וילם דפו

וילם דפו
Willem Dafoe
	וילם דפו, 2019
לידה	22 ביולי 1955 (בן 65); אפלטון, ויסקונסין, ארצות הברית
שם לידה	William James Dafoe
מדינה	ארצות הברית, איטליה
תקופת הפעילות	1977–הווה (כ־44 שנים)
דמות ידועה	נורמן אוסבורן/הגובלין הירוק (סרטי "ספיידרמן")
שפה מועדפת	אנגלית
עיסוק	מדבב
מקום לימודים	אוניברסיטת ויסקונסין–מילווקי; Appleton East High School ;
בן או בת זוג	Giada Colagrande (2005–הווה) ; Elizabeth LeCompte (1977–2004)
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס סאטורן; פרס דונוסטיה (2005); פרס אינדפנדנט ספיריט (2001); פרס סטלייט; דוב הזהב של כבוד (2018); גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (2018) ;
	פרופיל ב-IMDb

ויליאם ג'. "וילם" דפו (באנגלית: William J. "Willem" Dafoe;‏ נולד ב-22 ביולי 1955) הוא שחקן קולנוע אמריקאי, מועמד ארבעה פרסי אוסקר ושלושה פרסי גלובוס הזהב. הוא ממייסדי קבוצת תיאטרון הניסיונית "The Wooster Group".

ביוגרפיהעריכה

דפו נולד בעיר אפלטון, ויסקונסין, ארצות הברית. אחד משמונה ילדיהם של מוריאל איזבל (לבית ספריסלר) וד"ר וויליאם אלפרד דפו (1917-2014), הוא צייץ ב-2009: "חמשת אחיותי גידלו אותי מכיוון שאבי היה מנתח, אמי הייתה אחות והם עבדו יחד, כך שלא ראיתי אף אחד מהם יותר מידי." אחיו, דונלד דפו, הוא מנתח השתלות וחוקר. שם משפחתו הוא ממקור צרפתי. בתיכון הוא קיבל את הכינוי וילם, שהוא הגרסה ההולנדית לשם ויליאם.

דפו למד דרמה באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי, אך עזב לאחר שנה וחצי כדי להצטרף לקבוצת התיאטרון הניסיונית "תיאטרון X" במילווקי, ויסקונסין לפני שעבר לניו יורק ב-1976, שם התמחה אצל ריצ'רד שכנר, מנהל קבוצת התיאטרון האוונגרדית "The Performance Group", שם פגש את המנהלת האמנותית של הלהקה אליזבת לקומפט והחל בין השניים רומן. לקומפט ביחד עם אחרים טיפחה את שכנר ויצרה את "קבוצת ווסטר", ותוך פחות משנה דפו לקח כבר חלק בקבוצה^[1]. דפו המשיך עם קבוצת ווסטר גם בשנות האלפיים.

קריירהעריכה

קריירת הסרטים של דפו החלה בגיל 25 ב-1980, כאשר לוהק ל"שערי החופש", הגם שהופעתו נחתכה בעריכה. תפקיד הפריצה שלו היה של הסמל הרחום אליאס בסרט "פלאטון" (1986)^[2]. מאז היה לשחקן אופי פופולרי, שבגלל תווי פניו המחוספסים מלהקים אותו לעיתים לתפקידי הנבל, כמו הגובלין הירוק בסרטי ספיידרמן. הוא גילם את ישו בסרטו של מרטין סקורסזה "הפיתוי האחרון של ישו" (1988), ועוד באותה שנה השתתף בסרט "מיסיסיפי בוערת"^[3].

בשנת 1989 גילם את שלמה ארוך בסרט "ניצחון הרוח", שצולם בחלקו בישראל^[4].

פעמיים גילם בלש משטרה - ב"הקדושים מבוסטון" (1999) וב"אמריקן פסיכו" (2000)^[5], ואף השתתף ב"החופשה של בין" (2007). הוא היה מועמד פעמיים לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, על משחקו בסרט "פלאטון"^[6], וב"צילו של הערפד" (2000)^[7].

דפו היה אורח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ב-2005^[8].

ב-2005 כיכב בסרט של הבמאי והתסריטאי הדני לארס פון טרייר מנדרליי^[9], ושיתף פעולה שוב עם פון טרייר בסרט "אנטי-כריסט" ב-2009^[10], ובסרט נימפומנית ב-2013^[11].

ב-2006 הוא גילם את ראש המטה בקומדיה המוזיקלית "אמריקן דרימז" לצד יו גרנט ומנדי מור^[12].

ב-2014 גילם את הסופר פיטר ואן האוטן בסרט "אשמת הכוכבים" לצד אנסל אלגורט ושיילין וודלי.באותה שנה גם גילם את דמותו של המבאי האיטלקי פייר פאולו פאזוליני בסרט "פאזוליני"^[13].

ב-2017 שיחק בסרט הדרמה "גיבור אמריקאי", לצד ג'רארד באטלר וגרטשן מול. באותה שנה שיחק גם בסרטים "החומה הגדולה" ו"רצח באוריינט אקספרס"^[14].

בספטמבר 2018 זכה בפרס השחקן הראשי בפסטיבל הסרטים של ונציה על הופעתו כווינסנט ואן-גוך ב"שערי הנצח" של ג'וליאן שנאבל^[15].

בשנת 2022 ישחק בסרט הדרמה ההיסטורי "איש הצפון" לצדה של ניקול קידמן.

חיים אישייםעריכה

בשנת 1977, דפו החל מערכת יחסים עם הבמאית אליזבת לקומפט. בנם, ג'ק, נולד בשנת 1982. הם נפרדו בשנת 2004 ומעולם לא נישאו משום שמבחינתה "הנישואים מייצגים בעלות".

ב-25 במרץ 2005 דפו התחתן עם השחקנית, התסריטאית ובמאית הקולנוע האיטלקייה גיאדה קולאגרנדה, שנה לאחר שהשניים נפגשו ברומא בהקרנת בכורה של אחד מסרטיה. דפו אמר בשנת 2010, "אכלנו ארוחת צהריים ואמרתי: 'את רוצה להתחתן מחר?'" והם עשו זאת באמת למחרת היום בטקס קטן עם שני חברים כעדים. בני הזוג עבדו יחד על סרטיה כבמאית "לפני שהיה לו שם" (2005) ו"אישה" (2010)^[16]. הם מחלקים את זמנם בין רומא, ניו יורק ולוס אנג'לס. הוא מחזיק באזרחות איטלקית ואמריקאית.

דפו הוא פסקטריאני ונמנע מאכילת בשר "משום שחוות בעלי חיים הם אחד הגורמים העיקריים להשמדת כדור הארץ".

פילמוגרפיה נבחרתעריכה

קולנועעריכה

חסר האהבה (1981) - בתפקיד: וואנס.
הרעב (1983) - בתפקיד: הצעיר השני בתא הטלפון.
רחובות לוהטים (1984) - בתפקיד: רייבן.
לילות ניו יורק (1984) - בתפקיד: החבר ווילי.
פונדק 66 (1985) - בתפקיד: ג'והני הארט.
לחיות ולמות בלוס אנג'לס (1985) - בתפקיד: אריק מאסטרס.
פלאטון (1986) - בתפקיד: סרג'נט אליאס.
מחוץ לתחום (1988) - בתפקיד: באק מקגריף.
הפיתוי האחרון של ישו (1988) - בתפקיד: ישו הנוצרי.
מיסיסיפי בוערת (1988) - בתפקיד: וורד.
ניצחון הרוח (1989) - בתפקיד: סאלאמו.
נולד ב-4 ביולי (1989) - בתפקיד: צ'ארלי.
להגיע בחיים (1990) - בתפקיד: מייקי קרוס.
נער שוליים (1990) - בתפקיד: השומר מלא השנאה.
לב פראי (1990) - בתפקיד: בובי פרו.
טיסת הפולש (1991) - בתפקיד: לווטננט קומנדר וירג'יל קול.
לולו על הגשר (1998) - בתפקיד: דוקטור ואן הורן.
מאחורי החומות (2000) - בתפקיד: פאול שמאקר.
צילו של הערפד (2000) - בתפקיד: מאקס שראק.
לוחם השוורים (2000) - בתפקיד: האב רמירז.
אמריקן פסיכו (2000) - בתפקיד: דונאלד קימפבל.
ביתן הנשים (2001) - בתפקיד: האב אנדרה
ספיידרמן (2002) - בתפקיד: גרין גובלין/ נורמן אוסבורן.
מאחורי המצלמה (2002)^[17] - בתפקיד : ג'והן קרפנטר.
היו זמנים במקסיקו (2003)^[18] - בתפקיד: בארילו.
מנדרליי (2005) - בתפקיד: אביה של גרייס.
האיש שבפנים (2006) - בתפקיד: קפטיין ג'והן דאריוס.
אמריקן דרימז (2006) - בתפקיד: ראש המטה הכללי.
ההולך (2007) - בתפקיד: לארי לוקנר.
אנאמורף (2007) - בתפקיד: סטן אובריי.
החופשה של בין (2007) - בתפקיד: קארסון קליי.
מר שועל המהולל (2009) - בתפקיד: דיבוב קולו של העכברוש.
בני, בני, מה עשית? (2009) - בתפקיד: הבלש הייבנהרסט.
בעקבות הנקמה (2012) - בתפקיד: טארס טארקאס.
נימפומנית (2013)
אחים בדם (2013)
ג'ון וויק (2014)
אוד תומאס (2014)
ארץ רעה (2014)
אשמת הכוכבים (2014)
אדם לאדם זאב (2016)
גיבור אמריקאי (A Family Man)‏ (2016)
החומה הגדולה (2017)
רצח באוריינט אקספרס (2017)
ליגת הצדק (2017)
מה קרה ליום שני? (2017)
פרויקט פלורידה(אנ') (2017)
ואן גוך: בשערי הנצח (2018)
אקוומן (2018)
ווקס לוקס (2018)
עיר יתומה (2019)
המגדלור (2019)
טוגו (2019)
הדבר האחרון שהוא רצה (2020)^[19]
סיביר (2020)
המשלוח הצרפתי (2021)
סמטת הסיוטים (2021)
The Card Counter‏ (2021)
איש הצפון (2022)
Poor Things‏ (2022)
"Tropico"‏ (2022)

קישורים חיצונייםעריכה

וילם דפו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
וילם דפו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
וילם דפו, באתר AllMovie (באנגלית)
וילם דפו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
וילם דפו, באתר TV.com (באנגלית)
וילם דפו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ירון פריד, ביקור הסמל הטוב - ראיון עם דאפו, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988
דייב איצקוף | ניו יורק טיימס, ווילם דפו הולך בעקבות המוזה הגחמנית, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2009
סטיב רוז, הגרדיאן, ראיון: וילם דפו חי עם הפחד, באתר הארץ, 13 ביולי 2012

הערות שולייםעריכה

^ רחלה זנדבנק, הדרך לנצחיות - קבוצת ווסטר, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988
^ מאיר שניצר, נפש אמריקאי הומיה, חדשות, 9 במרץ 1987
^ ירון פריד, ביקור הסמל הטוב - ראיון עם דאפו, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988
^ אמיר פלג, ויליאם דאפו מצטלם בישראל לסרט "הניצחון" על מתאגרף יהודי בשואה, חדשות, 1 במאי 1989
עירית שמגר, בחירתו של וילם, מעריב, 7 במאי 1989
^ נילי ברקן, ‏למה הוא כל-כך כועס?, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2000
^ מאיר שניצר, ארבעה ל"פלאטון", שלושה לוודי אלן, חדשות, 1 באפריל 1987
^ נסים דיין, ‏נראה שאי אפשר להרוג ערפד, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2001
^ גואל פינטו, וילם דפו ואנגלופולוס יבואו לפסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2005
פבלו אוטין, ‏הצפון החדש, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2005
^ גואל פינטו, עבד לעצמו, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005
פבלו אוטין, ‏עבדים היינו. ונשארנו, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2005
^ כתב גלובס, ‏"אנטי-כריסט", הסרט שהפך את כולם לאנטי, באתר גלובס, 27 ביולי 2009
דן פיינרו, קאן, ‏סרטו החדש של לארס פון טרייר חצה את כל גבולות הפרברסיה, באתר גלובס, 18 במאי 2009
^ נועה לוין, עכבר העיר, הקאסט של "נימפומנית" חושף סיפורים מהס(ר)דינים, באתר הארץ, 5 במאי 2014
אורון שמיר, עכבר העיר, "נימפומנית": לא דיברנו עוד על אהבה, באתר הארץ, 9 במאי 2014
^ אורי קליין, מתקפה כושלת בכל החזיתות, באתר הארץ, 13 ביוני 2006
^ שני ליטמן, יומו האחרון של הבמאי פאזוליני - בסרט חדש, באתר הארץ, 25 בפברואר 2014
אריאלה בנקיר, להיות פאזוליני: וילם דפו מספר איך נכנס לדמותו של הבמאי הגדול, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2014
^ אורי קליין, "רצח באוריינט אקספרס": למה לעשות גרסה מחודשת לסרט הזה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2017
^ אבנר שביט‏, פסטיבל ונציה 2018: "רומא" הזוכה הגדול, קייס נאשף זכה בפרס השחקן במסגרת צד, באתר וואלה!‏, 08 בספטמבר 2018
^ אורי קליין, אני והבמאית שלי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2005
^ אורי קליין, גלריה, הארץ, אני מצלם את עצמי במיטה - משמע אני קיים, באתר הארץ, 25 במאי 2006
^ פבלו אוטין, ‏אקשן כמופע מחול, באתר גלובס, 29 במרץ 2004
^ אורון שמיר, אן האתוויי מגלמת חצי עיתונאית, חצי סוחרת נשק. זה מגוחך כמו שזה נשמע, באתר הארץ, 23 בפברואר 2020

[1] רחלה זנדבנק, הדרך לנצחיות - קבוצת ווסטר, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988

[2] מאיר שניצר, נפש אמריקאי הומיה, חדשות, 9 במרץ 1987

[3] ירון פריד, ביקור הסמל הטוב - ראיון עם דאפו, כותרת ראשית, 1 ביוני 1988

[4] אמיר פלג, ויליאם דאפו מצטלם בישראל לסרט "הניצחון" על מתאגרף יהודי בשואה, חדשות, 1 במאי 1989
עירית שמגר, בחירתו של וילם, מעריב, 7 במאי 1989

[5] נילי ברקן, ‏למה הוא כל-כך כועס?, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2000

[6] מאיר שניצר, ארבעה ל"פלאטון", שלושה לוודי אלן, חדשות, 1 באפריל 1987

[7] נסים דיין, ‏נראה שאי אפשר להרוג ערפד, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2001

[8] גואל פינטו, וילם דפו ואנגלופולוס יבואו לפסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2005
פבלו אוטין, ‏הצפון החדש, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2005

[9] גואל פינטו, עבד לעצמו, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005
פבלו אוטין, ‏עבדים היינו. ונשארנו, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2005

[10] כתב גלובס, ‏"אנטי-כריסט", הסרט שהפך את כולם לאנטי, באתר גלובס, 27 ביולי 2009
דן פיינרו, קאן, ‏סרטו החדש של לארס פון טרייר חצה את כל גבולות הפרברסיה, באתר גלובס, 18 במאי 2009

[11] נועה לוין, עכבר העיר, הקאסט של "נימפומנית" חושף סיפורים מהס(ר)דינים, באתר הארץ, 5 במאי 2014
אורון שמיר, עכבר העיר, "נימפומנית": לא דיברנו עוד על אהבה, באתר הארץ, 9 במאי 2014

[12] אורי קליין, מתקפה כושלת בכל החזיתות, באתר הארץ, 13 ביוני 2006

[13] שני ליטמן, יומו האחרון של הבמאי פאזוליני - בסרט חדש, באתר הארץ, 25 בפברואר 2014
אריאלה בנקיר, להיות פאזוליני: וילם דפו מספר איך נכנס לדמותו של הבמאי הגדול, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2014

[14] אורי קליין, "רצח באוריינט אקספרס": למה לעשות גרסה מחודשת לסרט הזה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2017

[15] אבנר שביט‏, פסטיבל ונציה 2018: "רומא" הזוכה הגדול, קייס נאשף זכה בפרס השחקן במסגרת צד, באתר וואלה!‏, 08 בספטמבר 2018

[16] אורי קליין, אני והבמאית שלי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2005

[17] אורי קליין, גלריה, הארץ, אני מצלם את עצמי במיטה - משמע אני קיים, באתר הארץ, 25 במאי 2006

[18] פבלו אוטין, ‏אקשן כמופע מחול, באתר גלובס, 29 במרץ 2004

[19] אורון שמיר, אן האתוויי מגלמת חצי עיתונאית, חצי סוחרת נשק. זה מגוחך כמו שזה נשמע, באתר הארץ, 23 בפברואר 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]


וילם דפו, 2019
לידה	22 ביולי 1955 (בן 65) אפלטון, ויסקונסין, ארצות הברית
שם לידה	William James Dafoe
מדינה	ארצות הברית, איטליה
תקופת הפעילות	1977–הווה (כ־44 שנים)
דמות ידועה	נורמן אוסבורן/הגובלין הירוק (סרטי "ספיידרמן")
שפה מועדפת	אנגלית
עיסוק	מדבב
מקום לימודים	אוניברסיטת ויסקונסין–מילווקי Appleton East High School
בן או בת זוג	Giada Colagrande (2005–הווה) Elizabeth LeCompte (1977–2004)
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס סאטורן פרס דונוסטיה (2005) פרס אינדפנדנט ספיריט (2001) פרס סטלייט דוב הזהב של כבוד (2018) גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (2018)
פרופיל ב-IMDb