פתיחת התפריט הראשי


זהרה שץ (19161999) הייתה פסלת ישראלית, כלת פרס ישראל לציור ופיסול. בתו של מייסד "בצלאל", בוריס שץ.

זהרה שץ
Zahara-99.jpg
לידה 1916
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1999 (בגיל 83 בערך)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים École nationale supérieure des arts décoratifs עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות חזותית בישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1955)
פרס דיזנגוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
זהרה שץ עם הוריה ואחיה בצלאל

ביוגרפיהעריכה

נולדה לד"ר אולגה פבזנר-שץ ופרופ' בוריס שץ, מייסד "בצלאל". את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית בירושלים סיימה ב-1933 והמשיכה בלימודי אמנות באקדמיה גראנד שומיאר בפריז. בשנת 1937 השתתפה בעיצוב הביתן הארצישראלי בתערוכה העולמית שם. ב-1938 הצטרפה לאחיה בצלאל בקליפורניה, והתגוררה בארצות הברית עד שנת 1951.

ב-1960 עזבה לקליפורניה ונישאה לפסל והצייר אליוט פרנסיס סנדו, אותו הכירה בלוס-אנג'לס עוד בראשית שנות הארבעים. התגוררה ויצרה בארצות הברית עד פטירת בעלה ב-1978, שבעקבותיה שבה לירושלים. במקביל לפעילותה בשטחי אמנות שונים, עסקה גם בהוראת האמנות בישראל ובארצות הברית, הייתה יועצת לעיצוב תעשייתי במשרד המסחר והתעשייה.

הציגה בתערוכות יחיד רבות בישראל ומחוצה לה, ביניהן במוזיאון תל אביב לאמנות, בבית האמנים בירושלים ובמוזיאון סן-פרנסיסקו לאמנות מודרנית. כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות במוזיאונים וגלריות בעולם.

בין עבודותיה המייצגות: עבודות חדשניות בפרספקס, תחריטים, תכשיטים, עטיפות לספרים, קירות מסך למוסדות ציבור ומסעדות, פנלים וקירות באוניית צים שלום, תשמישי קדושה, פסלים בתנועה (מוביילים), דלתות ושערים, ציורי שמן ופיסול סביבתי. הן הוצגו במקומות רבים בארץ ובעולם.

זכתה בפרסים רבים: פרס דיזנגוף לאמנות, פרס 'יד ושם', פרס המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ופרס הזהב בטריאנלה מילאנו. בשנת 1955 הוכתרה ככלת פרס ישראל לציור ופיסול.

זהרה שץ, האחרונה בשושלת שץ, נפטרה ב-1999 בירושלים. נטמנה בהר המנוחות.

מנימוקי ועדת השופטים לפרס ישראלעריכה

החלטת ועדת השופטים לפרסי ישראל לאמנות לשנת תשט"ו-1955:

מרת זהרה שץ תרמה תרומה חשובה לאמנות הכללית, בהכניסה שיטה חדשה בשטח האמנות המופשטת באמצעות חומרים חדשים תוך שיתופם בחומר פלסטי.
ליצירותיה של מרת זהרה שץ יצאו מוניטין בכל העולם והיא גרמה להתפתחות אסכולה שלמה של אמנים ויוצרים במלאכת-מחשבת שפיתחו ענף אמנותי זה.
על פרי כפיה חופפת רוחה היוצרת של ארץ ישראל וחן הארץ נסוך עליו. עם שובה לישראל העלתה לתנופה חדשה את מלאכת המחשבת בארץ בשתפה פעולה עם אחיה בצלאל שץ ועם גיסתה מרת לואיז שץ.
במלאכת מחשבת זו נתרמה תרומה נכבדה שהביאה לתחייתם של כמה מענפיה וביחיד במתכת - מלאכה עתיקת ימים ובעלת מסורת יהודית בכל ארצות המזרח התיכון.
מרת זהרה שץ וחבריה לעבודה אשר אביהם הדגול פרופסור ב. שץ ז"ל שמש להם דוגמה ומופת מצאו אף הם את הדרך לעולים חדשים לעדותיהם המביאים עמם את מסורת מלאכת-המחשבת היהודית - הם חדשו מסורת ברוח תקופתנו ושיוו למלאכתם פרצוף ישראלי.

מרדכי ארדון, מרסל ינקו ומרדכי נרקיס, חברי ועדת השופטים לפרס ישראל לאמנות, תשט"ו-1955

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זהרה שץ בוויקישיתוף