ג'ון דיואי
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא מאורגן, חסרים חלקים חשובים, קביעות לא מנומקות. | |
ג'ון דיואי (באנגלית: John Dewey; 20 באוקטובר 1859 – 1 ביוני 1952) היה פילוסוף, פסיכולוג, ואיש חינוך אמריקאי, שהגותו השפיעה רבות בארצות הברית ובעולם כולו. הוא נחשב אחד ממייסדי האסכולה הפילוסופית הקרויה פרגמטיזם (יחד עם צ'ארלס פירס וויליאם ג'יימס), פורץ דרך בפסיכולוגיה פונקציונלית, ונציג מוביל של התנועה הפרוגרסיבית בחינוך אמריקאי במחצית הראשונה של המאה ה-20.
 | |
| לידה |
20 באוקטובר 1859 ברלינגטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביוני 1952 (בגיל 92) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
אוניברסיטת ורמונט |
| השקפה דתית |
הומניזם דתי |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אוניברסיטת ורמונט, תיכון ברלינגטון |
| מוסדות | |
| מונחה לדוקטורט |
הו שו |
| זרם | פרגמטיזם |
| תחומי עניין | חינוך, תורת ההכרה |
| עיסוק |
פילוסוף, איש איגוד מקצועי, aesthetician, מורה, סוציולוג, איש חינוך, פרופסור, פסיכולוג, סופר |
| הושפע מ | אפלטון, ז'אן-ז'אק רוסו, גאורג וילהלם פרידריך הגל, צ'ארלס סנדרס פירס, ויליאם ג'יימס |
| השפיע על | ריצ'רד רורטי, תיאודור ברמלד, ויליאם הרד קילפטריק, ריצ'רד ג' ברנשטיין |
| מדינה |
ארצות הברית |
| יצירות ידועות |
The School and Society, The Public and its Problems, Experience and Education, Democracy and Education, Art as Experience |
| פרסים והוקרה |
Carus Lectures (1925) |
  | |
קורות חייו
עריכה
דיואי נולד בוורמונט, למשפחה דלת אמצעים. מ-1904 הוא היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
פילוסופיה של החינוך
עריכהבספרו "דמוקרטיה וחינוך", דיואי מנסה לאחד, לבקר, ולהרחיב את הפילוסופיות הדמוקרטיות של החינוך של רוסו ואפלטון. הוא ראה את הפילוסופיה של רוסו כמדגישה יתר על המידה את היחיד, ואת זו של אפלטון כמדגישה יותר מדי את החברה. עבור דיואי, חלוקה זו, בין יחיד לחברה היא חלוקה חסרת משמעות; כמו לב ויגוצקי, הוא ראה את המחשבה ואת היווצרותה כתהליך חברתי. לפיכך, היחיד הוא מונח משמעותי רק כאשר רואים אותו כחלק בלתי נפרד מהחברה, ולחברה אין משמעות מלבד המימוש שלה בחיי היחידים שמרכיבים אותה. אולם, כפי שניתן לראות בספרו המאוחר יותר "חוויה וטבע", דיואי מכיר בחשיבות החוויה הסובייקטיבית של היחיד בהנהגה של רעיונות חדשניים.
עבור דיואי, היה חשוב מאוד שחינוך לא יהיה רק ההוראה של עובדות יבשות, אלא שהמיומנויות והידע שהתלמידים רוכשים יהיו משולבים בחייהם כאזרחים וכבני אדם. בבית הספר המעבדתי שדיואי ואשתו אלייס הפעילו באוניברסיטת שיקגו, הילדים למדו הרבה מהכימיה, ביולוגיה והפיזיקה הבסיסית על ידי חקירה של תהליכים טבעיים שהם השתמשו בהם תוך כדי בישול ארוחת הבוקר – למידה על ידי עשייה – פעילות שהם ביצעו בכיתות שלהם. היסוד המעשי של הלימוד נבע מקרבתו של דיואי לאסכולה הפרגמטית בפילוסופיה.
רעיונותיו היו פופולריים למדי, אך הם לא הוכנסו בצורה רחבה ועמוקה לשימוש בבתי הספר הציבוריים האמריקאיים, אם כי הערכים שהוא תמך בהם והמושגים שהשתמש בהם היו מקובלים בציבור הרחב. החינוך הפרוגרסיבי (זה שדיואי האמין בו, וכן הצורות הפופולריות יותר שדיואי לא תמך בהן) ננטש במהלך המלחמה הקרה, כאשר המטרה העיקרית בחינוך הייתה ליצור ולשמר אליטה טכנולוגית עבור מטרות צבאיות. אולם לאחר סיום המלחמה הקרה, שב חינוך פרוגרסיבי וחזר בהרבה חוגים התומכים ברפורמה של החינוך, כשדה מחקר פורה.
דיואי והחינוך הפרוגרסיבי
עריכהלפי השקפתו של דיואי, אין לאף ערך עדיפות אובייקטיבית על פני ערך אחר ולכן "המדד התקף, היחיד והבלעדי, הוא מידת הפיתוח וההנאה הנלווים לחוויה" וכפועל יוצא "חיי הילד הם המטרה העליונה של החינוך והם גם האמצעי היחיד שלו; אם רק יוסרו המשקעים התרבותיים והדעות הקדומות המעכבות, התפתחותו של הילד תושג על בסיס נטיותיו הפנימיות וכמימוש של סקרנותו המדעית והחוקרת.".[1]
הרעיון הבסיסי ביותר של דיואי ביחס לחינוך הוא שצריך לשים דגש רב יותר על הרחבה של האינטלקט ופיתוח של כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית, ולא על זכירה של תוכן השיעורים. בעוד שהתאוריות החינוכיות של דיואי היו פופולריות מאוד בימי חייו ולאחר מכן, יישומן בימינו פופולרי פחות. כתביו של דיואי קשים לקריאה, וקל להבין אותו לא נכון מכיוון שהוא משתמש במילים רגילות על מנת לסמן משמעות מסובכת מאוד. לפיכך, אף על פי שהוא אחד מהאינטלקטואלים האמריקאיים החשובים ביותר, הציבור שלו לא תמיד הצליח לעקוב אחר קו מחשבתו, גם כאשר הוא חשב שאכן מבינים אותו. רבים תמכו בהתלהבות במה שהם חשבו שהוא אומר, אך למען האמת הדברים שהם תמכו בהם היו דומים רק במקצת לדעותיו. דיואי ניסה לא פעם לתקן את הרושם שנוצר, אך ללא הצלחה מרובה. באותו זמן, תאוריות חינוך פרוגרסיביות אחרות, המושפעות מדיואי אך מקורן אחר, נעשו פופולריות, וחינוך פרוגרסיבי גדל לכלול בתוכו תאוריות ושיטות סותרות רבות מאוד, כפי שמתעדים זאת היסטוריונים שונים בהם הרברט קליברד.
מקובל לחשוב כי החינוך הפרוגרסיבי "נכשל"; ההצדקה של דעה זו תלויה בהגדרה של "נכשל" ושל "פרוגרסיבי"; כמה וריאציות של חינוך זה הצליחו לשנות את פני החינוך כיום, לדוגמה – השימוש הכללי של יועצים חינוכיים. אולם גרסאות רדיקליות רבות של חינוך פרוגרסיבי מעולם לא נוסו, ופעמים רבות הניסויים היו קצרים ובעייתיים. בית הספר המעבדתי שדיואי ואשתו הקימו באוניברסיטת שיקגו הוא דוגמה טובה לכך. בית הספר נכשל תוך שלוש שנים, דבר שהכריח את דיואי לעזוב את שיקגו. ומיד לאחר מכן הוא ייסד במנהטן את בית הספר לינקולן המפורסם, שגם הוא נכשל.
פרגמטיזם
עריכהדיואי היה בן הדור השני לפרגמטיזם, לאחר צ'ארלס סנדרס פירס וויליאם ג'יימס. הוא היה הרבה פחות פלורליסט ורלטביסט מג'יימס. הוא סבר כי ערכים אינם פונקציה של רצון חד פעמי או של אופנה חברתית חולפת, אלא איכות הגלומה באירועים עצמם ("הטבע עצמו הוא עגום ופתטי, מסעיר ומשתוקק" - חוויה וטבע).
בניגוד לג'יימס, סבר דיואי כי ניתן להשתמש בניסויים (חברתיים, תרבותיים, טכנולוגיים, פילוסופיים) כהוכחה חותכת לאמת. לדוגמה, ג'יימס הרגיש כי בעבור אנשים רבים שחסרה להם אמונה חזקה במושגים דתיים, החיים האנושיים היו רדודים ולא מעניינים במיוחד, וכי בעוד שלא ניתן להוכיח כי אמונה דתית אחת היא הנכונה, כולנו חייבים לעשות את "קפיצת האמונה" ולהמר על תאיזם, אתאיזם, מוניזם, או כל גרסה דתית אחרת. דיואי, לעומת זאת, בעוד שהוא מכבד את החשיבות של המוסדות והמנהגים הדתיים בחיים, דחה כל אמונה באידיאל קבוע כמו "אל תיאסטי". עבור דיואי, האל היה השיטה של האינטליגנציה בחיים האנושיים: כלומר, חקירה ביקורתית, או, אם נבין את המושג בצורה רחבה מאוד, המדע. כמו הלידה מחדש של הפילוסופיה הפרוגרסיבית של החינוך, תרומותיו של דיואי לפילוסופיה (שהרי הוא היה יותר פילוסוף מקצועי מאשר הוגה חינוכי) גם הם הוכרו מחדש לאחר המלחמה הקרה, כאשר הפרגמטיזם נבחן מחדש על ידי הוגים כווילארד ואן אורמאן קוויין וריצ'רד רורטי.
בגלל ראייתו את העולם בצורה מכוונת תהליכים ובעלת הכרה סוציולוגית עמוקה, לפעמים רואים את הגותו של דיואי כתחליף מוצלח למודרניזם ופוסט מודרניזם גם יחד. פרשנים מהזמן האחרון, כמו ריצ'רד רורטי, לא תמיד נותרו נאמנים למחשבתו המקורית של דיואי, אך עובדה זו עצמה מתאימה מאוד גם לצורת שימושו של דיואי בהוגים שלפניו, וגם לפילוסופיה שלו עצמו – כי בשביל דיואי, דוקטרינות ישנות תמיד מצריכות בנייה מחדש על מנת שיהיו מועילות בהווה.
שמות רבים ניתנו לפילוסופיה של דיואי מלבד "פרוגרסיביזם". הוא כונה אינסטרומנטליסט, אקספרימנטליסט, אמפריציסט, פונקציונליסט ונטורליסט.
ספריו
עריכהבתרגום עברי
עריכה- ג’ון דיוי, אני מאמין בחינוך; עברית: יצחק מן, מרחביה: ספרית פועלים ('שבילי חינוך'), 1946.[2] (הספר הראשון מתוך "מקורות למחשבת החינוך")
- ג'ון דיואי, דימוקראטיה וחינוך, תרגם והקדים מבוא י"ט הלמן, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ט
- ג'ון דיואי, ניסיון וחינוך, תרגום: ר. קליינברגר, עריכה: .א. סימון, בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות ירושלים, 1959.
- ג'ון דיואי, המקורות למדע החינוך, תרגום: א.צ. בראון, עריכה: ח. אילן, בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות ירושלים, 1959.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ג'ון דיואי, ברשת החברתית Goodreads- ג'ון דיואי (1887), פסיכולוגיה, גרסה מקוונת של הספר
(באנגלית) - מרכז ללימוד דיואי
- ג'ון דיואי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון דיואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ון דיואי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ג'ון דיואי (1859-1952), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אברום תומר, "יצירתיות בחלל חינוכי", השילוח, גיליון 14, אפריל 2019
- ^ ספרים חדשים: אני מאמין בחינוך, משמר, 30 באוקטובר 1946.