ויל דוראנט
ויליאם ג'יימס (ויל) דוראנט (באנגלית: William James (Will) Durant; 5 בנובמבר 1885 – 7 בנובמבר 1981) היה סופר והיסטוריון אמריקאי, הידוע בשל ספריו שעסקו בקירוב נושאים היסטוריים ופילוסופיים לקהל הרחב, ובהם בולטת הסדרה "תולדות התרבות", אותה כתב בשיתוף פעולה עם אשתו אריאל. ספריו תורגמו לשפות רבות, ביניהן עברית. על הישגיו הספרותיים זכה בפרס פוליצר לספרות ב-1967 וכן במדליית החירות הנשיאותית ב-1977.
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1885 נורת' אדמס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1981 (בגיל 96) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות ווסטווד וילג' |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת סיינט פיטר, St. Peter's Preparatory School |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| בן או בת זוג |
Ariel Durant |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
חייו ועבודתו עריכה
דוראנט נולד בשנת 1885 בנורת' אדמס, מסצ'וסטס, להורים ממוצא צרפתי קנדי שהיגרו לארצות הברית מקוויבק. הוא קיבל חינוך קתולי ולאחר מכן למד באוניברסיטת סנט פיטר בניו ג'רזי. ב-1905 היה לסוציאליסט. בשנת 1907 סיים את חוק לימודיו, ועבד כעיתונאי עבור "ניו יורק איבנינג ג'ורנל". עיקר עבודתו הייתה סיקור פשעי מין. במקביל עבד כספרן באוניברסיטה, ולימד לטינית, צרפתית ואנגלית באוניברסיטת סטון הול בניו ג'רזי.
ב-1911 הצטרף ל"בית הספר המודרני של פרר", ניסיון בחינוך אנרכיסטי, שם היה למורה ולמנהל. בשנים אלו אף סייר באירופה במימון אלדן פרימן, תומך בעל אמצעים במטרות בית הספר. בעת היותו מורה, התאהב בתלמידה הצעירה ממנו ב-13 שנים, מהגרת מאוקראינה בשם חיה קאופמן. הוא נישא לה בהיותה בת 15, היא עברה להיקרא בשם אריאל דוראנט ונותרה נשואה לוויל דוראנט עד למותו. לזוג נולדה בת בשם אתל, והם אימצו בן בשם לואיס. אריאל דוראנט הייתה שותפה בכתיבת עבודתו העיקרית של ויל דוראנט, "תולדות התרבות", ורק מהכרך השביעי הופיע שמה לצד שמו על כריכת הספר כמחברת שותפה.
ב-1913 התפטר דוראנט מעבודתו כמורה, ועל מנת להתפרנס החל מרצה בנושאים שונים בכנסייה הפרסבטריאנית המקומית. רשימות מהרצאות אלו שמשו לאחר מכן כבסיס לספריו על "תולדות התרבות". פרימן המשיך לתמוך בו, בעת שעבד על דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה. בתקופה זו פרסם את ספרו הראשון "פילוסופיה והבעיה החברתית" (Philosophy and the Social Problem), בו הביע את הרעיון כי הפילוסופיה לא התפתחה, בשל כך שהתעלמה מהבעיות האמיתיות של החברה. הוא קיבל את הדוקטורט ב-1917 ועבד זמן מה כמרצה באוניברסיטת קולומביה.
ספרו "סיפורה של הפילוסופיה" (The Story of Philosophy) (בעברית נקרא הספר "גדולי ההוגים") יצא לאור בתחילה כסדרה של חוברות קטנות שיועדו לפועלים. החוברות זכו לפופולריות כה רבה, עד שנכרכו לספר בשנת 1926 בהוצאת סיימון אנד שוסטר, והפכו לרב מכר. הספר כלל כתריסר ביוגרפיות של הוגים מערביים מסוקרטס ועד ג'ון דיואי (שאף פרסם על הספר ביקורת חיובית). הביוגרפיות, המתובלות בהומור שנון, כללו הן תיאור חי של מעשיהם ותקופתם של ההוגים, והן התייחסות בשפה ברורה ושווה לכל נפש להגותם. בהקדמות שפרסם למהדורות השונות של הספר, הביע דוראנט את דעתו, כי ההסתגרות של הפילוסופים בד' אמותיהם, והשימוש שלהם בשפה מסובכת ומפותלת (אותה כינה "מונחיהם הברבריים") הוא תופעה מזיקה, וכי יש לקרב את הפילוסופיה אל האדם הפשוט. הספר הביא לעניין רב ומחודש בפילוסופיה בארצות הברית בתקופה בה נכתב, ולהוצאתן של מהדורות חדשות לכתבי הפילוסופים המוזכרים בו כאפלטון, שפינוזה, וולטייר, שופנהאואר וניטשה.
הצלחת הספר העניקה לדוראנט רווחה כלכלית ואיפשרה לו לצאת למסעות מסביב לעולם, ולהקדיש עצמו לכתיבה. הוא בילה ארבעה עשורים בכתיבת "תולדות התרבות", שיצא בתקופה זו באחד עשר כרכים שפורסמו בהדרגה אחת לכמה שנים. גם בסדרה זו, שהביאה לו הכרה ותהילה, יצא מנקודת הנחה שיש לקרב נושאים מקצועיים בהיסטוריה אל האדם הפשוט, תוך הימנעות מ"התמחות" בנושאים צרים, ותקיפת מה שכינה "כת המומחים". בני הזוג דוראנט, שעבדו בצוותא על הכתיבה, ניסו לכתוב "ביוגרפיה" של הציוויליזציה המערבית, שתכלול לא רק מלחמות ופוליטיקה, אלא גם התייחסות לתרבות, לאמנות, לפילוסופיה, לדת, ולעליית התקשורת ההמונית. חלק ניכר מהספרים מוקדש לתיאור תנאי החיים היום יומיים בתקופה אותה סוקרים הספרים, המשתרעת על פני אלפיים וחמש מאות שנות תרבות מערבית. הסדרה נחשבת לסדרת הספרים ההיסטורית הפופולרית המצליחה ביותר. בשנת 1967 זכה הכרך העשירי של הסדרה "רוסו והמהפכה" שפורסם תחת שמם של אריאל וויל דוראנט ככותבים במשותף, בפרס פוליצר לספרות. בשנת 1977 העניק נשיא ארצות הברית, ג'רלד פורד לבני הזוג דוראנט את מדליית החירות הנשיאותית על כתיבת סדרת הספרים. הסדרה, שפרסומה החל בשנת 1935 בכרך הראשון "מורשתנו המזרחית", הסתיימה בשנת 1975 בכרך "עידן נפוליאון". עם מותם הותירו אחריהם בני הזוג דוראנט רשימות לכרכים נוספים, הסוקרים את ההיסטוריה עד שנת 1945. שני ספרים נוספים של דוראנט העוסקים בהיסטוריה ובפילוסופיה פורסמו לאחר מותו.
דוראנט היה פעיל בתנועה האמריקנית לזכויות האדם. בשנת 1940 פרסם מניפסט לו קרא "הצהרת התלות ההדדית" (Declaration of Interdependence), העוסק ביחסי הגזעים בארצות הברית, והקדים בכעשור את פסק הדין בעניין בראון נ. מועצת החינוך, שהיה התמריץ לתנועת זכויות האדם. ההצהרה זכתה לתשומת לב רבה, ואף אוזכרה בדיוני הקונגרס.
בשנת 1981 הידרדר מצבו הבריאותי של דוראנט, והוא אושפז בבית החולים. אריאל, שנותרה לבדה בבית, איבדה את טעם החיים והפסיקה לאכול. השניים מתו בהפרש של שבועיים זה מזה באוקטובר ובנובמבר 1981. אריאל מתה ראשונה, ועל אף שנעשו מאמצים למנוע את הידיעה מדוראנט, הוא שמע עליה בחדשות, ומת בסמוך לאחר מכן. השניים נטמנו זה לצד זה בבית הקברות ווסטווד וילג' ממוריאל בלוס אנג'לס.
מספריו בעברית עריכה
- ויל דוראנט, גדולי ההוגים: חייהם ודעותיהם, תרגם ש"י אהרוני, הוצאת אחיאסף 1955 (יצא במספר מהדורות עד 1972).
- ויליאם ג'יימס דוראנט, פילוסופיה בדרכי נועם, תרגם ישראל אלדד, הוצאת המתמיד 1956.
- ויל דוראנט, תולדות התרבות, הוצאת מ. ניומן, 1964 - 1969.
- ויל ואריאל דוראנט, לקחי ההיסטוריה, תרגום: ברוריה בן־ברוך, הוצאת כנרת זמורה-דביר, פברואר 2020, 176 עמודים.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
- ויל דוראנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ויל דוראנט (1885-1981), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ לקחי ההיסטוריה, באתר "עברית"