ורמוט

יין לבן מחוזק ומתובל, במתכונים שהם בדרך כלל סוד מסחרי

ורמוט (Vermouth) הוא יין לבן מחוזק ומתובל בתבלינים, במתכונים שהם בדרך כלל סוד מסחרי. ורמוט מכיל לרוב 16-18% אלכוהול.

ורמוט
Four bottles of vermouth.jpg
מוצא איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בקבוק ורמוט

השם ורמוט שאוב מהמילה Wormwood (לענה), נותן הטעם העיקרי של המשקה בעבר. המילה Wermut בגרמנית מודרנית משמעה גם לענה וגם ורמוט. בעבר, הועבר היין מיבשת ליבשת במסעות ארוכים ובתנאי אחסון שלא תמיד היו ראויים, ולעיתים הגיע היין ליעד כשטעמו פגום. במקורו היה תפקיד הלענה להסוות טעמים רעים ביין זול או מקולקל. נהוג לייחס את המצאת הוורמוט לאיטלקי אנטוניו בנדטו קרפאנו מטורינו בשנת 1786.

ישנם שלושה סוגים בסיסיים של ורמוט, מהיבש ביותר למתוק:

  1. דריי/יבש, שצבעו שקוף לבנבן והוא בעל טעם של יין לבן יבש מאוד עם מתקתקות עדינה.
  2. רוסו/אדום, שהוא בעל גוון ענברי (מהתבלינים) והוא מתוק עם אקצנט מרירות.
  3. ביאנקו/לבן, שצבעו זהבהב בהיר והוא בעל טעם מתוק.

על פי המנהג נלגמים כל סוגי הוורמוטים כאפריטיף נקיים בכוס מרטיני מקוררת, או בכוס אולד פאשן עם קרח ולימון. הוורמוט האדום משמש גם בקוקטיילים כגון מנהטן, נגרוני ורוב רוי, והוורמוט היבש (יחד עם ג'ין) משמש בקוקטיילים מרטיני וגיבסון.

המדינה הראשונה בה יוצר ורמוט היא איטליה, ועד היום היא מחזיקה בפלח הגדול ביותר בשוק. בתחילת המאה ה-19 החלו לייצר ורמוט גם בצרפת, שהיה יבש יותר מהאיטלקי המוכר. תהליך ייצור הוורמוט בשתי המדינות שונה - הצרפתים מייצרים תחילה את תערובת התבלינים ומשרים אותה בתירוש, ולאחר מכן מוהלים את תערובת התבלינים המושרה בתערובת של יינות לבנים ומחזקים בברנדי. האיטלקים לעומת זאת, קודם מערבבים את היינות ואחר כך עוברים לתהליך ההשריה. ככלל, לוורמוט האיטלקי יש דימוי של ורמוט מתוק ולצרפתי יש דימוי של ורמוט יבש, למרות שהדבר לא תמיד כך.

המותגים המוכרים ביותר של ורמוט הם:

  • Martini & Rossi (איטליה)
  • Cinzano (איטליה)
  • punt e mess (איטליה)
  • Riccadonna (איטליה)
  • Distillerie Stock (איטליה)
  • Bartissol (איטליה)
  • Noilly Prat (צרפת)
  • Dubonnet (צרפת) - מתויג לעיתים כביטר

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ורמוט בוויקישיתוף