ג'ון דיואי

פילוסוף, פסיכולוג ופדגוג אמריקאי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: לא מאורגן, חסרים חלקים חשובים, קביעות לא מנומקות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ג'ון דיואיאנגלית: John Dewey;‏ 20 באוקטובר 18591 ביוני 1952) היה פילוסוף, פסיכולוג, ואיש חינוך אמריקאי, שהגותו השפיעה רבות בארצות הברית ובעולם כולו. הוא נחשב אחד ממייסדי האסכולה הפילוסופית הקרויה פרגמטיזם (יחד עם צ'ארלס פירס וויליאם ג'יימס), פורץ דרך בפסיכולוגיה פונקציונלית, ונציג מוביל של התנועה הפרוגרסיבית בחינוך אמריקאי במחצית הראשונה של המאה ה-20. דיואי נולד בוורמונט, למשפחה צנועה. מ-1904 הוא היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

ג'ון דיואי
John Dewey
John Dewey in 1902.jpg
לידה 20 באוקטובר 1859
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1952 (בגיל 92)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת ורמונט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט הו שו עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פרגמטיזם
תחומי עניין חינוך, תורת ההכרה
הושפע מ אפלטון, ז'אן-ז'אק רוסו, גאורג וילהלם פרידריך הגל, צ'ארלס סנדרס פירס, ויליאם ג'יימס
השפיע על ריצ'רד רורטי, תיאודור ברמלד
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פילוסופיה של החינוךעריכה

כפי שניתן לראות בספרו "דמוקרטיה וחינוך", דיואי מנסה לאחד, לבקר, ולהרחיב את הפילוסופיות הדמוקרטיות של החינוך של רוסו ואפלטון. הוא ראה את הפילוסופיה של רוסו כמדגישה יתר על המידה את היחיד, ואת זו של אפלטון כמדגישה יותר מדי את החברה. עבור דיואי, חלוקה זו, בין יחיד לחברה היא חלוקה חסרת משמעות; כמו לב ויגוצקי, הוא ראה את המחשבה ואת היווצרותה כתהליך חברתי. לפיכך, היחיד הוא מונח משמעותי רק כאשר רואים אותו כחלק בלתי נפרד מהחברה, ולחברה אין משמעות מלבד המימוש שלה בחיי היחידים שמרכיבים אותה. אולם, כפי שניתן לראות בספרו המאוחר יותר "חוויה וטבע", דיואי מכיר בחשיבות החוויה הסובייקטיבית של היחיד בהנהגה של רעיונות חדשניים.

עבור דיואי, היה חשוב מאוד שחינוך לא יהיה רק ההוראה של עובדות יבשות, אלא שהמיומנויות והידע שהתלמידים רוכשים יהיו משולבים בחייהם כאזרחים וכבני אדם. בבית הספר המעבדתי שדיואי ואשתו אלייס הפעילו באוניברסיטת שיקגו, הילדים למדו הרבה מהכימיה, ביולוגיה והפיזיקה הבסיסית על ידי חקירה של תהליכים טבעיים שהם השתמשו בהם תוך כדי בישול ארוחת הבוקר – למידה על ידי עשייה – פעילות שהם ביצעו בכיתות שלהם. היסוד המעשי של הלימוד נבע מקרבתו של דיואי לאסכולה הפרגמטית בפילוסופיה.

רעיונותיו היו פופולריים למדי, אך הם לא הוכנסו בצורה רחבה ועמוקה לשימוש בבתי הספר הציבוריים האמריקאיים, אם כי הערכים שהוא תמך בהם והמושגים שהשתמש בהם היו מקובלים בציבור הרחב. החינוך פרוגרסיבי (זה שדיואי האמין בו, וכן הצורות הפופולריות יותר שדיואי לא תמך בהם) ננטש במהלך המלחמה הקרה, כאשר המטרה העיקרית בחינוך היה ליצור ולשמר אליטה טכנולוגית עבור מטרות צבאיות. אולם לאחר סיום המלחמה הקרה, חינוך פרוגרסיבי שב וחזר בהרבה חוגים התומכים ברפורמה של החינוך, כשדה מחקר פורה.

דיואי והחינוך הפרוגרסיביעריכה

לפי השקפתו של דיואי, אין לאף ערך עדיפות אובייקטיבית על פני ערך אחר ולכן "המדד התקף, היחיד והבלעדי, הוא מידת הפיתוח וההנאה הנלווים לחוויה" וכפועל יוצא "חיי הילד הם המטרה העליונה של החינוך והם גם האמצעי היחיד שלו; אם רק יוסרו המשקעים התרבותיים והדעות הקדומות המעכבות, התפתחותו של הילד תושג על בסיס נטיותיו הפנימיות וכמימוש של סקרנותו המדעית והחוקרת."[1].

הרעיון הבסיסי ביותר של דיואי ביחס לחינוך הוא שצריך לשים דגש רב יותר על הרחבה של האינטלקט ופיתוח של כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית, ולא על זכירה של תוכן השיעורים. בעוד שהתאוריות החינוכיות של דיואי היו פופולריות מאוד בימי חייו ולאחר מכן, יישומם בימינו, מוצלח פחות. כתביו של דיואי קשים לקריאה, וקל להבין אותו לא נכון מכיוון שהוא משתמש במלים רגילות על מנת לסמן משמעות מסובכת מאד. לפיכך, אף על פי שהוא אחד מהאינטלקטואלים האמריקאיים החשובים ביותר, הציבור שלו לא תמיד הצליח לעקוב אחר קו מחשבתו, גם כאשר הוא חשב שאכן מבינים אותו. רבים תמכו בהתלהבות במה שהם חשבו שהוא אומר, אך למען האמת הדברים שהם תמכו בהם היו דומים רק במקצת לדעותיו. דיואי ניסה לא פעם לתקן את הרושם שנוצר, אך ללא הצלחה מרובה. באותו זמן, תאוריות חינוך פרוגרסיביות אחרות, המושפעות מדיואי אך מקורן אחר, נעשו פופולריות, וחינוך פרוגרסיבי גדל לכלול בתוכו תאוריות ושיטות סותרות רבות מאד, כפי שמתעדים זאת היסטוריונים שונים בהם הרברט קליברד.

מקובל לחשוב כי החינוך הפרוגרסיבי "נכשל"; ההצדקה של דעה זו תלויה בהגדרה של "נכשל" ושל "פרוגרסיבי"; כמה ווריאציות של חינוך זה הצליחו לשנות את פני החינוך כיום, לדוגמה – השימוש הכללי של יועצים חינוכיים. אולם גרסאות רדיקליות רבות של חינוך פרוגרסיבי מעולם לא נוסו, ופעמים רבות הניסויים היו קצרים ובעייתיים. בית הספר המעבדתי שדיואי ואשתו הקימו באוניברסיטת שיקגו הוא דוגמה טובה לכך. בית הספר נכשל תוך שלוש שנים, דבר שהכריח את דיואי לעזוב את שיקגו. ומיד לאחר מכן הוא ייסד במנהטן את בית הספר לינקולן המפורסם, שגם הוא נכשל.

פרגמטיזםעריכה

דיואי היה בן הדור השני לפרגמטיזם, לאחר צ'ארלס סנדרס פירס וויליאם ג'יימס. הוא היה הרבה פחות פלורליסט ורלטביסט מג'יימס. הוא סבר כי ערכים אינם פונקציה של רצון חד פעמי או של אופנה חברתית חולפת, אלא איכות הגלומה באירועים עצמם ("הטבע עצמו הוא עגום ופתטי, מסעיר ומשתוקק" - חוויה וטבע).

בניגוד לג'יימס, סבר דיואי כי ניתן להשתמש בניסויים (חברתיים, תרבותיים, טכנולוגיים, פילוסופיים) כהוכחה חותכת לאמת. לדוגמה, ג'יימס הרגיש כי בעבור אנשים רבים שחסרה להם אמונה חזקה במושגים דתיים, החיים האנושיים היו רדודים ולא מעניינים במיוחד, וכי בעוד שלא ניתן להוכיח כי אמונה דתית אחת היא הנכונה, כולנו חייבים לעשות את "קפיצת האמונה" ולהמר על תאיזם, אתאיזם, מוניזם, או כל גרסה דתית אחרת. דיואי, לעומת זאת, בעוד שהוא מכבד את החשיבות של המוסדות והמנהגים הדתיים בחיים, דחה כל אמונה באידיאל קבוע כמו "אל תיאסטי". עבור דיואי, האל היה השיטה של האינטליגנציה בחיים האנושיים: כלומר, חקירה ביקורתית, או, אם נבין את המושג בצורה רחבה מאד, המדע. כמו הלידה מחדש של הפילוסופיה הפרוגרסיבית של החינוך, תרומותיו של דיואי לפילוסופיה (שהרי הוא היה יותר פילוסוף מקצועי מאשר הוגה חינוכי) גם הם הוכרו מחדש לאחר המלחמה הקרה, כאשר הפרגמטיזם נבחן מחדש על ידי הוגים כוילארד ואן אורמאן קוויין וריצ'רד רורטי.

בגלל ראייתו את העולם בצורה מכוונת תהליכים ובעלת הכרה סוציולוגית עמוקה, לפעמים רואים את הגותו של דיואי כתחליף מוצלח למודרניזם ופוסט מודרניזם גם יחד. פרשנים מהזמן האחרון, כמו ריצ'רד רורטי, לא תמיד נותרו נאמנים למחשבתו המקורית של דיואי, אך עובדה זו עצמה מתאימה מאוד גם לצורת שימושו של דיואי בהוגים שלפניו, וגם לפילוסופיה שלו עצמו – כי בשביל דיואי, דוקטרינות ישנות תמיד מצריכות בנייה מחדש על מנת שיהיו מועילות בהווה.

שמות רבים ניתנו לפילוסופיה של דיואי מלבד "פרוגרסיביזם". הוא כונה אינסטרומנטליסט, אקספרימנטליסט, אמפריציסט, פונקציונליסט ונטורליסט.

ספריועריכה

בתרגום עבריעריכה

  • ג’ון דיוי, אני מאמין בחינוך; עברית: יצחק מן, מרחביה: ספרית פועלים ('שבילי חינוך'), 1946.[2] (הספר הראשון מתוך "מקורות למחשבת החינוך")
  • ג'ון דיואי, דימוקראטיה וחינוך, תרגם והקדים מבוא י"ט הלמן, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ט
  • ג'ון דיואי, ניסיון וחינוך, תרגום: ר. קליינברגר, עריכה: .א. סימון, בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות ירושלים, 1959.
  • ג'ון דיואי, המקורות למדע החינוך, תרגום: א.צ. בראון, עריכה: ח. אילן, בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות ירושלים, 1959.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אברום תומר, ‏"יצירתיות בחלל חינוכי", השילוח גיליון 14, אפריל 2019
  2. ^ ספרים חדשים: אני מאמין בחינוך, משמר, 30 באוקטובר 1946.


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןרמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה