זאק דה לה רוחה

מוזיקאי אמריקאי

זאק דה לה רוחהאנגלית: Zack de la Rocha; נולד ב-12 בינואר 1970) הוא זמר, משורר ומוזיקאי אמריקאי-יהודי ממוצא מקסיקני. הוא ידוע בעיקר בשל השתתפותו בלהקת Rage Against the Machine[1][2], אחת מהחלוצות בתחום הראפ רוק והראפ מטאל. מלבד היותו זמר ראפ ומטאל הוא גם מתמחה בתיפוף, נגינה על גיטרה, גיטרה בס וכלי מקלדת. הוא ידוע בדעותיו הפוליטיות הנחרצות ובמחאתו כנגד הקומפלקס הצבאי-תעשייתי, אמריקה התאגידית ודיכוי שלטוני[3].

זאק דה לה רוחה
Zack de la Rocha
זאק דה לה רוחה, 2007
זאק דה לה רוחה, 2007
לידה 12 בינואר 1970 (בן 51)
לונג ביץ', קליפורניה, ארצות הברית
מוקד פעילות ארצות הברית
תקופת הפעילות 1988–הווה (כ־33 שנים)
עיסוק זמר
מתופף
גיטריסט
קלידן
סוגה ראפ רוק
ראפ מטאל
רוק כבד
מטאל
ראפ
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Epic
Revelation
ANTI
שיתופי פעולה בולטים Rage Against The Machine
one day as a lion
www.zdlr.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

 
זאק דה לה רוחה, 2007

ראשית חייועריכה

דה לה רוחה נולד בשם זכריאס מנואל דה לה רוחה בעיר לונג ביץ', קליפורניה, ב־12 בינואר 1970, לאב מקסיקני-אמריקני (האמן רוברט "בטו" דה לה רוחה, יליד 1937) ואם ממוצא אירי, (אוליביה לורין קרטר ילידת 1941)[4]. אביו היה יהודי דתי ממוצא מקסיקני[5] שטען כי הוא צאצא של יהדות ספרד[6]. סבו של דה לה רוחה, יצחק דה לה רוחה בלטרן (19101985), היה מהפכן מקסיקני[7] שלחם במהפכה המקסיקנית ומאוחר יותר עבד כחקלאי בארצות הברית. בבגרותו הודה דה לה רוחה כי תמיכתו התקיפה בארגון הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי[8].

הוריו של דה לה רוחה התגרשו כאשר היה בן שש, והוא עבר ממזרח לוס אנג'לס לאירווין עם אמו, שלמדה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין ובסופו של דבר קיבלה דוקטורט באנתרופולוגיה[9]. מאוחר יותר תיאר דה לה רוחה את אירווין כ"אחת הערים הגזעניות ביותר שניתן להעלות על הדעת" ואמר כי "אם היית מקסיקני באירווין, היית שם כי היה לך מטאטא או פטיש ביד שמאל"[10].

קריירה מוזיקלית ראשוניתעריכה

דה לה רוחה פגש את טים ​​קומרפורד בבית הספר היסודי, ובחטיבת הביניים, שניהם ניגנו בגיטרה בלהקה בשם Juvenile Expression. ההתעניינות של דה לה רוחה בלהקות פאנק רוק כמו סקס פיסטולס, הקלאש, ובד רליג'ן הפכה להערכה ללהקות אחרות כמו 'Minor Threat', 'Bad Brains' ו- 'The Teen Idles'. בתיכון הוא הצטרף ללהקה Hard Stance, שהתפתחה ללהקת רוק כבד בסביבות 1988 וצברה מחתרת לאומית בעקבותיה. הלהקה הוציאה תקליט בודד, 'No Spiritual Surrender', עם הוצאת 'Revelation Records' בשנת 1990 לפני שהתפרקה. מאוחר יותר אמר דה לה רוחה שהלהקה עוסקת ב"ניתוק עצמנו לחלוטין מהחברה לראות את עצמנו כ ... רוחות ולא להתכופף למערכת שרואה בך סתם עוד חלוק נחל על גדת נהר. הוצאתי את כל הכעס שלי החוצה דרך הלהקה ההיא."[11][12]

רייג' אגאינסט דה משיןעריכה

לאחר פירוק הלהקה בשנת 1991, דה לה רוחה החל לאהוב את סגנון ההיפ הופ והחל להופיע במועדונים מקומיים. באחד מהם ניגש אליו גיטריסט בשם טום מורלו, שהתרשם ממילותיו של דה לה רוחה, ושכנע אותו להקים להקה. מורלו גייס את המתופף לשעבר של להקת "גרטה", בראד וילק ודה לה רוחה גייס את חברו ללהקת ה- Juvenile Expression לשעבר, טים קומרפורד, לנגן בס. הלהקה נקראה על שם תקליט הלהקה הקודמת של דה לה רוחה, שטרם פורסם, Rage Against the Machine. הלהקה החדשה הוציאה את אלבום הבכורה שלהם "Rage Against the Machine" בשנת 1992 אשר עבר בהצלחה ביקורתית ומסחרית. הלהקה עלתה לבמה המרכזית בלולפאלוזה בשנת 1993 והייתה אחת הלהקות הכי טעונות פוליטית שאי פעם קיבלה זמן אוויר נרחב מהרדיו האמריקאי ומרשת MTV. האלבומים השני והשלישי של הלהקה הגיעו למקום הראשון במצעדי המכירות בארצות הברית, אך לא הביאו לפעולה הפוליטית שקיווה לה דה לה רוחה. הוא נהפך חסר שקט יותר ויותר וביצע שיתופי פעולה עם אמנים כמו 'KRS-One', צ'אק די, ו'פאבליק אנמי'. הוא עזב את הלהקה באוקטובר 2000, כשהוא ציין "הבדלים יצירתיים", ובזמנו פרסם הצהרה באומרו: "היה צורך לעזוב את הלהקה מכיוון שתהליך קבלת ההחלטות שלנו נכשל לחלוטין", בהתייחסו למחלוקת על שחרורו של האלבום "Renegades". שאר חברי הלהקה חיפשו אחר ניהול נפרד והבטיחו את שחרורם המיידי של האלבום. לאחר חיפוש אחר מחליף לדה לה רוחה, חברי הלהקה האחרים הצטרפו לכריס קורנל מלהקת סאונדגארדן כדי להקליט אותו.

קריירת סולועריכה

לאחר התפרקות הלהקה עבד דה לה רוחה על אלבום סולו שהקליט מאז לפני פירוק הלהקה, במקביל לשיתופי פעולה עם אמנים רבים, ביניהם DJ Shadow, El-P, DJ Premier ו- ג'יימס פויסר. לבסוף האלבום מעולם לא יצא לפועל, ודה לה רוחה החל בשיתוף פעולה חדש עם טרנט רזנור מלהקת Nine Inch Nails, בו הופקו כעשרים רצועות. רזנור חשב שהיצירה הייתה "מעולה", אך אמר כי השירים ככל הנראה לא יצאו לאור מכיוון שדה לה רוחה לא היה "מוכן להקליט" באותה תקופה. בעבודה עם DJ Shadow, דה לה רוחה אף הודה בראיון שנערך בשנת 2008 כי:

"כשעזבתי את רייג' [אגאינסט דה משין]... ראשית, הייתי מאוד שבור לב, ושנית, הייתי אובססיבי להמציא לחלוטין את הגלגל שלי מחדש. בצורה לא בריאה, במידה"

זאק דה לה רוחה, 2008

בשנת 2000 הופיע דה לה רוחה בשיר "מרכז הסערה", מתוך האלבום של רוני סייז, Reprazent In The Mode, ואילו בשנת 2002, הוא הופיע בתפקיד מינורי בחלק הראשון של השיר "Blackalicious" שיצא לאור באלבום "Blazing Arrow". בשיתוף פעולה חדש בין דה לה רוחה ל- DJ Shadow, השיר "צעדת המוות" אשר יצא לאינטרנט בחינם בשנת 2003 במחאה על הפלישה הקרובה לעיראק. במסגרת שיתוף הפעולה פרסם דה לה רוחה הצהרה שכללה את הדברים הבאים:

"שקרים, סנקציות וטילי שיוט מעולם לא יצרו חברה חופשית וצודקת. רק אנשים יומיומיים יכולים לעשות זאת, וזו הסיבה שאני מצטרף למיליונים ברחבי העולם שקמו כדי להתנגד לניסיון של ממשל בוש להרחיב את האימפריה האמריקאית על חשבון זכויות האדם בבית ומחוצה לה. ברוח זו אני משחרר את השיר הזה לכל מי שמוכן להקשיב. אני מקווה שזה לא רק גורם לנו לחשוב, אלא גם לעורר אותנו לפעול ולהרים את קולותינו"

זאק דה לה רוחה, 2003
 
זאק דה לה רוחה, 2007

שירי הפסקול והאמנים שהעניקו השראה לסרט "פרנהייט 9/11" משנת 2004 כללו את אחד משיתופי הפעולה עם רזנור, "אנחנו רוצים הכל". אלבום זה כלל גם את השיר "אף אחד לא נותר", הקלטת הבכורה של הגיטריסט 'Rage Against the Machine' לשעבר טום מורלו בתור חבר בלהקת "משמר הלילה". ב־7 באוקטובר 2005, חזר דה לה רוחה לבמה עם חומר חדש, והופיע עם להקת 'סון ג'רוחו סון דה מדרה'. ב־8 בספטמבר 2016 דווח כי אלבום הסולו הראשון של דה לה רוחה יהיה שלם ויצא לאור בתחילת 2017. החדשות הגיעו עם שיר חדש, שהופק על ידי El-P, בשם "Digging for Windows" שיצא ב YouTube ו- BitTorrent. עם זאת, עד היום האלבום לא יצא לאור ונותר ללא הכרזות נוספות.

התאחדות רייג' אגאינסט דה משיןעריכה

השמועות כי Rage Against The Machine עומדת להתאחד מחדש בפסטיבל המוזיקה והאמנויות של עמק קואצ'לה הופצו באמצע ינואר 2007 ואושרו ב־22 בינואר. הלהקה ניגנה מול 'צבא זאפטיסטה לשחרור לאומי' (EZLN) לקהל הגדול ביותר בפסטיבל. ההופעה נחשבה בתחילה כחד-פעמית, אך הדבר התברר כשגוי. הלהקה הופיעה שבע הופעות נוספות בארצות הברית בשנת 2007, ובינואר 2008 הם הופיעו את ההופעות הראשונות שלהם מחוץ לארצות הברית כחלק מפסטיבל Big Day Out באוסטרליה ובניו זילנד. הלהקה המשיכה לסיבוב הופעות ברחבי העולם, כשהיא מדברת על פסטיבלים גדולים רבים באירופה ובארצות הברית, כולל Lollapalooza בשיקגו ופסטיבלי הרידינג והלידס. בריאיון לשנת 2008 אמר דה לה רוחה את הדברים על היחסים בינו, קומרפורד, וילק ומורלו:

"כל כך הרבה השתנה. כשאתה מתבגר, אתה מסתכל אחורה על מתחים וטרוניות ויש לך נקודת מבט אחרת על זה. אני חושב שהקשר בינינו עכשיו טוב יותר מאי פעם. אפילו הייתי מתאר את זה כגדול. אנו ממשיכים להופיע. מבחינתי אנחנו נקליט מוזיקה בעתיד, אני לא יודע איפה כולנו מסתדרים עם זה. כולנו התחבקנו עם הפרויקטים זה של זה ותומכים בהם, וזה נהדר"

זאק דה לה רוחה, 2008

מאוחר יותר בשנת 2011, דה לה רוחה ושאר הלהקה התאחדו למופע גמר אחד, עם הכותרת, 'LA Rising 30' ביולי, 2011. המופע מילא את הקולוסיאום של לוס אנג'לס. הוכרז טור מפגש שני לאביב 2020, אך הוא עומד בסימן שאלה בעקבות משבר נגיף הקורונה. הלהקה אמורה להעלות 52 מופעים (39 בארצות הברית, 5 בקנדה ו -8 באירופה) מה -26 במרץ עד ה -12 בספטמבר.

One Day as a Lionעריכה

בשנת 2008, דה לה רוחה ומתופף לשעבר של להקת 'מארס וולטה', ג'ון תיאודור, הקימו את הלהקה One Day as a Lion (בעברית: יום אחד כאריה). בהמשך הוסיפו את ג'ואי קראם מלהקת "הארבה" על קלידים להופעות החיות שלהם. הקבוצה משלבת תיפוף רוק, קלידים אלקטרוניים וקולות היפ הופ. דה לה רוחה ניגן קלידים וגם סיפק שירה, כשתיאודור ניגן על התופים. שמה של הלהקה נובע מצילום גרפיטי שחור לבן שצילם הצלם צ'יקנו ג'ורג 'רודריגז בשנת 1970 ובו כתוב: "עדיף לחיות יום אחד כאריה, מאשר אלף שנה ככבשה". משפט זה מגיע מתוך סיסמתו של בניטו מוסוליני שזכתה לפופולריות בשנות השלושים באיטליה הפשיסטית, "עדיף שיום אחד אהיה כאריה מאשר מאה יום ככבשה." הם הוציאו את תקליט הבכורה שלהם, One Day as a Lion, ב־22 ביולי 2008 .

פעילות פוליטיתעריכה

דה לה רוחה תומך פומבי מובהק בשמאל רדיקלי בארצות הברית, ובפרט בעד לאונרד פלטייה, מומיה אבו ג'מאל ותנועת זאפטיסטה (EZLN) במקסיקו. הוא נשא נאום על בימת האו"ם והעיד נגד ארצות הברית והיחס שלה לאבו ג'מאל. דה לה רוחה הודיע על מחויבותם של להקתו למאבקי המהגרים, השחורים והזפטיסטות. הוא שינה את שמו של מרכז המשאבים העממי בפארק היילנד למרכז Centro de Regeneracion. שם, רבים מאותם אמנים ופעילים שהשתתפו במאבק על מרכז השלום והצדק שמרו על מחויבותם לספק לנוער מרחב תרבותי והדרכה. לצד סדנאות מוזיקה ופיתוח רדיו קלנדסטינה, ארגנו חברי סנטרו גם סדנאות גרפיטי ופסטיבלי סרטי נוער. אף על פי שהפרויקט נמשך שנתיים בלבד, הוא היה מרחב חשוב במיסוד המתמשך של הפוליטיקה הקהילתית, פרקטיקות התרבות והרשתות החברתיות של סצנת האסטסייד בשנות התשעים. חוויות ה-EZLN ודה-לה-רוחה עימן היוו השראה לשירים "people of the sun", "Wind Below" ו"Without a Face" מהאלבום "evil empire". זאק דה לה רוחה ביקש מחברת התקליטים שלהם, Epic Records, סכום של 30,000 $ בשביל תרומה לארגון ה- EZLN. לא ידוע אם הם נענו. דגל EZLN אף שימש כתפאורה בימתית בכל מופעי הלהקה מאז איחודם באפריל, 2007. דה לה רוחה הודה בכך שכמעט בלתי אפשרי היה לו לשרטט את הגבול בין פוליטיקה למוזיקה. ב־14 באפריל 2007, מורלו ודה לה רוחה התאחדו בשלב מוקדם על הבמה כדי לבצע מערכת אקוסטית קצרה ב- 'House of Blues' בשיקגו, בעצרת לאוכל הוגן עם הקואליציה של עובדי CIW. מורלו תיאר את האירוע כ"מרגש מאוד עבור כל אחד בחדר, כולל אותי". בתוכנית האיחוד הראשונה של רייג', נשא דה לה רוחה נאום במהלך השיר "Wake Up" (שגם באלבום הוא שיר מחאה בולט ביותר) בו כינה דה לה רוחה מספר נשיאים אמריקאים פושעי מלחמה, תוך ציטוט הצהרה של נועם חומסקי בנוגע לעקרונות נירנברג.

דיסקוגרפיהעריכה

תפקידי גיטרה שולייםעריכה

  • (Face Reality (EP) 7 (1988
  • (Hard Stance (EP) 7 (1989
 
זאק דה לה רוחה, 2007

Hard Stance (שינתה את שמה מאוחר יותר ל-in side out)עריכה

  • (No Spiritual Surrender (1990
  • (Benefit 7" (1991

Rage Against the Machineעריכה

One Day as a Lionעריכה

  • (One Day as a Lion (2008

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זאק דה לה רוחה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ chorus.fm, chorus.fm (בAmerican English)
  2. ^ One Day as a Lion | Biography, Albums, Streaming Links, AllMusic (באנגלית)
  3. ^ The Journey of Reclusive Rage Against the Machine Frontman Zack de la Rocha, Consequence, ‏2020-01-20 (בAmerican English)
  4. ^ Lauren Lavin, The Tragic Real-Life Story Of Rage Against The Machine, Grunge.com, ‏2020-08-10 (בAmerican English)
  5. ^ Oral history interview with Carlos Almaraz, 1986 February 6-1987 January 29, www.aaa.si.edu (באנגלית)
  6. ^ "Mexico, Nayarit, Catholic...Church Records, 1596-1967" עמ' 257
  7. ^ Zack De La Rocha speaking against Sherif Joe Arpaio and sings people of the sun (בעברית), בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2021 
  8. ^ the complete RATM site, www.musicfanclubs.org
  9. ^ David Fricke, David Fricke, The Battle of Rage Against the Machine, Rolling Stone, ‏1999-11-25 (בAmerican English)
  10. ^ the complete RATM site, www.musicfanclubs.org
  11. ^ Hardcore - Our Own Story, static-void.com
  12. ^ RevHQ.com, Revelation Records, RevHQ.com (באנגלית)