קלייפדה

קלייפדה
**Klaipėda**
סמל קלייפדה סמל קלייפדה	דגל קלייפדה דגל קלייפדה
	מראה כללי מהרצועה הקורונית
	מראה כללי מהרצועה הקורונית
מדינה	ליטא
מחוז	מחוז קלייפדה
ראש העיר	Arvydas Vaitkus
תאריך ייסוד	1252
שטח	98 קמ"ר
גובה	0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	158,420 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	55°42′N 21°08′E / 55.700°N 21.133°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.klaipeda.lt
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ליטא רגילה) וילנה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה; מחוז קלינינגרד; קלייפדה

קְלַייפֶּדָה (בליטאית: Klaipėda, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; בגרמנית: מֶמֶל או ממלבורג) היא עיר הנמל היחידה של ליטא לחוף הים הבלטי. בשנת 2007 התגוררו בה 185,899 איש, ירידה מ-202,900 שהתגוררו בה ב-1989. כיום קלייפדה היא נמל מעבורות עיקרי לנמלים בשוודיה, דנמרק וגרמניה. העיר ממוקמת קרוב לשפך הנהר ניימן. האדריכלות הציורית של קלייפדה מזכירה מקומות בגרמניה, אנגליה ודנמרק. אתרי נופש ליטאיים פופולריים מצויים קרוב לקלייפדה בנרינגה ופלאנגה.

היסטוריה

אזור קלייפדה היה מיושב על ידי שבטים בלטיים במאה ה-12. קלייפדה נוסדה בידי אבירים טבטונים ב-1252 כ"קסטרום ממלה" (Castrum Memele, בגרמנית: ממלבורג וגם מימלבורג). במשך תקופה ארוכה היא השתייכה לפרוסיה המזרחית והייתה קרויה ממל.

ב-1254 זכתה ממל בחסותה של עיר ההנזה החשובה ליבק. תושבי האזור התנצרו בידי האבירים הטבטוניים. הסכם השלום של ים מלנו משנת 1422 קבע את הגבול בין הפרובינציה של פרוסיה וליטא. ממל נכללה בפרוסיה והגבול לא השתנה מאז ועד 1919. היה זה אחד מקווי הגבול הבודדים באירופה שלא עברו שינוי במשך תקופה ארוכה.

החל מ-1474 שלט בממל חוק קולם של ערי המדינה הפרוסיות. ב-1525 עברה ממל ללותרניזם, תחת שלטונו של אלברכט, דוכס פרוסיה. הייתה זו תחילתה של תקופה ארוכה של שגשוג לעיר ולנמל, כיוון שדוכסות פרוסיה הייתה אחוזה פיאודלית פולנית ולאחר מכן חלק מחבר העמים הפולני-ליטאי. עיר גבול זו שימשה כנמל לליטא השכנה, כשהיא נהנית ממיקומה סמוך לשפך הנהר ניימן. סוף תקופת השגשוג הגיעה כאשר ממל הותקפה, ניזוקה ונכבשה על ידי שוודיה בין 1629 ל-1635. היא נבנתה מחדש מספר פעמים, ו-75 שנה אחר כך מתו רבים מתושביה ממגפת הדבר. עם הקמת מדינת גרמניה המאוחדת ב-1871 הייתה ממל לעיר הצפון-מזרחית ביותר בגרמניה. ב-1919 הפכה ממל לעיר חסות של מדינות ההסכמה. האזור סביבה נותק מגרמניה לאחר הסכם ורסאי, והוקמה אוטונומיה תחת כיבוש צרפתי. ב-1923 הותקפה העיר בידי כוחות ליטאיים בפיקודו של קולונל בודריס, והכוחות הצרפתיים עזבו.

ממל סופחה על ידי גרמניה הנאצית ב-22 במרץ 1939, בהמשך למהלכי היטלר בסיפוח אוסטריה ("האנשלוס"), חבל הסודטים וצ'כוסלובקיה. הסיפוח התבצע ללא שפיכות דמים לאחר שגרמניה איימה על ליטא בהפעלת כוח צבאי לשם השגת הטריטוריה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, החל מסוף 1944 וב-1945 ברחו התושבים בשל הקרבות שניטשו על העיר. העיר נכבשה על ידי הצבא האדום בינואר 1945 וניתנה ל"רפובליקה הליטאית הסובייטית". רבים מהתושבים שנותרו נשלחו לסיביר והשאר גורשו לגרמניה. כיום העיר היא עיר נמל שנמצאת בשטח ליטא.

יהודים

האזכור הראשון להימצאם של יהודים הוא משנת 1567, בקשר לגירושם מהעיר על ידי דוכס פרוסיה. בשנת 1664 התגורר בעיר יהודי אחד בשם משה יעקובסון די יונגה. עד שנת 1812 היהודים הורשו רק להשתתף ביריד פרוות. בשנה זו הם קיבלו היתר רשמי להתיישב בעיר, והאוכלוסייה היהודית גדלה במהירות, היא הייתה מורכבת בעיקר מיהודי רוסיה וליטא. רוב המתיישבים התעסקו בסחר ביער. ב-1860 התיישב בעיר הרב ישראל מסלנט והקים בה בית מדרש ללימוד תורה ולהפצת תנועת המוסר. לאחר מספר שנים גם הוציא ירחון בשם "תבונה", שהפיץ את עיקרי שיטתו.^[1] בשנים 1898-1865 שימש כרב העיר ד"ר יצחק רילף, שהיה מתומכי חובבי ציון. הוא הקים בעיר בית ספר קהילתי ובית חולים. רבה האחרון של העיר היה הרב אברהם משה וויטקינד. בשנת 1923, עם צירוף העיר לליטא, האוכלוסייה היהודית הוכפלה. בעיר פעלה קהילה והיה ייצוג לתנועות ציוניות שונות. בשנת 1929 גרשון גמזו הקים סניף של תנועת בית"ר.

ב-1939, עם השתלטות גרמניה, רוב היהודים גורשו לליטא. בזמן מלחמת העולם השנייה נרצחו למעלה ממחצית מיהודי העיר. 30 אחוז מחיילי הדיוויזיה הליטאית ה-16 של הצבא האדום ששחררה את העיר היו יהודים (ולכן כונתה הדיוויזיה בשם "הדיוויזיה היהודית"). בשנת 1970 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-1000 איש. בסוף שנות ה-80 ובראשית שנות ה-90 החלו רוב היהודים להגר לישראל ולארצות הברית, וב-2004 עמד מספר היהודים על 150–200 נפש בלבד. בראש הקהילה עומד נ' שוסטרמנס.