ויליאם נורת'ן

ויליאם ג'ונתן נורת'ן (באנגלית: William Jonathan Northen;‏ 9 ביולי 1835 – 25 במרץ 1913) היה כומר ופוליטיקאי אמריקאי מג'ורג'יה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ג'ורג'יה ה-54 בשנים 1890–1894. בשנים 1877–1887 הוא כיהן בשתי תקופות כהונה בבית הנבחרים של ג'ורג'יה ובתקופת כהונה אחת בסנאט של המדינה. נורת'ן היה נשיא הוועידה הבפטיסטית של ג'ורג'יה בשנים 1892–1910, ובשנים 1899–1901 נשיא הוועידה הבפטיסטית של הדרום.

ויליאם נורת'ן
William J. Northen

ויליאם נורת'ן
לידה	9 ביולי 1835 מחוז ג'ונס, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	25 במרץ 1913 (בגיל 77) אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם ג'ונתן נורת'ן
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות אוקלנד, אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת מרסר
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל ג'ורג'יה ה־54 8 בנובמבר 1890 – 27 באוקטובר 1894 (4 שנים) → ג'ון בראון גורדון ויליאם ייטס אטקינסון ←
חבר הסנאט של ג'ורג'יה 1885–1887 (כשנתיים)
חבר בית הנבחרים של ג'ורג'יה 1881–1883 (כשנתיים)
1877–1879 (כשנתיים)
חתימה

הרטוריקה הפוליטית של נורת'ן התבססה על השקפתו הדתית, ולעיתים קרובות התמקדה בסוגיות גזעיות בתקופה כאשר היקף מעשי הלינץ' גדל. נורת'ן האמין שהתקדמות הרפואה תסייע בסופו של דבר לאפרו-אמריקאים להגיע לישועה. הוא קידם אידאולוגיה של מודרניזציה של "הדרום החדש" (New South), אך לא נטש את תורת העליונות הלבנה.

ראשית חייו

ויליאם נורת'ן נולד במחוז ג'ונס שבג'ורג'יה כבנם של לואיזה מריה ופיטר נורת'ן. אביו היה בעל אחוזת מטעים מצליח ואיש חינוך וצאצא של ג'ון נורת'ן, שבשנות ה-30 של המאה ה-17 היגר מאנגליה למושבת וירג'יניה. ב-1840 עבר פיטר נורת'ן עם משפחתו לפנפילד שבמחוז גרין שבג'ורג'יה כדי לקבל משרת הוראה באוניברסיטת מרסר. בגיל 18 סיים ויליאם נורת'ן את לימודיו באותה אוניברסיטה, ועד מהרה קיבל משרת הוראה באקדמיית מאונט זאיון הנחשבת במחוז הנקוק בניהולו של קרלייל בימן. בסופו של דבר היה נורת'ן לעוזר מנהל המוסד, וכאשר התדרדרה בריאותו של בימן, הוא החליפו במשרת הניהול. בעת שנאבק כדי לבסס את מעמדו כמורה, התגורר נורת'ן בביתו של תומאס ניל האמיד ובעל ההשפעה. ב-1860 הוא נשא לאישה את מרתה, בתו של ניל, ולשניים נולדו בן ובת.

מלחמת האזרחים ואחריה

עם כניסתה של ג'ורג'יה למלחמת האזרחים האמריקאית, הצטרף נורת'ן לצבא הקונפדרציה כטוראי. עם זאת, זכותו לקבל פטור משירות כמורה, אפשרה לו לפרוש מתפקיד קרבי ב-1862. אף על פי שהוא לא שירת יותר בשדה הקרב, פעל נורת'ן בבתי החולים של הקונפדרציה באטלנטה ובמילדג'וויל.

לאחר המלחמה שב נורת'ן למחוז הנקוק כדי לחדש את עיסוקו בהוראה. עם זאת, ב-1874, בשל מצב בריאותו, הוא פרש לחוותו במחוז הנקוק, ועד מהרה רכש לעצמו מעמד של בעל אחוזת מטעים מצליח. השילוב של חוכמתו כמחנך והצלחתו בחקלאות, סייעו לו בפועלו להקמת מועדון החוואים של המחוז, קבוצת אנשים שסייעה לחוואים המקומיים להתמודד עם הקשיים הכלכליים שלאחר המלחמה. מעמדו המוביל של נורת'ן בקהילה סייע לו להיבחר לבית הנבחרים של ג'ורג'יה, בו הוא כיהן בשנים 1877–1878 ושוב בשנים 1880–1881. ב-1884 הוא נבחר לסנאט של ג'ורג'יה, בו הוא נתן עדיפות לקידום רפורמות בתחום החינוך והחקלאות.

מושל ג'ורג'יה

בשנים 1877–1890 שימש נורת'ן כנשיא החברה החקלאית של ג'ורג'יה. תפקיד זה קידם אותו לדירוג גבוה במערכת הבחירות למשרת המושל להחלפתו של ג'ון בראון גורדון ב-1890. לאחר שהתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית מול לאונידס פ. ליווינגסטון, נשיא ברית החוואים של ג'ורג'יה, הוא נותר כמועמד יחיד. לאחר מערכת הבחירות המוצלחת שלו, שנוהלה על ידי ויליאם ייטס אטקינסון, הוא נבחר כמושל ג'ורג'יה ה-54.

כמושל, קידם נורת'ן חקיקה פרוגרסיבית ואת חקיקת חוק היובש, ביצע רפורמות במערכת הרכבות, שיפר את מצבה של מערכת החינוך, וביצע רפורמות במערכת הכליאה. הוא גם ניס לקדם במרץ את העברת החוק נגד מעשי לינץ', אך הדבר לא עלה בידו. על אף התנגדות מצידו של עורך העיתון תומאס א. ווטסון, שתמך במועמד המפלגה הפופוליסטית, ויליאם פיק, נבחר נורת'ן ב-1892 לתקופת כהונה שנייה כמושל.

פעילות דתית וציבורית

במהלך תקופת כהונתו כמושל, עלה גם מעמדו של נורת'ן כמנהיג מוביל בתנועה הבפטיסטית. ב-1853 הוא הצטרף לכנסייה ונותר חבר מסור בה עד יומו האחרון. הוא שימש בתפקידי הנהגה בכמעט כל כנסייה שאליה הוא הצטרף. בתקופת כהונתו כמושל הוא גם שימש כסגן נשיא הן של הוועידה הבפטיסטית של הדרום והן של זו של ג'ורג'יה וכן כנשיא מועצת המיסיון של התנועה הבפטיסטית בצפון אמריקה. בסוף שנות ה-90 הוא היה הנשיא של שתי הוועידות, הדרומית וזו של ג'ורג'יה, של התנועה.

ב-1896 לקח נורת'ן חלק פעיל בהקמתה של פיצג'רלד, עיר שתוכננה בתחילה עבור וטרנים משוללי זכויות של צבא האיחוד. עורך הדין שפעל בנושא גמלאות הוטרנים ועורך עיתון מאינדיאנה, פילנדר ה. פיצג'רלד, פעל יחד עם נורת'ון להקים עיר לטובת הפיוס, בה וטרנים מהצפון ומהדרום יוכלו לחיות לעבוד יחדיו. בשל תקוותו של נורת'ן ליישב יותר חלקים של אזור הווירגראס (Wiregrass) במישור החוף, הסכימו השניים להקים את העיר על גדת נהר אוקמלגי.

שנותיו האחרונות

אף על פי שכבר לא החזיק בתפקידים רשמיים החל מ-1894, היה נורת'ן פעיל בחיים הציבוריים עד לראשית העשור השני של המאה ה-20. בשנים שלפני ואחרי תחילת המאה ה-20, הוא נסע ברחבי ארצות הברית ונשא נאומים בנוגע למצבו של הדרום בהתייחס לכלכלה, הבעיות הגזעיות, ותפקידה של הכנסייה בחברה. לאחר הטבח הגזעני באטלנטה ב-1906 (1906 Atlanta race massacre), סייר נורת'ן בג'ורג'יה בחסות איחוד הגוספל של אנשי העסקים, קואליציה דו-גזעית של אנשי כמורה נוצריים משפיעים, במאמץ להקים רשת של ליגות נגד מעשי לינץ' שהייתה אמורה למנוע מעשי טבח דומים בעתיד.

נורת'ן גם תרם לחקר ההיסטוריה של ג'ורג'יה כאשר ערך אוסף של שבעה כרכים של מאמרים ביוגרפיים, שיצאו לאור בין השנים 1907–1912 תחת הכותר "אנשים בולטים בג'ורג'יה" (Men of Mark in Georgia). ב-1911 הוא החליף את אלן קנדלר כמהדיר של הארכיון של ג'ורג'יה ותרם לפרסום המתמשך של תיקי הארכיון מהתקופה הקולוניאלית.

אף על פי שהמשיך להיות מעורב בחיים הציבוריים, החלה בריאותו של נורת'ן להתדרדר. ככול שמאמציו לטיפוח שיתוף הפעולה הגזעי דעכו, עלה כוחה של הגזענות הרדיקלית. זמן קצר לאחר השתתפותו בוועדת קידום האדם והדת בניו יורק, פרש נורת'ן בהאמינו שהוא עשה דיו עבור האל ועבור ג'ורג'יה.

ויליאם נורת'ן נפטר באטלנטה ב-25 במרץ 1913. הוא נטמן בבית הקברות אוקלנד שבעיר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 307-308

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם נורת'ן בוויקישיתוף

• ויליאם נורת'ן באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם נורת'ן באנציקלופדיה החדשה של ג'ורג'יה (באנגלית)
• ויליאם נורת'ן באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם נורת'ן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)