זאב טלוא
זְאֵב טָלוּא המכונה גם כלב בר אפריקאי, זאב אפריקאי וכלב טלוא[2]. (שם מדעי: Lycaon pictus) הוא מין במשפחת הכלביים. למרות שמותיו, הוא אינו זאב ואינו שייך לסוג כלב אלא מהווה מין יחיד בסוג Lycaon, הקרוב מבחינה טקסונומית לדול מצוי ולכלב, ובעל קשר רחוק יותר לתן.
 זאב טלוא
| |
|---|---|
זאב טלוא
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | כלביים |
| סוג: | Lycaon |
| מין: | זאב טלוא |
| שם מדעי | |
 Lycaon pictusטמינק, 1820 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
תפוצה
עריכההזאב הטלוא נפוץ רק באפריקה. בעבר היה הזאב הטלוא נפוץ בכל אפריקה שמדרום לסהרה, באזורים שאינם מיוערים או מדבריים, אולם הוא נעלם מחלק ניכר מאזורי המחיה שלו בעבר. הוא מצוי בעיקר בדרום ובדרום-מזרח אפריקה. בעבר היו בנמצא מאות אלפי זאבים טלואים, אך מאז הצטמצם מספרם, בעיקר עקב ציד על ידי האדם וצמצום שטחי המחיה הטבעיים שלהם, ונאמד בשנת 2012 בכ־1400 פריטים.[3]
לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים ממערת היונים בגליל, הזאב הטלוא חי בארץ ישראל לפני כ-200,000 שנים, במהלך תקופה אקלימית חמה יחסית. זוהי העדות היחידה לקיומו של המין מחוץ לאפריקה בעבר[4].
אנטומיה ומראה
עריכההזאבים הטלואים שונים בין פרט לפרט בצבע פרוותם, כך שלכל פרט יש תבנית צבע שונה המאפיינת והמייחדת אותו. בפרוותו של הזאב הטלוא אזורים בצבעים חום, אדום, שחור, צהוב ולבן. הם נולדים עם שיער צפוף אך עם התבגרותם הם מאבדים משערותיהם וזאבים זקנים עשויים להיות חסרי שיער. בדרך כלל צבע פרוותו באזור הראש כהה יותר וקצה זנבו לבן.
גופו של הזאב הטלוא גמיש ודק. אוזניו גדולות ומעוגלות ולו חרטום קצר ורחב. בפיו 42 שיניים ולו שיניים טוחנות קדמיות גדולות יחסית אשר מסייעות לו בשבירת עצמות. רגליו ארוכות וחזקות ובכל אחת מהן ארבע אצבעות רגליים. דו צורתיות זוויגית אינה ניכרת במין זה, אם כי גופם של הזכרים גדול ב-3 עד 7 אחוזים משל הנקבות (על פי ממדי העצמות). לנקבות 12 עד 14 פטמות.
אורך גופו הוא בין 75 ל-110 ס"מ ואורך זנבו בין 30 ל-40 ס"מ. משקלו בין 18 ל-36 ק"ג והוא משתנה במידה רבה בהתאם למתי אכל הזאב לאחרונה וכמה אכל, שכן הוא יכול לאכול עד 9 ק"ג בארוחה אחת. מבנה הגוף הקטן שלהם באופן יחסי הופך אותם לפגיעים למתקפות על ידי המתחרים שלהם, כגון נמרים בוגרים אריות וצבועים.
התנהגות
עריכההזאבים הטלואים הם בעלי חיים חברתיים החיים בלהקות. בעבר, כאשר הזאב הטלוא היה נפוץ יותר תועדו להקות עד גודל של 100 פרטים, אולם כיום נדיר לראות להקות שכוללות למעלה מ-30 פרטים, ובממוצע חברים בלהקה 7 עד 15 פרטים. בכל להקה יש זוג רבייה דומיננטי זוג האלפא. זכר האלפא ונקבת האלפא נוהגים לסמן את הטריטוריה של הלהקה באמצעות שתן.
ישנן היררכיות שונות לזכרים ולנקבות. בדרך כלל יש יותר זכרים מנקבות בלהקה, זאת מפני שהנקבות נוטות יותר לעזוב את הלהקה שבה נולדו מאשר הזכרים. הנקבות עוזבות את הלהקה בהיותן בנות שנתיים וחצי או יותר ופונות ללהקה חסרת נקבות בוגרות.
ציד
עריכההזאבים הטלואים, כמו רוב בני משפחתם, צדים בלהקות. הם מגיעים עד ל-72 קמ"ש בריצתם ומסוגלים להתמיד בה זמן רב. הם נחשבים לבעלי החיים המוצלחים ביותר בציד: כ-70% ויותר מניסיונות הציד נגמרים בהצלחת הלהקה. בעזרת שיתוף הפעולה של הלהקה הם יכולים להפיל טרף גדול כגנו כחול או קובוס המים. הטרף העיקרי של הזאבים הטלואים הוא אימפלה ופרסתנים בעלי גודל בינוני דומים. נצפו מקרים שבהם הם צדו גם בבונים.
רבייה וגידול צאצאים
עריכהבכל להקה יש זוג רבייה דומיננטי, זוג האלפא. בני זוג האלפא מתאפיינים בנטייתם לסימון באמצעות שתן. בדרך כלל זוג האלפא הוא הזוג היחיד מחברי הלהקה שמתרבה. אם זוג נוסף מתרבה באותה הלהקה, נקבת האלפא תעשה כל שביכולתה כדי למנוע מזון מהנקבה האחרת ומגוריה והיא אף תנסה להרוג את גורי הנקבה האחרת.
משך ההיריון כ-10 שבועות והגורים נולדים בדרך כלל בין מרץ ליולי. בכל המלטה נולדים בממוצע כתריסר גורים, אך המספר יכול לנוע בין 2 ל-20. הגורים נולדים כשעיניהם ואוזניהם סגורות וכשצבע פרוותם הוא שחור ולבן (את הצבעים בפרוותם הם מפתחים מאוחר יותר).
הגורים נולדים במאורה ונשארים בה עם אמם עד הגעתם לגיל של כ-3 עד 4 שבועות. הנקבה מזינה את גוריה בחלב בלבד במהלך החודש הראשון. הם מתחילים לאכול מזון מוצק שמובא על ידי חברים אחרים בלהקה כשהם בני 3–4 שבועות. לאחר יציאתם מהמאורה הגורים זוכים לאחריות מצד כל הלהקה ומונקים על ידי נקבות אחרות נוסף לאמם. הם נגמלים מיניקה בגיל 5 שבועות. בהיותם בני 7 שבועות הם מתחילים לקבל צבע פרווה של בוגרים. הגורים הופכים לעצמאים בהיותם בני 12–14 חודשים. הם מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל 12 עד 18 חודשים, אולם הם בדרך כלל מתרבים מאוחר יותר.
תוחלת חייו של הזאב הטלוא היא בסביבות 10 שנים.
גלריה
עריכה
_at_uMkhuze_Game_Reserve,_kwaZulu-Natal,_South_Africa_(15242251309).jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- זאב טלוא, באתר ITIS (באנגלית)
- זאב טלוא, באתר NCBI (באנגלית)
- זאב טלוא, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- זאב טלוא, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זאב טלוא, באתר GBIF (באנגלית)
- זאב טלוא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יונקים בסכנת הכחדה באזור הים התיכון 2009 באתר IUCN (באנגלית)
- Lioncrusher's Domain:African Wild Dog (באנגלית)
- זאב טלוא באתר IUCN (באנגלית)
- The African Wild Dog (Lycaon pictus) (באנגלית)
- זאב טלוא
הערות שוליים
עריכה- ^ זאב טלוא באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ Rosie Woodroffe (Wildlife Conservation Society), Claudio Sillero-Zubiri (IUCN SSC Canid Specialist Group), IUCN Red List of Threatened Species: Lycaon pictus, IUCN Red List of Threatened Species
- ^ Stiner, M. C., Howell, F. C., Martínez-Navarro, B., Tchernov, E., & Bar-Yosef, O. (2001). Outside Africa: Middle Pleistocene Lycaon from Hayonim Cave, Israel. BOLLETTINO-SOCIETA PALEONTOLOGICA ITALIANA, 40(2), 293-302.