פדיון שבויים

הצלתם ושחרורם של בני עם ישראל הנתונים בשבי

פדיון שבויים הוא מצוות הצלתם ושחרורם של בני עם ישראל הנתונים בשבי. מצווה זו ידועה כבעלת חשיבות רבה על פי ההלכה והיא כוללת בתוכה מספר מצוות שונות[1].

פדיון שבויים
(מקורות עיקריים)
משנה תורה ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכות י'י"ח
שולחן ערוך יורה דעה, סימן רנ"ב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

במשנה במסכת גיטין וספרות ההלכה ישנו דיון הלכתי בנוגע לסייגים המוטלים על מצווה זו ובתנאים לפדיון השבויים. במדינת ישראל שאלה זו עלתה מספר פעמים סביב עסקאות שחרור חטופים.

מקור המצווה עריכה

מצוות פדיון שבויים היא נגזרת של מצוות רבות מדאורייתא, שאת חלקן מנה הרמב"ם במשנה תורה:

פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" (דברים, ט"ו, ז'), ועל "לא תעמוד על דם רעֶך" (ויקרא, י"ט, ט"ז), ועל "לא יִרדנו בפרך לעיניך" (ויקרא, כ"ה, נ"ג), ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו" (דברים, ט"ו, ח'), ומצות "וחי אחיך עמָך" (ויקרא, כ"ה, ל"ו), "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, י"ט, י"ח), ו"הצל לקוחים למות" (משלי, כ"ד, י"א) והרבה דברים כאלו. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים.

ומוסיף השולחן ערוך וכותב:

כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכא דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים

פדיון שבויים במקרא עריכה

כבר בתורה[2] מסופר על אברהם שסיכן את חייו ויצא למלחמה כנגד ארבעת המלכים ששבו את אחיינו לוט, והצליח לשחררו. כן מסופר, שכאשר הכנעני מלך ערד הצליח לשבות שבויים מישראל, בני ישראל יצאו למלחמה נגדו והחרימו את עריו[3]. על דוד מסופר, שכאשר עמלקים פשטו על עירו, צקלג ושבו את הנשים שבה, דוד ואנשיו רדפו אחריהם והחזירו את השבויים[4]. בכל המקרים הללו, לקיחת שבויים היוותה עילה למלחמה. לפי מיכאל ויגודה, יציאת מצרים, האירוע המכונן עליו נסמכים רוב מועדי ישראל, הייתה למעשה פדייה של בני ישראל – שהיו שבויים ביד מצרים – על ידי אלוהים.

סייגים למצווה עריכה

חרף חשיבותה של מצווה זו, קבעו לה חכמים מספר סייגים. שני הסייגים הבולטים הם:

אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשְּׁבוּיִין.

ומוסיף הרמב"ם:

אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן.

יתר על דמיהן עריכה

הפירוש של "יתר מכדי דמיהם" הוא: "יותר מהשווי הריאלי שלהם". בהקשר זה מוסיפה המשנה גם: ”וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם.”

אחת ממטרותיו של סייג זה היא כדי למנוע יצירת עידוד לחוטפים והשבאים, כי אם יראו שדרישת כופר עבור שבויים מעם ישראל, היא דרך מוצלחת לעשיית רווח כלכלי גדול כזה שמשלמים עבורם כל מחיר, יתאמצו לחטוף עוד ועוד ויקשה לשחררם. דעה נוספת באשר למטרת הסייג שמציגה הגמרא היא למנוע את דוחק הציבור, שיהיה עליו לשלם כסף רב על שבויים.

ברם, כבר בתלמוד[5] אנו מוצאים שתקנה זו אינה חלה בכל המקרים. למשל, רואים בסיפור על רבי יהושע בן חנניה שפדה מבית סוהר ברומי, תינוק יתר על דמיו בניגוד לתקנה, בשל הנימוק ש- "מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה (=לשון שבועה), שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ומנו (=ומי הוא)? רבי ישמעאל בן אלישע". בעקבות הסיפור בתלמוד פוסקים פרשני התלמוד הראשונים, שתקנה זו מסויגת במקרה שמדובר בתלמיד חכם או אדם גדול[6]. התוספות על סוגיה זו למדו שגם במקרה של סכנת נפשות אין האיסור לפדיון "יתר על כדי דמיהן" מתקיים.

ישנם מקרים נוספים בהם תקנה זו מסויגת. כמו במקרה שהשבוי רוצה לשלם בעצמו עבור שחרורו את המחיר המופרז, או במקרה שבעל פודה את אשתו[7].

אחת הדוגמאות הבולטות למורכבות סוגיה זו הייתה פרשת מאסרו של המהר"ם מרוטנבורג גדול רבני אשכנז במאה ה-13 אשר על פי דברי המהרש"ל אסר המהר"ם לפדותו מהכלא, מפני התקנה הנ"ל, אף שעל פי ההלכה היה מותר לבזבז עליו כספים רבים, חשש המהר"ם מפני ההשלכות שיהיו אם ישלמו עליו מחיר מופרז והוא אכן מת בשבי. דוגמה אחרת הייתה מאסרו של השל"ה בירושלים ביחד עם קבוצת נכבדים, על ידי מחמד בן פרוך. במקרה זה שילמה הקהילה סכום כסף רב עבור שחרורם של הנכבדים.

אין מבריחין עריכה

גם התקנה שלא מבריחים שבויים מסויגת בתלמוד בסיפור על רבי מאיר ששיחד את השומר מטעם השלטון בכסף רב והצליח להבריח את אחות אשתו מקובה של זונות בניגוד לחוק הרומאי, והפך להיות מבוקש, ועל פי אחד הפירושים בתלמוד הדבר גרם שגלה לבבל, כדי להנצל[8].

שבוי חוזר עריכה

סייג אחר הוא כשאדם גורם לעצמו להיות שבוי פעם אחר פעם, בפעם השלישית אין חובה לפדותו. בהלכה מדובר כאשר מכר את עצמו או שנלקח לכלא עקב גנבה, חוב או כל פשיעה שביצע בכוונה. כפי שמופיע במשנה:

הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לְגוֹי, אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ; אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.

דבר זה אמור כאשר אינו בסכנת חיים, אבל במקרה ששוביו רוצים להורגו והוא נמצא בסכנת חיים, חובה לפדותו אפילו אחרי כמה פעמים[9].

פדיון שבויים בימינו עריכה

סוגיה זו זכתה לדיון מחודש, טעון ביותר מבחינה רגשית ולאומית, בכל הנוגע לפדיון שבויי צה"ל. על אף המסורת של הימנעות מפדיון שבויים יותר על כדי דמיהם, נמצא שהקשר שבין חייל לצבאו נתפס בעיני חלק מהפוסקים כקשר מחייב ביותר, בדומה לקשר של איש ואשתו, ואף מעבר לכך. יש שהוסיפו שיש לקחת בחשבון את שאלת המורל של החיילים היוצאים לשדה הקרב, שעלולים להסס אם ידעו שהמדינה לא תעשה ככל יכולתה להשיבם לחיק משפחותיהם. מנגד, פוסקים אחרים כתבו ששחרור מחבלים, עלול לסכן חיי אדם, ושעצם שחרורם עלול להוות זריקת מרץ לאויב.

הרבנים שאול ישראלי, עובדיה יוסף, פסקו שמותר על פי ההלכה לשחרר שבויי צה"ל אף במחיר של שחרור מחבלים רבים, בהם רוצחים מורשעים[10]. הרב יוסף ביאר כי "אין להתחשב סכנה העתידית, כאשר נשקפת סכנה מיידית לשבוי"[11]

הרב חיים דוד הלוי כתב שההלכה שאוסרת פדיון שבויים יותר מכדי דמיהם, אינה נוגעת למקרה של חטיפת חיילים, והוסיף שאף שיש מקום לדון על צורת ההתנהלות הנכונה במצבים כאלה, מכל מקום אין לטעון לאחר מעשה שהממשלה פעלה בניגוד להלכה.[12]

הרב שלמה גורן כתב לאסור שחרור חטופים בתמורה למחבלים ביותר מיחס של אחד על אחד, אך ביחס לחיילים שנחטפו בעת קרב שנשלחו אליו על ידי המדינה הסתפק, וכתב שיתכן שחובה לשחררם גם ביותר מכדי דמיהם.[13]

הרב ישראל רוזן כתב שההלכה איננה מכריעה בשאלה זו, והדבר מסור לשיקולים הביטחוניים והמדיניים של מנהיגי המדינה.[14] ובדומה לכך הכריע הרב יעקב אריאל, שהוסיף: "השיקולים לפדות שבויים תמורת שחרור מחבלים צריכים להביא בחשבון בעיקר את טובת הציבור, היכן יש סיכונים גדולים יותר לביטחון הציבור".[15]

רבנים אחרים אסרו עיסקאות כאלה בשל עידוד הטרור, בין האוסרים: הרב אברהם יצחק כלאב[16] הרב צפניה דרורי[17], הרב יעקב יוסף, הרב אליעזר מלמד[18], הרב שמואל אליהו[19].

תפילות על השבויים עריכה

  ערך מורחב – אחינו כל בית ישראל

כל שבוע בימי שני וחמישי (ימי החול בהם בתפילת שחרית, מתבצעת קריאת התורה בציבור) נאמרת בבתי הכנסת האשכנזיים התפילה הבאה (אצל הספרדים והתימנים ושאר עדות המזרח לא נהוג לאומרה):

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה
העומדים בין בים ובין ביבשה
המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה,
ומאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה
השתא בעגלא ובזמן קריב

בימינו, יש קהילות בהן נהוג בשבת לומר בסמוך לקריאת התורה "מי שברך" מיוחד להצלת שבויי צה"ל, המכונה גם "תפילה לשלום חיילי צה"ל". לתפילה זו יש נוסחים שונים שקבעה הרבנות הראשית לישראל או שיצרו באותה קהילה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י', סמ"ג מצווה קסב.
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוקים י"בט"ז.
  3. ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים א'ג'
  4. ^ ספר שמואל א', פרק ל'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ח, עמוד א'.
  6. ^ הרמב"ן, הרא"ש ועוד ראשונים
  7. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ד', על פי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א'-ע"ב
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ח', הלכה י"ג, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ו'.
  10. ^ (אין) פודין את השבויים יתר על כדי דמיהם, אתר "מארון הספרים היהודי". ראו גם הרב אריאל: שליט שווה גם 2,000 מחבלים.
  11. ^ פדיון שבויים בתמורה לשחרור מחבלים באתר "דין תורה"
  12. ^ ה לך רב, חלק ז סי' נגש
  13. ^ תורת המדינה, עמ' 424-436
  14. ^ שחרור שבויים 'במחיר מופקע' שאיננו כספי, תחומין כרך ל' עמ' 95
  15. ^ באהלה של תורה, חלק ה' סי' ז'
  16. ^ הרב אברהם יצחק כלאב, שחרור שבויים תמורת בני ערובה, תחומין ד' עמ' 108
  17. ^ הרב דרורי: ההלכה אוסרת עסקה שכזו, באתר ערוץ 7
  18. ^ מנהל האתר, הלכה ח - האם להיכנע לסחיטת מחבלים למען הצלת חטוף? | פרק ז - ערבות הדדית | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א, באתר פניני הלכה, ‏2000-06-07
  19. ^ רבנים: "עסקת שליט הנרקמת - טירוף נגד ההלכה", באתר YNET