אריק סאטי

אֵריק אלפרד לסלי סאטי (בצרפתית: Erik Satie;‏ 17 במאי 1866, אונפלר (צרפת) – 1 ביולי 1925, פריז) היה פסנתרן ומלחין צרפתי, המשויך לתקופה הפוסט-רומנטית במוזיקה הקלאסית.

אריק סאטי
Erik Satie

לידה	17 במאי 1866 אונפלר, קלבדוס, צרפת
פטירה	1 ביולי 1925 (בגיל 59) ארקואיל, Seine, צרפת
שם לידה	Éric Alfred Leslie Satie
מקום קבורה	Cemetery of Arcueil
מוקד פעילות	צרפת
תקופת הפעילות	? – 1 ביולי 1925
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז, סקולה קאנטורום
זרם	אוונגרד
סוגה	המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית, אימפרסיוניזם
שפה מועדפת	צרפתית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	סוזאן ואלאדון
www.erik-satie.com
חתימה

אריק סאטי

דיוקן עצמי של אריק סאטי

קורות חייו ואישיותו

סאטי החל את ראשית דרכו המוזיקלית כפסנתרן. הוא לא היה פסנתרן קונצרטים רגיל ואף לא וירטואוז, אלא הרבה לנגן בבארים ובקברט למחייתו. שם יכול היה לפתח את סגנונו המוזיקלי הייחודי שגם התאים לאווירת המקום.

מנקודת המבט של ימינו, סאטי היה נתפש כאמן אקסצנטרי ואפילו מאוד "מוזר". סטרווינסקי העיד עליו באחד ממכתביו, באומרו שסאטי הוא "האדם המוזר ביותר שפגשתי בו מעודי". סאטי חי את רוב חייו בעוני (ככל הנראה מתוך בחירה), ולא רחש כבוד לכסף. כמו כן, עד סוף המאה ה-19 היה סאטי מרוחק מעט מן ההתרחשות המוזיקלית של תקופתו, גם מבחינה אישית, וגם יצירתית, כפי שהמוזיקה שלו מעידה בבירור מוחלט. במהלך חייו הספיק אף לייסד כנסייה, ובמשך 27 השנים האחרונות לחייו חיי בדירה קטנה מאוד, שאליה לא הורשה איש להיכנס. ביולי 1925 הוא נמצא שם ללא רוח חיים, ונקבע כי מת ממחלת כבד.

יצירתו, תפישתו המוזיקלית והשפעותיו

סאטי חי בתקופה הפוסט רומנטית, שהתאפיינה בשני תהליכים מנוגדים:

• הפאתוס: מוזיקה שהושפעה רבות מעקרונות המוזיקה הרומנטית ובמיוחד מיצירותיו של ריכרד וגנר. זרם זה התאפיין בהחצנת הרגשות והדגשת ההבעה על פני השכלתנות והצורנות. הדבר בא לידי ביטוי בהרמוניות חריפות, שינויים דינמיים רבים ויצירות מורכבות מאוד ומלאות בתזוזות ושינויים.
• האנטי-פאתוס: מוזיקה שהייתה אנטי-תזה לסגנון הפאתוס והתאפיינה בסטאטיות והבעה מאופקת.

סאטי היה אחד המובהקים שבמלחיני זרם האנטי-פאתוס. יצירותיו (בחלקן הגדול לפסנתר-סולו) פשוטות הן מבחינה הרמונית והן מבחינה מבנית. לרוב הן מורכבות בצורה הומופונית: מנגינה אחת ואקורדים המלווים אותה. ביצירותיו של סאטי התפתחות מועטה מאוד ולרוב הן מכילות מעגל של מספר נושאים החוזרים לסירוגין. השפעתו של סאטי הייתה מכרעת בהנחת היסודות לסגנון הנאו-קלאסי, משום שהוא היה בין המלחינים הראשונים שחזרו לעקרונות המנחים של התקופה הקלאסית: פשטות ואיפוק. השפעתו של סאטי ניכרת ביצירותיהם הנאו-קלאסיות של מלחינים כמו ראוול ואיגור סטרווינסקי (בתקופה שבה השתייך לסגנון זה).

	גימנופדי ראשון
	לעזרה בהפעלת הקובץ

יצירותיו לפסנתר של סאטי ידועות בקוצרן, ובפשטותן, וכמו כן בשמות הלא-סטנדרטיים שנתן להן. שלושת ה"גימונפדים" הן מן הידועות שבהן, והם אף עובדו לכלים שונים, ותוזמרו על ידי קלוד דביסי. מאוחר יותר, יטען האמן ז'אן קוקטו על יצירותיו של דביסי כי הן "חסרות צורה, ומטושטשות. את הגימונפדים של סאטי הוא תזמר בצורה שהרסה את מבנם הנפלא..." ציטוט המלמד על התפישה האומנתית אותה חלקו השניים. בסוף המאה ה-19 סאטי אף נפגש עם דביסי, אך על-אף חילוקי הדעות האומנותיים ביניהם, הוא העריך אותו מאוד.

בשנת 1915 נפגש סאטי עם אותו אמן מפורסם ואוונגארד של זמנו, ז’אן קוקטו. בעקבות המפגש הזה, נכנס סאטי לחוגים חדשים, וזכה להכרה רבה יותר מבעבר, וגם פגש את מפיק הבלט סרגיי דיאגילב. בעקבות המפגש הזה נכתב בשנת 1917 הבלט “Parade” (מצעד) שגרם לסקנדל רציני, וגרר תגובות פריזאיות נזעמות, מה שביסס את מעמדו כפורץ דרך. אחת הסיבות שבגינן נחשב סאטי כאחד מפורצי הדרך במוזיקה הצרפתית במאה העשרים היא, שבאותה תקופה הוא גם פגש בכמה מלחינים צרפתיים צעירים, שיהיו לעתיד לא אחרים מאשר “השישיה הצרפתית”. חבריה היו: דריוס מיו, ארתור הונגר, פרנסיס פולנק, לואי דורה, ז'ורז' אוריק, וז'רמן טאייפר. סאטי ערך היכרות בינם לבין חבריו האומנים, קוקטו ודיאגילב, חלק עימם את השקפתו האומנותית, ואף דחק בהם לעורר סקנדלים. בשנת 1918 הם הוצגו לראשונה בקונצרט פומבי (שאכן עורר סקנדל) וכונו על ידי קוקטו “הגאונים הצעירים”. באותה שנה גם הופסק שיתוף הפעולה שלהם עם סאטי, הגם שישנן עדויות סותרות בקשר לשיתוף פעולה זה, ולקשר של השישיה עם קוקטו וסאטי גם יחד.

הקלטות יצירותיו ממשיכות לצאת גם עתה, וניתן לציין את הביצועים של מישל לגראן, אלסנדרה סלטי, וז'אן-איב טיבודה.

מיצירותיו

בין יצירותיו היותר אקסצנטריות ניתן למצוא קובץ של יצירות קצרצרות לפסנתר (באורך של שורה או שתיים) הנושאים כותרות כמו “טניס”, “גולף”, “בריכה” וכד’. עוד ניתן למצוא "מוזיקת רהיטים", "עוברים משומרים", ו"שלושה קטעים בצורת אגס" לפסנתר בארבע ידיים, יצירה שכתב כתגובה למבקריו שטענו כי "יצירותיו חסרות צורה". סאטי הרבה לכתוב הערות בסגנון הבא: “לכל המעוניין: את הטקסט הבא אין להקריא בקול במהלך ההופעה. אי-עמידה בהוראות הבאות תוביל לכעסי המוצדק כלפי המבצע השחצן. לא תתקבל אף חריגה מכלל זה”.

מיצירותיו הידועות והמבוצעות:

• שלושה "גימנופדים" Gymnopédies לפסנתר
• שישה "נוסיינים" Gnossiennes לפסנתר
• "מצעד" Parade לתזמורת

היצירה חדגוניים (Monotones) היא בלט במערכה אחת בשני חלקים של הכוריאוגרף הבריטי פרדריק אשטון ללחנו של המלחין סאטי, על בסיס היצירה גימנופדים. ב-1966 נוספה אוברטורה בשם 'חדגוניים I' המבוססת על היצירה נוסיינים.

קישורים חיצוניים

• אריק סאטי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אריק סאטי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר AllMovie (באנגלית)
• אריק סאטי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אריק סאטי, באתר ספוטיפיי
• אריק סאטי, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• אריק סאטי, באתר AllMusic (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר פרויקט מוטופיה
• אריק סאטי, באתר Discogs (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר Songkick (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר SecondHandSongs
• אריק סאטי, באתר DNCI
• אריק סאטי, באתר בילבורד (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר אמזון מיוזיק
• שלשה קטעים בנגינתו של ז'אן-איב טיבודה - ז'ימנופדי מס.1, הפרלוד לשער הגבורה של השמיים, פתיחה בסגנון ריקוד
• אריק סאטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אריק סאטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אריק סטי (1866-1925), דף שער בספרייה הלאומית