ז'אן פרנסואה מרטי
ז'אן פרנסואה מרטי (בצרפתית: Jean-François Marty; 24 באוגוסט 1920 – 1 בינואר 2004) היה פעיל במחתרת הצרפתית, מחסידי אומות העולם, שהציל משפחה יהודית במלחמת העולם השנייה.[1]
 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1920  |
|---|---|
| פטירה |
2004 (בגיל 83 בערך) |
| מדינה |
צרפת |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (14 בינואר 1985) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ז'אן פרנסואה מרטי |
  | |
פעילות בתקופת השואה עריכה
מרטי נולד בטולוז בשנת 1920. אביו היה מנהל בית ספר ואמו נפטרה בעת לידתו. מרטי הועבר לבית יתומים ואומץ על ידי אחד ממפקחי בית היתומים, אך הוחזר לפנימייה לאחר שהאם המאמצת נפטרה.[1]
לאחר פלישת גרמניה הנאצית לצרפת בשנת 1940, מרטי, שהתנגד נחרצות לכיבוש ולקריאות השלטון הצרפתי להתגייס לצד הגרמנים הצטרף למחתרת הצרפתית. במסגרת פעילותו במחתרת, הוא דאג לצנחנים בריטים שצנחו בצרפת וסייע להם בלינה, אוכל ותחבורה. בנוסף ביצע פעולות חבלה בפסי רכבת ונייד אמצעי לחימה שונים. באחת מפעולותיו פגש ברכבת שני יהודים חרדים מבלגיה ומיד הוריד אותם מהרכבת ודאג להחביאם.[1]
ביוני 1940 משפחת נחום היהודית ברחה מפריז לכפר גראנד-סיר-גארון, הנמצא כ-20 קילומטרים מטולוז. מרטי התיידד עם ויולט נחום שנולדה ב-1925. הוא חירף את נפשו למען משפחת נחום וארגן עבורם תעודות מזויפות שהשיג לאחר שפרץ לבניין העירייה. בנוסף דאג להם לתלושי מזון, ביגוד ומקומות מסתור. ויולט הצטרפה למחתרת בעקבות מרטי וביחד סייעו בשינוע אמצעי לחימה, מכשירי קשר ורימונים.[2][1]
כאשר גברה הסכנה למשפחת נחום, בעקבות שני משתפי פעולה של הגרמנים שהגיעו לאזור טולוז, החלה המשפחה לתכנן בריחה לספרד. באותה עת היה איסור לשהות באזור הגבול עם ספרד, שהוכרז כשטח צבאי ולכן הבריחה הייתה כרוכה בסכנה רבה. ב-1942 חצו אביה ואחיה של ויולט את הגבול לספרד ומשם המשיכו לקזבלנקה.[2]
במרץ 1943 החליטו ויולט ואמה ראשל לברוח גם הן לספרד. מרטי סייע להן לעבור את הרי הפירנאים תוך שהוא מפזר תבלינים ופלפל לאורך נתיב המילוט בכדי להטעות את כלבי הגישוש. מזג האוויר הקשה שיבש את תוכניתם והשלושה נאלצו להסתתר באחד הכפרים. באפריל 1943 החליטו לשוב ולנסות לחצות את הגבול לספרד, אך ראשל, שהייתה מבוגרת לא רצתה להכביד על בריחתם והחליטה להישאר בכפר. מרטי סירב לכך בכל תוקף ונשא אותה על גבו לכל אורך המסע. עם חציית הגבול נעצרו השלושה על ידי משמר הגבול הספרדי, הספרדים שחררו את ויולט ואמה אך מרטי הושם במעצר בתנאים קשים מאוד.[1]
ויולט וראשל הגיעו לכפר ספרדי סמוך, באחד הימים שמע אותן ראש הכפר משוחחות בצרפתית והציע לויולט ללמד את בתו את השפה. ויולט הסכימה בתנאי שהוא יעזור להן לשחרר את מרטי ממעצר. מרטי שוחרר ממעצר ולאחר מכן המשיכו השלושה ברכבת לדרום ספרד. משם בקיץ 1943 הגיעו לקזבלנקה והתאחדו עם אביה ואחיה של ויולט. משפחת נחום שהתה בלול תרנגולות על גג אחד הבניינים בקזבלנקה עד סוף המלחמה.[1]
לאחר המלחמה עריכה
לאחר המלחמה, נישאו מרטי וויולט והתגוררו בפריז. מרטי פתח מכולת והחל בלימודי הנדסת מכונות שבעזרתם מצא עבודה. בינואר 1970, מרטי, וויולט ושני ילדיהם, אלן ודניאל, עלו לישראל והתגוררו בירושלים. מרטי עבד במפעל מנועי בית שמש והיה שותף בפיתוח מנוע מטוס הלביא של התעשייה האווירית לישראל. הוא התעניין רבות בהיסטוריה ובתנ"ך והירבה לכתוב על מפרשי התנ"ך וחכמי דת יהודים.[1]
ז'אן פרנסואה מרטי הלך לעולמו ב-21 באוקטובר 2004.[1]
הכרה והנצחה עריכה
ב-14 בינואר 1985, הוכר מרטי כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.[2]
במסגרת מיזם "חסד אחרון", מיזם משותף ל"יד ושם" ולשב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב,[3] אותר קברו של מרטי בבית העלמין של קיבוץ מעלה החמישה ונקבעה עליו לוחית זיכרון. על מצבתו נחקקו המילים "איש חזק היה"[1].
קישורים חיצוניים עריכה
- ז'אן פרנסואה מרטי, באתר יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ז'אן פרנסואה מרטי".