וסילה מארין
וסילה מארין (ברומנית: Vasile Marin; 29 בינואר 1904 - 13 בינואר 1937), מחברי תנועת הלגיונרים ברומניה ומהלוחמים במלחמת האזרחים של ספרד.
 | |
| לידה |
16 בינואר 1904 (יוליאני) בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1937 (בגיל 32) מאחאדונדה, מחוז מדריד, הרפובליקה הספרדית השנייה |
| מדינה |
ממלכת רומניה |
| השכלה |
אוניברסיטת בוקרשט |
| מפלגה |
התנועה הלגיונרית |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
  | |
חייו
עריכהעורך הדין מארין, מנהיג סניף בוקרשט בתנועה הלגיונרית, יצא לספרד, בנובמבר 1936, יחד עם עוד שישה מחברי התנועה הלגיונרית, כדי ללחום במלחמת האזרחים הספרדית לצד כוחותיו של פרנסיסקו פרנקו. ב-13 בינואר 1937 נהרג, יחד עם חברו, יון מוצה, בקרב מחדאונדה (אנ'). שרידי גופותיהם הובאו לרומניה והתנועה הלגיונרית, שראתה באירוע הזדמנות פרסום ותעמולה, ארגנה מסע לוויה מפואר בהשתתפות רבבות לגיונרים במדים ירוקים. ארונות המתים הגיעו לרומניה בפברואר ונערכו טקסים בטרנסילבניה, אולטניה ומונטניה, בדרך לבוקרשט. הארונות הגיעו לתחנת רכבת צפון בבוקרשט ב--11 בפברואר, שם המתינו להם לגיונרים במדים, שעמדו בשורות ארוכות. הארונות הובלו בין שורות הלגיונרים, דרך רחובות ראשיים בבוקרשט, אל כנסייה, שם הונחו ליומיים, במהלכן הגיעו המונים להביע להם כבוד.
לאחר היומיים הוצבו הארונות על עגלה מקושטת בסמלים לגיונרים, שהופקו מענפי ברושים. את העגלה משכו כמה עשרות לגיונרים ומאחוריה צעדו לגיונרים אחרים במבנה של צלב, ששרו המנון, שחובר במיוחד עבור מוצה ומארין. אחריהם צעדו מנהיגי התנועה הלגיונרית, נציגים מגרמניה, איטליה, יפן וספרד, איכרים בבגדים עממיים לאומים, כמרים וקבוצות נוספות של לגיונרים. השיירה עברה ברחובות הראשיים של בוקרשט והובילה ל"בית הירוק", המרכז של התנועה הלגיונרית, שם הוכן עבורם מאוזוליאום[1].
מסע הלוויה השאיר רושם עצום על תושבי בוקרשט והדבר בא לידי ביטוי גם בתקשורת של התקופה. בשנת 1941 הופק בול דואר לזכרם.
