וילם דפו
ויליאם ג'. "וילם" דפו (באנגלית: William J. "Willem" Dafoe; נולד ב-22 ביולי 1955) הוא שחקן קולנוע אמריקאי, מועמד ארבעה פרסי אוסקר ושלושה פרסי גלובוס הזהב. הוא ממייסדי קבוצת תיאטרון הניסיונית "The Wooster Group".
וילם דפו, 2019 | |
לידה |
22 ביולי 1955 (בן 65) אפלטון, ויסקונסין, ארצות הברית |
---|---|
מדינה |
ארצות הברית, איטליה ![]() |
תקופת הפעילות | 1977–הווה (כ־44 שנים) |
דמות ידועה | נורמן אוסבורן/הגובלין הירוק (סרטי "ספיידרמן") |
שפה מועדפת |
אנגלית ![]() |
עיסוק | מדבב |
מקום לימודים |
אוניברסיטת ויסקונסין–מילווקי ![]() |
בן או בת זוג |
Giada Colagrande (2005–הווה) ![]() |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |
ביוגרפיהעריכה
דפו נולד בעיר אפלטון, ויסקונסין, ארצות הברית. אחד משמונה ילדיהם של מוריאל איזבל (לבית ספריסלר) וד"ר וויליאם אלפרד דפו (1907-2014), הוא צייץ ב-2009: "חמשת אחיותי גידלו אותי מכיוון שאבי היה מנתח, אמי הייתה אחות והם עבדו יחד, כך שלא ראיתי אף אחד מהם יותר מידי." אחיו, דונלד דפו, הוא מנתח השתלות וחוקר. משפחתו ממוצא אנגלי, צרפתי, גרמני, אירי וסקוטי. שם משפחתו הוא ממוצא צרפתי. בתיכון הוא קיבל את הכינוי וילם, שהוא הגרסה ההולנדית לשם ויליאם.
דפו למד דרמה באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי, אך עזב לאחר שנה וחצי כדי להצטרף לקבוצת התיאטרון הניסיונית "תיאטרון X" במילווקי, ויסקונסין לפני שעבר לניו יורק ב-1976, שם התמחה אצל ריצ'רד שכנר, מנהל קבוצת התיאטרון האוונגרדית "The Performance Group", שם פגש את המנהלת האמנותית של הלהקה אליזבת לקומפט והחל בין השניים רומן. לקומפט ביחד עם אחרים טיפחה את שכנר ויצרה את "קבוצת ווסטר", ותוך פחות משנה דפו לקח כבר חלק מהקבוצה. דפו המשיך עם קבוצת ווסטר גם בשנות האלפיים.
קריירהעריכה
קריירת הסרטים של דפו החלה בגיל 25 ב-1980, כאשר לוהק ל"שערי החופש", הגם שהופעתו נחתכה בעריכה. תפקיד הפריצה שלו היה של הסמל הרחום אליאס בסרט "פלאטון" (1986). מאז היה לשחקן אופי פופולרי, שבגלל תווי פניו המחוספסים מלהקים אותו לעיתים לתפקידי הנבל, כמו הגובלין הירוק בסרטי ספיידרמן. הוא גילם את ישו בסרטו של מרטין סקורסזה "הפיתוי האחרון של ישו" (1988), ועוד באותה שנה השתתף בסרט "מיסיסיפי בוערת". בשנת 1989 גילם את שלמה ארוך בסרט "ניצחון הרוח", זהו סרט השואה הראשון שצולם במחנה ההשמדה אושויץ. פעמיים גילם בלש משטרה - ב"הקדושים מבוסטון" (1999) וב"אמריקן פסיכו" (2000), ואף השתתף ב"החופשה של בין" (2007). הוא היה מועמד פעמיים לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, על משחקו בסרט "פלאטון" וב"צילו של הערפד" (2000).
דפו היה אורח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ב-2005.
ב-2006 הוא גילם את ראש המטה בקומדיה המוזיקלית "אמריקן דרימז" לצד יו גרנט ומנדי מור.
ב-2014 גילם את הסופר פיטר ואן האוטן בסרט "אשמת הכוכבים" לצד אנסל אלגורט ושיילין וודלי.
ב-2017 שיחק בסרט הדרמה "גיבור אמריקאי", לצד ג'רארד באטלר וגרטשן מול. באותה שנה שיחק גם בסרטים "החומה הגדולה" ו"רצח באוריינט אקספרס".
בספטמבר 2018 זכה בפרס השחקן הראשי בפסטיבל הסרטים של ונציה על הופעתו כווינסנט ואן-גוך ב"שערי הנצח" של ג'וליאן שנאבל[1].
בשנת 2022 ישחק בסרט הדרמה ההיסטורי "איש הצפון" לצדה של ניקול קידמן.
חיים אישייםעריכה
בשנת 1977, דפו החל מערכת יחסים עם הבמאית אליזבת לקומפט. בנם, ג'ק, נולד בשנת 1982. הם נפרדו בשנת 2004 ומעולם לא נישאו משום שמבחינתה "הנישואים מייצגים בעלות".
ב-25 במרץ 2005 דפו התחתן עם השחקנית, התסריטאית ובמאית הקולנוע האיטלקייה גיאדה קולאגרנדה, שנה לאחר שהשניים נפגשו ברומא בהקרנת בכורה של אחד מסרטיה. דפו אמר בשנת 2010, "אכלנו ארוחת צהריים ואמרתי: 'את רוצה להתחתן מחר?'" והם עשו זאת באמת למחרת היום בטקס קטן עם שני חברים כעדים. בני הזוג עבדו יחד על סרטיה כבמאית "Before It Had a Name" מ-2005 ו-"A Woman" מ-2010. הם מחלקים את זמנם בין רומא, ניו יורק ולוס אנג'לס. כיום הוא מחזיק באזרחות איטלקית ואמריקאית.
דפו הוא פסקטריאני ונמנע מאכילת בשר "משום שחוות בעלי חיים הם אחד הגורמים העיקריים להשמדת כדור הארץ".
פילמוגרפיה נבחרתעריכה
קולנועעריכה
- חסר האהבה (1981)
- הרעב (1983)
- רחובות לוהטים (1984)
- לילות ניו יורק (1984)
- פונדק 66 (1985)
- לחיות ולמות בלוס אנג'לס (1985)
- פלאטון (1986)
- מחוץ לתחום (1988)
- הפיתוי האחרון של ישו (1988)
- מיסיסיפי בוערת (1988)
- ניצחון הרוח (1989)
- נולד ב-4 ביולי (1989)
- להגיע בחיים (1990)
- נער שוליים (1990)
- לב פראי (1990)
- טיסת הפולש (1991)
- לולו על הגשר (1998)
- מאחורי החומות (2000)
- צילו של הערפד (2000)
- לוחם השוורים (2000)
- אמריקן פסיכו (2000)
- ביתן הנשים (2001)
- ספיידרמן (2002)
- מאחורי המצלמה (2002)
- האיש שבפנים (2006)
- אמריקן דרימז (2006)
- ההולך (2007)
- אנאמורף (2007)
- החופשה של בין (2007)
- מר שועל המהולל (2009)
- בני, בני, מה עשית? (2009)
- בעקבות הנקמה (2012)
- אחים בדם (2013)
- ג'ון וויק (2014)
- אוד תומאס (2014)
- ארץ רעה (2014)
- אשמת הכוכבים (2014)
- אדם לאדם זאב (2016)
- גיבור אמריקאי (A Family Man) (2016)
- החומה הגדולה (2017)
- רצח באוריינט אקספרס (2017)
- ליגת הצדק (2017)
- מה קרה ליום שני? (2017)
- פרויקט פלורידה(אנ') (2017)
- ואן גוך: בשערי הנצח (2018)
- אקוומן (2018)
- ווקס לוקס (2018)
- עיר יתומה (2019)
- המגדלור (2019)
- טוגו (2019)
- הדבר האחרון שהוא רצה (2020)
- סיביר (2020)
- המשלוח הצרפתי (2021)
- איש הצפון (2022)
קישורים חיצונייםעריכה
- וילם דפו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- וילם דפו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- וילם דפו, באתר AllMovie (באנגלית)
- וילם דפו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- וילם דפו, באתר TV.com (באנגלית)
- אריאלה בנקיר, להיות פאזוליני: וילם דפו מספר איך נכנס לדמותו של הבמאי הגדול, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2014
- סטיב רוז, הגרדיאן, ראיון: וילם דפו חי עם הפחד, באתר הארץ, 13 ביולי 2012
- איתי שטרן, לבוש במדי נאצי ומחלק חתימות: ריאיון עם ווילם דפו, באתר nrg, 17 בפברואר 2009
- דייב איצקוף, הניו יורק טיימס, ווילם דפו הולך בעקבות המוזה הגחמנית, פורסם בעברית בעכבר העיר, 28 באוקטובר 2009
- וילם דפו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ אבנר שביט, פסטיבל ונציה 2018: "רומא" הזוכה הגדול, קייס נאשף זכה בפרס השחקן במסגרת צד, באתר וואלה! NEWS, 08 בספטמבר 2018