ג'וליאן שנאבל

אמן אמריקאי

ג'וליאן שׁנָאבּלאנגלית: Julian Schnabel; נולד ב-26 באוקטובר 1951) הוא צייר ובמאי קולנוע יהודי אמריקאי.

ג'וליאן שנאבל
Julian Schnabel
ג'וליאן שנאבל, 2010
ג'וליאן שנאבל, 2010
לידה 26 באוקטובר 1951 (בן 70)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת אמנות מופשטת, אמנות פיגורטיבית, דיוקן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, במאי, אמן חזותי, אמן הדפס, פסל, שרטט, צייר, צלם, תסריטאי, שרטט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג רולא ג'בריל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Vito Schnabel, Stella Schnabel עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.julianschnabel.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שנאבל נולד בברוקלין, ניו יורק לג'ק שנאבל ולאסטה גרין ברג שנאבל. אימו הייתה נשיאת ההסתדרות הציונית הדסה, התנדבה למען ניצולי שואה, ואף הופיעה בשניים מסרטיו[1]. שנאבל עבר עם משפחתו לבראונסוויל שבטקסס בגיל צעיר, שם בילה את ילדותו ונעוריו. הוא בעל תואר באמנות (BFA) מאוניברסיטת יוסטון וב-1972 המשיך בהכשרה לאמנויות במוזיאון ויטני בניו יורק.

כצייר, כוכבו דרך בשנות ה-80 בזכות "ציורי צלחת": סדרה של ציורים גדולים על גבי צלחות קרמיקה שבורות. ב-1978 צייר את "החולים והרופאים" על צלחת ושנה לאחר מכן הציג תערוכה ראשונה בניו יורק. תערוכות נוספות של עבודותיו הוצגו מאז בפריז, לונדון, אמסטרדם, רומא, נאפולי, סן סבסטיאן ופרנקפורט. ב-1987 הציג במוזיאון ישראל שאף הוציא לאור את קטלוג התערוכה שנה לאחר מכן[2]. בעבודתו באמנות פלאסטית יצר אלפי ציורים[3]. ציוריו נמצאים, בין השאר, באוספם של עמליה דיין ואדם לינדמן[4].

במקביל, פתח שנאבל בקריירה כבמאי קולנוע. בין השאר, ביים את הסרט "בסקיאט" (1996) אודות הצייר ז'אן מישל בסקיאט עם דייוויד בואי בתפקיד אנדי וורהול. ב-2000 ביים את "לפני שהלילה יורד", עם ג'וני דפ וחאווייר ברדם, שבזכותו זכה האחרון למועמדות לפרס אוסקר[5]. הודות לסרטו הפרפר ופעמון הצלילה (2007) זכה שנאבל בפרס גלובוס הזהב, פרס באפט"א, פרס דקל הזהב ופרס סזאר[3]. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר ולשני פרסי אריה הזהב.

ב-2010 ביים את הסרט מיראל בכיכובה של פרידה פינטו וונסה רדגרייב, שתסריטו מבוסס על ספרה של רולה ג'בריל[6]. הסרט צולם במספר ערים בישראל ומציג את סיפוריהן של שתי נשים פלסטיניות, שחייהן משתנים ביום בו מכריזים על הקמת מדינת ישראל. הסרט נפתח בתחינותיהם של עשרות ילדים פלסטינים שאיבדו את הורי הם במהלך הטבח בדיר יאסין. "הם ירו באבא שלי", זועק אחד מהם. "הם הרגו את כולם ודחפו אותנו למשאיות". מנהלת בית היתומות שאוספת את הילדים מספרת ש"היתומים ממשיכים להגיע כל הזמן"[7]. הקרנת הבכורה של הסרט נערכה במטה האומות המאוחדות במנהטן, בהזמנת הנשיא התורן של עצרת האו"ם, הדיפלומט השווייצרי ג'וזף דייס. ראשי משלחת ישראל לאו"ם מחו נגד ההקרנה, בטענה שהסרט אנטישמי[8][9]. הסרט פתח את פסטיבל הסרטים ברמאללה באוקטובר 2010[10].

פילמוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'וליאן שנאבל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Paid Notice: Deaths SCHNABEL, ESTA GREEN BERG, הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2002
  2. ^ ג'וליאן שנאבל באתר סימניה
  3. ^ 1 2 רנדי קנדי (ניו יורק טיימס), אני צייר, מזכיר ג'וליאן שנאבל, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2007
  4. ^ סוכנויות הידיעות, בין 200 אספני האמנות הגדולים בעולם: עמליה דיין, נועם גוטסמן ופויו זבלודוביץ', באתר TheMarker‏, 8 ביולי 2009
  5. ^ גואל פינטותקווה מול החומות, באתר הארץ, 4 ביולי 2001
  6. ^ אריאלה בנקיר, רולה ג'בריל הגיעה מפנימייה במזרח ירושלים ללב התקשורת האיטלקית. עכשיו היא עובדת על סרט בישראל, באתר הארץ, 20 במרץ 2009
  7. ^ נירית אנדרמןג'וליאן שנאבל יצלם סרט בארץ, באתר הארץ, 13 בינואר 2009
  8. ^ עכבר העיר אונליין, שון פן ורוברט דה נירו פרו פלסטינים, באתר הארץ, 15 במרץ 2011
    שלמה שמירמחאות ישראל כשלו: הסרט הפרו-פלסטיני מיראל יוקרן הערב במליאת עצרת האו"ם, באתר הארץ, 14 במרץ 2011
  9. ^ אבנר שביט‏, "קראו לי אנטישמי, אבל מה לעשות שילדים סובלים בעזה?", באתר וואלה!‏, 2 במאי 2019
  10. ^ נירית אנדרמןפסטיבל הסרטים ברמאללה ייפתח עם סרטו של הבמאי ג'וליאן שנאבל, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2010
  11. ^ נילי ברקן, ‏מיוסרים הם חייו של האמן, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2001
  12. ^ ביקורות: אורי קלייןבלי קלישאות על נכים, באתר הארץ, 7 בפברואר 2008
    נעם בוקסבאום, עכבר העירעיניים תפורות לרווחה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008
  13. ^ ביקורות: בן שלולו ריד חוזר לברלין, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009
    אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב, לו ריד חוזר ל"ברלין", באתר הארץ, 26 בנובמבר 2008
  14. ^ ביקורות: יעל שוב , ‏"ואן גוך: בשערי הנצח" לא מסתפק בסיפור שכולנו כבר מכירים, באתר "Time Out ישראל", 2 במאי 2019
    ארז דבורה, ביקורת סרט - "ואן גוך: בשערי הנצח": דיוקן האמן המיוסר, באתר ynet, 5 במאי 2019