בצלאל שץ

אמן ישראלי

בצלאל (ליליק) שץ (14 במרץ 1912[1]15 באוגוסט 1978) היה פסל וצייר ישראלי.

בצלאל שץ
Bezalel schatz - 001.jpg
לידה 14 במרץ 1912
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוגוסט 1978 (בגיל 66)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג לואיז שץ (19481978) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

 
בצלאל שץ מצייר את אייזיק שטרן, 1957
 
סבכת מתכת וזכוכית (1966 בקירוב), אולם צוקר, היכל התרבות ע"ש צ'ארלס ברופמן

בצלאל שץ, הידוע בכינויו "ליליק", נולד בירושלים לבוריס שץ, מייסד "בצלאל", ולד"ר אולגה פבזנר-שץ, מבקרת אמנות. כבר מגיל צעיר הפגין ליליק כישרון רב בהתעמלות ובמוזיקה, אך בעיקר באמנות. הוא גדל בבית שאמנים ואמנות נכחו בו, זכה להתרועע עם המנהיגים הגדולים בארץ, וכבר בחגיגת בר המצווה שלו הוצגה תערוכתו הראשונה. הוא למד בגימנסיה העברית בירושלים, ובגיל 14 סיים את לימודיו ב"בצלאל". ב-1930 הצטרף בצלאל למסע עם אביו לאירופה ולארצות הברית, שם הציגו עבודות אמנות שלהם ושל תלמידי בצלאל למטרת גיוס כספים.

לאחר מותו של אביו ב-1932, עזב בצלאל את ארץ ישראל לתקופה של כעשרים שנה. הוא התחיל את דרכו בפריז ב"גרנד שומייר", ושהה שם ארבע שנים. החינוך שקיבל בביתו וב"בצלאל" היה שמרני במידה מסוימת, "המודרנה" נחשבה למילת גנאי, ובצלאל היה צריך לפלס את דרכו כאומן עצמאי בן דורו.

ב-1937 הוא נסע לארצות הברית ונשאר שם 14 שנה. בסוף מלחמת העולם השנייה, במהלך עבודתו במספנה, פגש את אשתו לעתיד, לואיז. בקליפורניה הוא פגש גם את הנרי מילר, ונרקמה ביניהם חברות על בסיס יצירה משותפת. האמן מאן ריי העיד על מערכת יחסים זו: "מעולם לא נתקלתי בשיתוף פעולה כה חלק...". בצלאל יצר סדרת עבודות בהדפס משי עבור ספרו של הנרי מילר "אל תוך חיי הלילה", שהיה בו חידוש הן מצד האמנות והן מצד מלאכת עשיית הספרים. (במשך כמה שנים היה מילר נשוי לאיב מקקלור, אחותה של לואיז, אשת בצלאל ) בצלאל הציג תערוכות יחיד וקבוצתיות בפירנצה, ניו מקסיקו, ניו יורק, סן פרנסיסקו ועוד. הוא הציג לצד גדולי האמנים בני דורו: פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, מארק שאגאל, אוסקר קוקושקה. הצלחתו זו בעולם לא נודעה בישראל, עם חזרתו בשלב מאוחר יותר.

ב-1948 נישאו בצלאל ולואיז, וכעבור 3 שנים עברו לישראל והשתכנו בבית שץ בירושלים. על אף הנתק הארוך מהארץ והמחלוקות בינו לבין גישות הרווחות בזירת האמנות המקומית, הציג בצלאל תערוכות רבות וייצג את ישראל בגרמניה ובאיטליה, בין היתר בתערוכת הביאנלה של ונציה (1954). בירושלים הקים יחד עם אשתו לואיז שץ ואחותו זהרה שץ ואמנים נוספים, את "קבוצת יעד" לעבודות אמנות שימושית. הקבוצה יצרה עבודות שהוצגו ונמכרו בביתן הקטן בחצר ביתם ברחוב בצלאל. עם הקמת כפר האמנים עין הוד ב-1953 עברו בצלאל ולואיז להתגורר בבית שתכנן עבורם האדריכל דוד רזניק. בעין הוד הם השתלבו באווירה האמנותית הבוהמית, שדמתה במקצת לאופן חייהם בקליפורניה.

בצלאל היה אדם נוח ואהוב על הבריות, הנרי מילר כתב: " שץ הוא אופטימי חסר תקנה, האופטימי ביותר שפגשתי מעודי". בתקופת שהותו בישראל הוא מצא את אושרו בחיק משפחתו המצומצמת ובחוג חבריו האינטימיים. הוא טיפח קשרים חברתיים אישיים בהתכתבויות עם חבריו מארצות הברית. בצלאל נמנע מהתבטאויות אינטלקטואליות בין בכתב ובין בעל פה, ולא ניסה להצדיק את עבודותיו בשום צורה. הוא היה איש עשייה, אמן ואומן נמרץ רגיש וסקרן. הוא תרם רבות בצורה מעשית- אסתטית לסביבה ולאמנות הישראלית. מקורות יצירתו מגוונים; החל משבטים פרימיטיבים, דרך סיפורי התנ"ך, תולדות האמנות המערבית, היסטוריה וטבע מקומיים, וכלה בסמלים לאומיים ישראליים כהמשך למורשתו של אביו.

בצלאל יצר תוך שימוש במגוון רחב של טכניקות. בתחילת דרכו הוא היה נאמן לציור הריאליסטי-אקדמי כפי שהיה נהוג ב"בצלאל" של אותם השנים, והוא התפתח כאמן יוצר תוך ההשפעה של האמנות המופשטת בתקופתו. הוא עבד ברישום, ציור שמן ואקריליק, הדפס, תבליט, ריקוע נחושת, אמנות שימושית, גרפיקה, קרמיקה, עבודות יודאיקה ועוד. בעשור האחרון לחייו התמקד בעיצוב סביבתי. בין עבודותיו הציבוריות נמנות: עיצוב אוניות של חברת "צים", היה שותף עם זהרה ולואיז בעבודות מגוונות עבור צים שלום, גדר במשכן נשיאי ישראל, גדר ברחבת הכותל, שערים ואביזרים לבתי כנסת, פסל הכניסה ליד לבנים בירושלים, ועוד.

בצלאל שץ נפטר בירושלים ב-1978 במהלך ניתוח לב.

תערוכותעריכה

רשימת תערוכות בצלאל שץ מקור בצלאל שץ רטרוספקטיבה , גדעון עפרת הוצאת בית האמנים ירושלים 2006.


1925                   תערוכת ציורים לכבוד יום-הולדת ה-13 בגלריה "שץ", ירושלים.

1926                   מסיים לימודי אמנות ב"בצלאל" (ראשיתם ב-1920, בהיותו בגיל 8).

1927                   בוגר הגימנסיה העברית בירושלים.

1930                   מצטרף לאביו למשך שנתיים למסע שראשיתו באירופה (סופיה, בודפשט, רומא, וינה, פראג, פריז ועד) והמשכו תערוכות של האב והבן בארצות הברית:

ניו-יורק, בולטימור, מילווקי, ניו ג'רזי ועוד.

1932                בוריס שץ נפטר בדנוור, קולורדו.

1933                נוסע לפריז לארבע שנים, מצייר ולומד ב"גרנד שומייר".  מייצג את פלסטינה ב-2 ציורים בתערוכת הציור הבינלאומית בשיקגו.

1935                מציג תערוכת ציורים בלונדון. מסייר ומצייר באיטליה ובהונגריה.

1936                מציג תערוכת ציורים מפירנצה ומירושלים בגלריה "ריב גוֹש" (הגדה    השמאלית) בפריז.

1937                מעצב תלבושות למחול בארץ-ישראל. נוסע לארצות הברית לצורך הצגת תערוכות של אביו, אחותו (זוהרה) ושל עצמו. נשאר בארצות הברית וחי בקליפורניה במשך 14 שנים.

1939                מציג תערוכת ציורים בסנטה-פֶה, ניו-מקסיקו.

1941                  מציג 13 ציורים בתערוכת יחיד בגלריה "קארול קארסטֵיירס", ניו-יורק.

                        משתתף בתערוכה קבוצתית בינלאומית – "אקספרסיוניזם" – במוזיאון סינסינטי.

                           מעצב איורים וכותב מאמרים על אמנות יהודית ב-  Jewish Layman The, ירחון הקהילה היהודית בפילדלפיה.

                          תערוכה משותפת עם מאנה כ"ץ ב"ארט אלאיינס", פילדלפיה.

1943                  מציג תערוכת יחיד של ציוריו במוזיאון לאמנות של סן-פרנציסקו.

1944                  לקראת תום מלחמת העולם השנייה, עובד כשרטט במספנה בסן-פרנציסקו.

1946                תערוכת יחיד בגלריה "המעגל", ברקלי, קליפורניה.

1947                 יוצר את סדרת הדפסי המשי, "לתוך חשכת החיים", לפי ספרו של הנרי מילר. מציג את ההדפסים במוזיאון לאמנות של סן-פרנציסקו, ב"ספריה

הלאומית" בפריז, ב"גלריה הלאומית" בלונדון, במינכן ובבריסל.

מציג תערוכות יחיד של ציורי שמן בגלריה "פּאט ווֹל" במונטריי שבקליפורניה ובמוזיאון סנטה-פֶה, ומשתתף בתערוכה קבוצתית (עם זוהרה שץ ואמנים נוספים) בגלריה "דֶליאֶלס", ברקלי, קליפורניה

1949               תערוכת יחיד של ציורים במוזיאון לאמנות של סן-פרנציסקו.

1950                 תערוכת יחיד של ציורים בגלריה "בּודלי", ניו-יורק.

1951                מאייר ברישומי שחור-לבן הגדה של פסח, קליפורניה.

                       חוזר לירושלים עם רעייתו, לואיז. הזוג משתכן בבבקעה..

1953                תערוכת יחיד בבית הנכות הלאומי "בצלאל", ירושלים.

משתתף בתערוכה קבוצתית של אמנות נחושת בגלריה "מקרא סטודיו", תל אביב (ביחד עם ז'אן דוד, נחום גוטמן, מרסל ינקו, זהרה ולואיז שץ).

מעצב סיכה ל"בונד הישראלי" לכבוד חגיגות  5  שנים למדינת ישראל.

1954                מציג תערוכה משותפת – "3 הש"צים" – עם לואיז וזוהרה שץ במוזיאון    תל אביב ובבית-האמנים, ירושלים. בתערוכה – ציור, פיסול וחפצים דקורטיביים שימושיים.

משתתף בבייאנלה בוונציה, הביתן הישראלי (אחד משבעה ציירים ישראליים. אוצר: אויגן קולב). משתתף בטריאנלה העשירית לאמנות שימושית במילאנו (לצד בתערוכות קבוצתיות ב"פיטסבורג אינטרנשיונל", ב"קרנגי", במוזיאון ריברסייד, בבית-אמני עין-הוד ועוד.

1955                 משתתף בתערוכה הקבוצתית, "ציורים אבסטרקטיים וסוריאליסטיים",  מוזיאון תל אביב (אוצר: אויגן קולב).

                         מעצב קירות דקורטיביים מפליז, פלסטיק ועוד לאולם הקולנוע של אוניית חברת צים, "תיאודור הרצל". מעצב קיר דקורטיבי ממתכת לאניית צים "ציון".

                        מעצב ציור קיר וארובת נחושת רקועה למסעדת "וינה", ירושלים.

1956                 מעצב עטיפה לספרם של עלי ועליזה דייוויס, "אמנות יהודית עממיתבבמהלך הדורות", ומאייר את ספרה של יעל לוי, "גבורת נערים".

1957                תערוכת 11 רישומים לספר סיפוריו של הנרי מילר, "חצות וחצי", גלריה    "מקרא סטודיו", תל אביב.

1958                 משתתף בבייאנלה בוונציה, הביתן הישראלי (בין 30 אמנים ישראליים,  בהם לואיז וזוהרה שץ. אוצר: פריץ שיף).

משתתף בתערוכה הקבוצתית, "אמנות בת זמננו בישראל", מוזיאון גוטבורג, גרמניה.

מעצב עבודת נחושת ל"תערוכת העשור", בנייני האומה, ירושלים.

מעצב קירות קרמיקה למסעדה "מפגש קרוון" באבו גוש ולפונדק במצפה רמון "מפגש נבטים" וקיר קרמיקה "מפגש האבות" בירוחם

מעצב מסך דקורטיבי מתכתי, רקע למגילות הגנוזות, בתערוכה העולמית בבריסל.

1959               בין מארגני ומשתתפי תערוכת "אמנות ישראלית מודרנית 1959", המוצגת בבתי האמנים של ירושלים, תל אביב וחיפה.

                       משתתף בתערוכת "צורות מישראל", תערוכה קבוצתית של אמנות שימושית, הנודדת במשך שנתיים ברחבי ארצות הברית.

1960                תערוכת "צורות מישראל" מוצגת במינכן, גרמניה.

                        משתתף בתערוכה  קבוצתית בינלאומית של אמנות שימושית (לצדו,  יוצגת ישראל על ידי יוליה קיינר, גדולה שווייג, זוהרה שץ וקורט פפרמן), מוצגת בשטוטגרט, גרמניה.

                        משתתף בתערוכת "אמנות עכשווית מישראל", "גלרי פרנסז", מילאנו,    איטליה (ביחד עם אהרון כהנא, ז'אן דוד, ישראל פלדי, לואיז וזוהרה שץ).

מעצב תבליטי ברזל לשער המערבי של אולם "יזכור" ב"יד ושם".

1963                 יוצר קיר קרמיקה למלון "דן כרמל", חיפה.

1964                   מעצב קיר ופרוכת לבית-הכנסת באניית חברת צים, "שלום".

1965                  משתתף ב"תערוכת ציירי ישראל", מס' 4 (אוצרת: מירה פרידמן), תערוכה נודדת בישראל.

1966                   מעצב שערי ברזל וזכוכית צבעונית לבית צ'ארלס כלור, מכון ויצמן, רחובות.

                          מעצב לוח הוקרה במתכת לכבוד גולדה מאיר, מטעם עובדי משרד החוץ.

1967                  פעיל בהתחדשותו של בית-האמנים, ירושלים. מציג בתערוכת הפתיחה.

                            חפצי נחושת מעשה-ידיו מוצגים ומופצים ברחבי ארצות הברית על ידי חברת "בת-שבע".

1968                משתתף בתערוכת "ציירים ישראליים באמנות הגובלן", בית-האמנים, ירושלים.

1969                משתתף בתערוכה הקבוצתית, "עצור! ירוק", בית-האמנים, ירושלים.

                          מעצב גדר ארד לרחבת הכותל המערבי, ירושלים (מפלס עליון).

1970                    מעצב גדר ברזל דקורטיבית ושטיח קיר להיכל נשיאי ישראל, ירושלים.

1972                    מציג חנוכיית פליז קינטית גדולה בתערוכת חפצי קודש, בנייני האומה, ירושלים.

1975                    מציג תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים.

                          מעצב מחיצת ברזל דקורטיבית לבית הסוכנות היהודית, תל אביב.

1977                    מעצב מטבעות ל"בנק ישראל".

1978                    בית "יד לבנים", ירושלים, מעצב בברזל שערים, סבכות, נר תמיד ופסל-בריכה.

                           מעצב מובייל, מחיצות נחושת ותבליט בבית-חולים "הדסה", הר-הצופים

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: מזל טוב!, החרות ירושלים, 15 במרץ 1912