משולם זושא מאניפולי

רב אוקראיני
(הופנה מהדף זושא מאניפולי)
המונח "זושא" מפנה לכאן. לערך העוסק בלהקה חסידית הקרויה על שמו, ראו זושא (להקה).

רבי משולם זוסיל[א] מאניפולי (בכתיב יידי: אניפאלי; ידוע בכינוי "הרבי ר' זוּשֶׁא"; ה'ת"ץ, 1730[ב]ב' בשבט ה'תק"ס, 28 בינואר 1800) היה צדיק חסידי בהאנופיל שבגליציה[ג] בראשיתה של תנועת החסידות, תלמידו של המגיד ממזריטש ואחיו של רבי אלימלך מליז'נסק. אבי שושלת אניפולי.

משולם זושא מאניפולי
המצבה שעל קברו של רבי זושא
המצבה שעל קברו של רבי זושא
לידה 1730
ה'ת"ץ
טרנוב, האיחוד הפולני-ליטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1800 (בגיל 70 בערך)
האנופיל, מחוז אוסטרוג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1800 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו דב בער ממזריטש עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקובל כסמל של תמימות, ענווה וטוב לב, וידועה אמרתו "אם ישאלו אותי בשמיים למה לא הייתי משה רבינו - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותי".

תולדות חייו עריכה

נולד לרבי אליעזר ליפמאן, ת"ח, עשיר ובעל קרקעות.

אין מידע רב על ראשית חייו: בצעירותו עסק בעיקר בלימוד קבלה[דרוש מקור], והיה בנעוריו תלמידו של המגיד מזלוטשוב. נהג לצאת עם אחיו, הרב אלימלך, למסעות נדודים ("גלות"). על פי המנהג, היו ה"גולים" יוצאים בלי כסף ובלי אוכל למשך זמן רב. עוד נהגו שלא לישון באותו מקום יותר מלילה אחד.

במסעותיהם פגשו האחים את המגיד ממזריטש, והיו לתלמידיו המובהקים.

רבי זושא כיהן כאדמו"ר בעיירה אניפולי.

דרכו עריכה

 
ספר תורותיו - "מנורת זהב", מהדורה ראשונה, וורשה, 1902

בין תלמידי המגיד הפך רבי זושא לסמל של תמימות, ענווה וטוב לב. על כך כותב הרב יהודה לייב מימון בספרו "שרי המאה":

"הרים לא עקר בפילפולו, פילים לא חיבר בקופא דמחטא, ספרים לא חיבר, שאלות ותשובות ופסקי הלכה לא ערך, אבל הוא היה צדיק תמים, חסיד ועניו, ואת עמו אהב אהבה בלי מיצרים".

רבי זושא חי בדוחק רב. נהג ללמוד ליד האח על רצפת בית המדרש. מסופר כי רבים מהאנשים ששמעו את שמו ובאו מרחוק להיוועץ בו, הופתעו מבגדיו הבלויים ומצורת חייו הפשוטה. לפי סיפור נודע, כשבאו האחים רבי שמעלקה מניקלשבורג ורבי פנחס הורוביץ אל המגיד ושאלו איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה (כמובא במשנה האחרונה במסכת ברכות), הפנה אותם לרבי זושא. הם מצאו אותו מאחורי התנור ואמרו לו שהמגיד שלח אותם. הוא ענה להם: נראה שלא שמעתם נכון, אינני יכול להסביר לכם זאת מכיוון שמעולם לא היה לי רע[5].

הוא נהג לדבר על עצמו בגוף שלישי, "זושא אומר"[דרוש מקור], ונימק זאת בכך שרק הקב"ה יכול לומר אני, כלשון הדיבר הראשון מעשרת הדיברות "אנוכי ה' אלוקיך".

אמרתו הידועה: "אם ישאלו אותי בשמיים למה לא הייתי משה רבינו - אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא - יסתתמו טענותי".

בסיפורי חסידים מוצג רבי זושא כמי שהחזיר אלפים בתשובה על ידי שהוכיח אותם בצורה מתוחכמת, כאשר היה מתוודה כביכול על חטאיו שלו בפניו של אדם שבאמת חטא בחטאים אלו, ובעקבות כך היו בני שיחו חוזרים בתשובה.

מסופר כי בעל התניא, שקיבל ממנו הסכמה על ספרו, אמר עליו: "עבודתו הייתה ביראה עילאה כל כך, עד שגם בהיכל היראה הייתה יראתו לפלא"[6]. נודע באהבת-ישראל שלו ופעל רבות לפדיון שבויים.

פטירתו עריכה

 
האוהל בו נטמן רבי זושא, לצד המגיד ממזריטש.

בב' בשבט ה'תק"ס 28 בינואר 1800 נפטר ממחלה. הוא נקבר בעיר אניפולי ליד רבו, המגיד ממזריטש. בתחילה היה כתוב על מצבתו: "פה נטמן הקדוש... עובד אלוהים באהבה והשמח בייסורים ורבים השיב מעוון". לאחר זמן נכתבה המצבה מחדש ועליה כתוב אך: "הרבי ר' זושא"[7].

משפחתו עריכה

נישא פעמיים. שם אשתו הראשונה לא ידוע וממנה התגרש וממנה נולד לו בנו הבכור. מאשתו השנייה הניה[8] נולדו לו בנו ובתו האחרים.

כתבים אודותיו עריכה

כאמור, רבי זושא לא חיבר ספרים בעצמו, אולם לאחר מותו נכתבו אודותיו שני ספרים:

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ בכתיב זה חתום על פי רוב[1], וכך מכונה אצל בני משפחתו[2] ועל מצבתו. בחלק מהמקורות נכתב: זוסמן, זוסיא או זושא[3].
  2. ^ כך נכתב ברשימות מפקד אוכלוסין שנערך בהאנופיל ב־1795 (ה'תקנ"ה). זאת בשונה מהמקובל שרבי זושא נולד כ־15 שנה לפני אחיו רבי אלימלך מליז'נסק, לערך בשנת ה'תס"ב (1702)[4].
  3. ^ להבדיל מאנופול ואנופול-רחוב שבפולין, ועוד עיירות בעלות שם דומה.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ צילום כתב ידו אצל: אברהם כהנא, ספר החסידות, עמ' 142, וכן ברוב הסכמותיו לספרים.
  2. ^ בסוף הקדמת אחיו רבי אברהם ליכטשטיין לחומש "מקראי קודש" (כנפי נשרים), חומש שמות.
  3. ^ ראו גם: תורת הרמ"ז, עמ' רל"ה–רל"ו.
  4. ^ הרב נפתלי אהרן וקשטיין, "ויתילדו" (פורסמו בעיתון המודיע), מס' 139 (אסופת מאמרי ויתילדו חלק ב, עמ' 350, באתר Academia.edu).
  5. ^ סיפור זה אינו מופיע בספר בוצינא קדישא על רבי זושא. ייתכן שזוהי העברה מסיפור על רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב וברכת "שעשה לי כל צורכי" בכל בוקר, למרות שאין לו מה לאכול או ללבוש. גרסה דומה ביחס לרבי זושא עוסקת בתלמיד ששלח מהמגיד ממזריטש אליו בעניין קבלת ייסורים בשמחה. רבי זושא לא ידע להסביר, כי "מעולם לא היו לי ייסורים". ראו סיפור על קבלת ייסורים בשמחה (שערי מועדים, הרבי מליובביץ, תמוז ה'תשנ"ה).
  6. ^ בוצינא קדישא, אות כו
  7. ^ כאן על יום השנה לפטירתו בתשע"ו עם תמונות ממצבת קברו.
  8. ^ יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, אישים כ-ת, עמ' שעו
  9. ^ "בוצינא קדישא"