ז'ורז' אוריק
ז'ורז' אוֹריק (צרפתית: Georges Auric; 15 בפברואר 1899, לודב, ארו, לנגדוק-רוסיון, צרפת - 23 ביולי 1983) היה מלחין צרפתי.
 | |
| לידה |
15 בפברואר 1899 צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 1983 (בגיל 84) פריז, צרפת |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז, Conservatoire à rayonnement régional de Montpellier, סקולה קאנטורום |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| זרם |
מוזיקה קלאסית |
| סוגה |
אופרה |
| עיסוק |
מלחין, כוריאוגרף, מלחין של מוזיקה לסרטים, שחקן |
  | |
חייועריכה
אוריק היה ילד פלא. כשהיה בן 15 יצאו חיבוריו הראשונים לאור. עוד לפני שמלאו לו 20 תיזמר וכתב מוזיקה אינצידנטלית לכמה בלטים והפקות בימתיות.
כסטודנט צעיר בקונסרבטואר של פריז בשנת 1920, שראה עצמו כחלק מן האוונגרד, נמנה אוריק עם הקבוצה המפורסמת שהנהיגו אריק סאטי וז'אן קוקטו והִשרו עליה מרוחם, קבוצת השישה. כחבר בקבוצה, כתב מוזיקה לדברי שירה ולטקסטים אחרים, כמו פזמונים ומחזות-זמר.[1]
כאשר ז'אן קוקטו התחיל ליצור סרטי קולנוע, בראשית שנות ה-30, החל אוריק לחבר מוזיקה לסרטים. הוא כתב את פסקול המוזיקה למספר רב של סרטים צרפתיים ובריטיים, והודות להצלחתו הגיע גם לקולנוע ההוליוודי. בין יצירותיו הידועות "השיר ממולן רוז'".
בין הסרטים שלהם כתב מוזיקה: "היפה והחיה" של קוקטו (1946), "חבורת לבנדר היל" (1951), "מולן רוז'" (1952), "חופשה ברומא" (1963), "שכר האימה" (1953), "ריפיפי" (1956), סיפורה של אסתר קוסטלו (1957), "שלום לך, עצבות" (1958) ו"תרז ואיזבל" (1968).
בשנת 1962 חדל מכתיבת מוזיקה לסרטים, כאשר התמנה למנהל האופרה הלאומית של פריז, ואחר ליושב ראש SACEM, האגודה הצרפתית לזכויות הביצוע. אוריק המשיך לכתוב מוזיקה קאמרית, בעיקר לכלי נשיפה מעץ, עד מותו.[2]
אוריק נקבר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.
קישורים חיצונייםעריכה
ז'ורז' אוריק, באתר Spotify- ז'ורז' אוריק, באתר Komponisten der Gegenwart
ז'ורז' אוריק, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ז'ורז' אוריק, באתר Discogs (באנגלית)
- ז'ורז' אוריק, באתר בית לזמר העברי
- ז'ורז' אוריק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ז'ורז' אוריק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'ורז' אוריק, באתר AllMovie (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ ג'רמי דרייק, "ז'ורז' אוריק" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ דרייק, גרוב