פתיחת התפריט הראשי
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לשון ירודה על גבול תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

וְלָדִימִיר אִיזְרָאִילֵבִיץ' פֵּלֶּר (במקורות שונים ברוסית Владимир Израилевич Пеллер או Владимир Израйлевич Пеллер או Владимир Израилович Пеллер; ‏6 בספטמבר[10] 1913 - 25 בדצמבר 1978). יהודי יליד האימפריה הרוסית. עוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פעולותיו במהלך מלחמת העולם השנייה. בהמשך היה גיבור העמל הסוציאליסטי, ציר בסובייט העליון השמיני בין השנים 19701974, היה חלק מוועדת הביקורת של המפלגה הקומוניסטית בין השנים 19711976.

ולדימיר איזראילביץ' פלר
Владимир Израилевич Пеллер
אין תמונה חופשית
לידה 6 בספטמבר 1913
אולגופול, גוברניית פודוליה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 25 בדצמבר 1978 (בגיל 65)
, המחוז העברי האוטונומי, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 19351938
19411946
דרגה סטרשינה סטרשינה (רס"ל)
יצא למילואים בדרגת מלאדשי לייטננט לייטננט בסדר הדרגות במדינת ישראל נמצא תחת סג"ם
תפקידים צבאיים
לוחם ברגימנט הסיור המעוטר מס' 210 של אוגדת הסיור המעוטרת מס' 71 בארמייה המעוטרת ה-6 של הצבא האדום
מלחמות וקרבות
המצור על אודסה
קרב סטלינגרד
קרב קורסק
מבצע בגרטיון
מתקפת ריגה
מבצע ממל של מלחמת העולם השנייה
במסגרת החזיתות הבאות: חזית וורונז'
החזית הבלטית
החזית הבלטית השנייה
החזית הבלטית הראשונה
וחזית לנינגרד
עיטורים
מדליה על הגנת אודסה
מדליה על הגנת סטלינגרד (22.12.1942)
מדליה על ההצטיינות בקרב (10.03.44)
עיטור התהילה מדרגה שלישית (05.06.44; מס' סידורי 60265)
עיטור התהילה מדרגה שנייה (03.10.44; מס' סידורי 3842)
עיטור התהילה מדרגה ראשונה (24.03.45; מס' סידורי 37)
גיבור העמל הסוציאליסטי (22.03.66)
עיטור לנין (22.03.66)
עיטור מהפכת אוקטובר
מדליית מגל ופטיש[1] ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
מפעיל טרקטור
מנהל קולחוזים "רויטער אוקטיאבר" ("האוקטובר האדום"), "מורשת איליץ', "פראוודה" וסובחוז נדז'דינסקי
אחראי משק בית חולים
ציר בסובייט העליון
הנצחה
אזרח כבוד של המחוז, בעקבות ההחלטה של מועצת המחוז מ-2000
רחוב על שמו נקרא בכפר וואלדהיים כמו כן שם גם הוצב פסל שלו עד לא מזמן[2][3]
על בית בו התגורר הוצב אות זיכרון על כך[4]
מאז 1981 כל שנה נערך מרוץ חצי-מרתון לכבודו שמתחיל בבירוביג'ן ומסתיים בוואלדהיים[5]
מצבה לכבודו הוקמה בשדרת הגיבורים שנפתחה ב-2015 ביד הניצחון של העיר[6]
מרכז חינוך על שמו בבירובידז'אן[7]
סיפור של מיכאיל חנוך "מנהל" (במקור "Председатель") באוסף סיפורים "יום אחד בחיים" משנת 1976
ספר רומן שויחט "אוספי חיטה" (במקור "Хлеборобы") משנת 1982[8]
תוכנית טלוויזיה ושני סרטים דוקומנטריים עליו בבימויו של מיכאיל חנוך[9]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

טרם מלחמת העולם השנייהעריכה

הוא נולד באולגופול שבגוברניית פודוליה של האימפריה הרוסית בשם פַייבל[11]. אביו ישרואל עסק בסבלות והיו לו שני ילדים מנישואים קודמים. לאורך חייו עם אשתו השנייה גיטל, אמו של פייבל, ביחד עם פייבל גדלו במשפחתם עוד ארבעה אחים[9] וארבע אחיות[12].

סיים שש שנות לימוד (שנרשמו כשבע במסמכים לא בחתימה שלו) מגיל שלוש עשרה עבד כעגלון וב-1930 הצטרף כעובד מן המניין לקולחוז נאצמן(במקור באוטוביוגרפיה שלו "Нацмен")[9]. גויס לצבא האדום ב-1935 ליחידת שמירת הגבולות וסיים את השירות ב-1938. נשאר במזרח הרחוק והתחיל לעבוד תחילה כאיכר פשוט ובהמשך קודם כנהג טרקטור בקולחוז האוקטובר האדום. אחרי חצי שנה של העבודה נבחר להיות מנהל הקולחוז. נכנס לכלא כשרצה לפעול כנגד מעשה שחיתות באותה השנה אך שוחרר משם תוך יומיים בהתערבות עובדי הקולחוז[9].

פעילותו במהלך המלחמהעריכה

גויס חזרה לצבא האדום עם תחילת המלחמה ב-1941 אך במשך חודשיים הראשונים צורף לרגימנט הוביצר מס' 145 שהשתייך לאוגדת הסער מס' 34 והיה נשאר איתו באסיה הרחוקה אך הגיש מספר בקשות להישלח לחזית הפעילה[9]. הוא יחד עם מספר מתנדבים נוספים הועבר לחזית האירופאית של המלחמה אליה הגיע ב-1 באוגוסט. קיבל מדליה על הגנת אודסה. יחד עם הכוחות נסוג מסמולנסק[9].

במהלך קרב סטלינגרד השתמש בכוחו הפיזי הרב כדי להשתלט על הבית בו התבצרו חיילי וורמאכט כשהתחמושת אזלה. הוא פשוט זרק את החיילים הגרמניים מן הקומה השלישית דרך החלון. אז גם נפצע בבטנו[13] אם כי כל הפציעות שצוינו בדף הענקת עיטור התהילה מן הדרגה השלישית הן מחוץ לתאריכים בהם התנהל הקרב[14].

אנקדוטה לפי זכרונות תושבי המחוז שבו היה דמות ידועה שפורסמו עליו, כי חלק משירותו בחזית עבר עם גדוד הנענשים (שטראפבאט) בעקבות ריב שהיה לו עם מפקדו בסמוך לתחילת המלחמה[15] מיוחסת על ידי תיעוד של בתו לתקופת קרב סטלינגרד גם כן: בהיותו מפקד כיתת מרגלים בסמוך לחגי סוף השנה האזרחית קבוצתם גילתה קבוצת גרמנים בבית נטוש אך בעקבות כך שגרמנים נכנו ברוסית הם שתו לכבוד החגים ונפרדו. הלשנה על הנעשה הגיעה ליחידת ריגול נגדי והוא כמעט הוצא להורג אך לבסוף מפקדו בעקבות גילוי לאומיותו שלח אותו לפלוגת (לא גדוד) הנענשים איתו הוא המשיך עד סוף המלחמה[16].

נפצע במהלך המלחמה מספר פעמים. בצווים על הענקת עיטורי התהילה מוזכרים ארבע פעמים שונים בתאריכיהם. במוקדם יותר התאריכים הם ב-5 באוגוסט 1941 שמוגדר כפציעה קשה בקרב על אודסה, וכבר ב-3 באוקטובר באותה השנה הוא נפצע שוב, בהמשך שוב נפצע קשה ב-8 ביוני 1942, חזר לקרב סטלינגרד, כפי שאנו למדים ממקורות הנוספים ושוב נפצע לאחר מכן ב-10 באפריל 1943[14]. הצטרף לרגימנט הסיור המעוטר מס' 210 לא מוקדם יותר מאפריל באותה השנה[17] ואף ייתכן כי אחרי אמצע יולי אז הועברה לארמייה ה-6, אליה משויך בכל מסמכי הענקות עיטורים[17].

בקרב בין 10 ל-11 במרץ 1944 במהלך הקרב שניהלה פלוגת הסער ה-2 ליד הכפר לוז'קי סיפק לפלוגה אוכל ותחמושת[18] ועל כך זכה ב-15 באפריל במדליה על ההצטיינות בקרב[19].

ב-28 באפריל בפעולה ליד כפר גורה בנפת סבז' במחוז פסקוב הוא בראש קבוצת חיילים התקדם לעמדה גרמנית וחיסל מקלע שבו עם החיילים בעזרת רימוני נ"ט ועל כך בפקודה מ-5 ביוני זכה בעיטור התהילה מדרגה שלישית[1]. וביוני מחלקתו הייתה הראשונה לכבוש את בניין המועצה בעיר ויטבסק[9].

ב-25 ביולי בקרב על הגבעה השולטת ליד הכפר ז'יגישקס סיפק תחמושת תחת אש, החליף מפקד הכיתה ובראשה כבש את הגבעה כשהוא פצוע אך ממשיך להילחם. על כך קיבל בפקודה מ-3 באוקטובר עיטור התהילה מדרגה שנייה[1].

בהמשך בין הימים 17 - 19 בספטמבר במהלך הקרב דרומית-מערבית לעיר דובלה סיפק לכוחות תחמושת ואוכל, ואף על פי שנפגע בראשו עזר להדוף ארבע מתקפות כוחות וורמאכט[20]. בפקודה מ-24 במרץ 1945 הוענק לו עיטור התהילה מדרגה ראשונה[1].

לקראת סיום המלחמה הועבר לפקד על מחלקת אספקה גדוד ובהמשך נהיה לממלא מקום מפקד אוכל והאספקה של כל הרגימנט במהלכו הועלה לדרגת מלאדשי לייטננט ב-28 באפריל 1945 אותו מילא עד יוני 1946 אז גם שוחרר מן השירות[9].

המשך חייו האזרחייםעריכה

בחזרתו מן החזית הנהיג שוב את קולחוז "רויטער אוקטיאבר".

בעקבות משפט הרופאים הוצא מן החברות במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות אליה הצטרף רק חמש שנים לפני כן במהלך קרב קורסק.

לפי החלטת נשיאות הסובייט העליון מ-22 באפריל 1966 על בסיס הצלחותיו בתחום פעילותו האזרחי הוענק לו אות גיבור העמל הסוציאליסטי, עיטור לנין ומדליית מגל ופטיש[1].

בעקבות הידרדרות במצבו הבריאותי עבר לבית חולים בחברובסק שם גם נפטר ב-1978[21]

משפחתועריכה

אשתו ריבה נולדה גם היא באולגופול ובמסגרת אמורזט שניהם הגיעו למחוז העברי האוטונומי. שם נולדו להם הילדים הבאים: ציליה (1934), מניה (1939 - 1946), רעיה (1946), ישראל (איזיה) שעלה לישראל ונפטר כאן ואנה.. הבת אנה (שם משפחה בנישואים גורשפן) נוטריון במקצועה וגם נבחרה שלוש פעמים למועצת המחוז[9].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (רוסית)
  2. ^ פרסום בדוברות המחוז ידיעה על הפסל המפורק לחלקים שהתגלה על ידי כתב העיתון "די ווך" אלכסנדר דרבקין ב-8 במאי 2015
  3. ^ סיפור על שיפוץ הפסל עם התמונה שלו באתר עיר על בירה
  4. ^ חידוש האות באתר דוברות המחוז EAOMedia
  5. ^ כתבה על המרוץ ה-36 בערוץ הכלל ארצי "רוסיה-1" (רוסית)
  6. ^ צילום האינסטגרם של העיתון ביראבידזשאנער שטערן במהלך אירוע פתיחת השדרה ב-7 במאי 2015
  7. ^ אתר המרכז
  8. ^ יפים קודיש, "המורשת הספרותית של המחוז העברי האוטונומי" (במקור, כרך 1, בירוביג'ן, 1995, עמ' 75
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 9.8 ספר ביוגרפי של מיכאיל חנוך, "מעוטר בעניבת התהילה המלאה", ירושלים, 2001 (רוסית) השם במקור "Кавалер полного банта славы", עמ' 14; 21, 28; 17, 29; 24 - 28; 30 - 31; 34; 37; 38; 90 בהתאמה
  10. ^ 24 באוגוסט לפי לוח השנה הרשמי של האימפריה הרוסית באותו זמן
  11. ^ דף סיפור אישי באתר "יד ושם"
  12. ^ ראיון של אנטולי רבינוביץ' עם בתו לכבוד מאה שנים ללידתו מהעיתון "ביראביבאתר בית הדפוס ביראבידזשאנער שטערן מ-03.09.2013
  13. ^ ספרו של יעקב רבינוביץ', "עבריים בשנות התלאות הרבות", Litres, 2018 (השם של הספר במקור "Евреи в годы великих испытаний")
  14. ^ 14.0 14.1 מתוך דף הענקת עיטור התהילה מדרגה השלישית בדף נתונים מעשה הגבורה של העם (רוסית)
  15. ^ פוסט על המאורע בבלוג של לאוניד דימנט (רוסית)
  16. ^ כתב עת שבועי מניו יורק ברוסית "אנחנו כאן!" ("Мы здесь!") בראיון של בתו אשר לקוח מביראבידזשאנער שטערן
  17. ^ 17.0 17.1 "נולדה בקרבות: דרך קרב של אוגדת הסיור מס' 71 המעוטרת הקרויה על שמו של ויטבסק בעלת עיטור לנין והדגל האדום, ואואנאיזדט, 1986 (רוסית) השם במקור "Рожденная в боях: Боевой путь 71-й гвардейской стрелковой Витебской ордена Ленина, Краснознаменной дивизии" М.: Воениздат,1986)
  18. ^ בסיס הנתונים זיכרון העם (רוסית)
  19. ^ דף נתונים מעשה הגבורה של העם (רוסית)
  20. ^ בסיס הנתונים גבורת העם (רוסית)
  21. ^ דף צילום ומיקום הקבר מטעם ארגון ממוריאל (רוסית).