, Henri Rousseau, etc., etc., composant la collection Uhde ayant fait l'objet d'un [sic] mesure de séquestre de guerre et dont la vente aux enchêres [sic] publiques aura lieu à Paris, Hôtel Drouot – salle n°1, le lundi 30 mai 1921 à deux heures, Bibliothèque de l'Institut National d'Histoire de l'Art, collections Jacques Doucet, בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2021 
  4. ^ webcritics - Buch - Helmut Kolle, www.webcritics.de