ויליאם סארויאן
ויליאם סארויאן (באנגלית: William Saroyan; 31 באוגוסט 1908 – 18 במאי 1981) היה סופר ומחזאי אמריקאי, זוכה פרס פוליצר ופרס אוסקר לסיפור הטוב ביותר.
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1908 פרזנו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 במאי 1981 (בגיל 72) פרזנו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
tomb of William Saroyan |
| מקום לימודים |
Fresno High School |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
The Time of Your Life, My Name Is Aram, הקומדיה האנושית |
| תקופת הפעילות |
מ-1934 |
| בן או בת זוג |
Carol Grace |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בפרזנו שבקליפורניה כבנם של מהגרים ממוצא ארמני שהגיעו מטורקיה והתייתם בילדותו מאביו. בגיל 4 הושם בבית יתומים באוקלנד יחד עם אחותו ואחיו, את חוויותיו מתקופה זו תיאר מאוחר יותר בספריו. בגיל 9, אחרי שאמו מצאה עבודה קבועה בבית חרושת לשימורים, התאחדה המשפחה שנית. סרויאן נשלח לבית ספר מקצועי, אותו עזב בגיל 15 לצורך מציאת עבודה כסיוע לכלכלת המשפחה.
סרויאן החליט להיות סופר אחרי שאמו הראתה לו כתבי-יד של אביו. מספר סיפורים קצרים שלו התפרסמו בעיתונים וירחונים. קובץ סיפוריו הראשון "הצעיר המעז על הטרפז המעופף"[1] יצא לאור בשנת 1934. סיפוריו של סארויאן מאופיינים בעיקר בנימה אנושית רכה והומור. גיבוריו האופייניים הם הילד מזה והגבר הנאבק על קיומו מזה. ייחודו כסופר בא לידי ביטוי בחשיפת הרהורים תמימים של ילד. מלבד המאפיינים הללו, סיפוריו מאופיינים גם במשהו מקורי, טבעי, קל וקולח. ביצירותיו יש סגנון אימפרסיוניסטי חסר עלילה.
עיקר סיפוריו נסובים סביב תקופת המשבר הכלכלי של שנות ה-30 בארצות הברית. בין היתר הושפע מכתיבתו של שרווד אנדרסון. סארויאן זכה בשנת 1940 בפרס פוליצר על המחזה "שנותיכם היפות"[2]. בתקופה זו, סוף שנות השלושים וראשית הארבעים, נחשב לאחת מהתקוות הגדולות של התיאטרון האמריקאי. אחרי מלחמת העולם השנייה ירדה קרנו במידה ניכרת. כמה מספריו עובדו לקולנוע - הנודע שבהם - "הקומדיה האנושית".
בתקופת מלחמת העולם השנייה גויס סרויאן לצבא ארצות הברית והוצב בניו יורק. ב-1942 נשלח כחלק מצוות צילום ללונדון וב-1943 נישא. במהלך כל התקופה המשיך בכתיבה ופרסם את כתביו. ב-1943 זכה בפרס אוסקר לסיפור הטוב ביותר על עיבוד ספרו לסרט "הקומדיה האנושית". מ-1958, אחרי גירושיו (הוא נישא פעמיים לאותה אשה), התגורר בעיקר בפריז, וחי חיי בדידות ונדודים, מנוכר כמעט לחלוטין לשני ילדיו. אחרי פטירתו, חצי מאפרו פוזר בקליפורניה וחצי בארמניה כסמל לדואליות שבחייו. לילדיו לא הוריש דבר.
בנו, ארם סארויאן הפך לסופר ומשורר בזכות עצמו. לאחר מות אביו פרסם ספר זכרונות מרגש בשם - "פולחנים אחרונים". ובתו לוסי (שנפטרה בגיל צעיר יחסית) הייתה שחקנית שלא זכתה להצלחה ממשית והופיעה בתפקידים קטנים, באופן ארעי.
מכתביו
עריכה- שמי ארם (1940), תורגם לעברית בידי ליאורה הרציג, זמורה ביתן, 1987
- ואחד בלב - רומן בגידה , תורגם לעברית בידי נורית נור, הוצאת דשא, 1959
- הקומדיה האנושית (1943), תורגם לעברית בידי יהודה אטלס, הוצאת מודן, 2014
- הקיץ של הסוס הלבן היפהפה
- הספר שנמר מאולף ערף את ראש דודו (הופיע גם בתרגום אחר-בשם התספורת)
- הרפתקאות ווזלי ג'קסון, תורגם לעברית בידי ינץ לוי (הוצאת חרגול, 2004)
- נסיעה קצרה כרכרה מתוקה, תורגם בידי ינץ לוי, הוצאת מודן
לקריאה נוספת
עריכה- יהודה אטלס, "ויליאם סרויאן: לא יחדל כאב מקרב הדברים", בספר ילדים גדולים (כרך 2, עמ' 108-97), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דן לחמן, ויליאם סארויאן / הרפתקאותיו של ווזלי ג'קסון
- עמיחי שלו, כביש אבוד, באתר ynet, 9 בפברואר 2004
ויליאם סארויאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "בעקבות ההומניזם" מאמרו של גל אמיר באתר "הפנקס".
- ויליאם סארויאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ויליאם סארויאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויליאם סרויאן (1908-1981), דף שער בספרייה הלאומית
