זיזף הצוף

סוג של יונק

זיזף הצוף (שם מדעי: Lonchophylla) הוא סוג של עטלף קטן-בינוני במשפחת הזיזפיים, הכולל 15 מינים, החיים בקצה אמריקה המרכזית ובאמריקה הדרומית. הסוג תואר מדעית לראשונה בשנת 1903 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס, ומשמעות שמו המדעי היא ״עלה חנית״.

קריאת טבלת מיוןזיזף הצוף
Lonchophylla robusta.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: עטלפים
תת־סדרה: דמויי נשפון
משפחה: זיזפיים
סוג: זיזף הצוף
מינים

15

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lonchophylla
תומאס, 1903
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאורעריכה

 
זיזף צוף דקייסר.

לזיזף הצוף ראש גדול, גוף קומפקטי וזנב זעיר. חוטמו ארוך, צר ומחודד, ומותאם להיכנס לתוך תפרחות. האוזניים קצרות ומשולשות עם צפירים זעירים, והעלה האפי שלו משולש, זקוף ודמוי זיז. השפתיים גדולות, והלשון ארוכה וחלקה עם חריצים ייחודיים בשני הצדדים שמותאמים לשאיבת צוף מפרחים. למרות התזונה, השיניים עדיין מפותחות למדי עם חותכות וניבים גדולים.

אורך הראש והגוף 45–83 מ״מ, אורך הזנב 5–11 מ״מ, אורך הזרוע 30–48 מ״מ ואורך האוזניים 14–19 מ״מ. המשקל נע בין 10 ל-23 גרם בהתאם למין.

הפרווה הקטיפתית של זיזף הצוף צפופה ורכה. צבעה משתנה בהתאם למין, ועשוי להיות חום קפה, שוקולד, זהוב, צהבהב, אפרפר, אוכרה, אפרסק, כתום-תפוז, אדמוני או שילוב בין הצבעים הללו. הכנפיים שחורות או סגלגלות, הפנים, הלוע והזרועות בצבע ורוד או בורדו, וקצות האוזניים והעלה האפי שחרחרים.

תפוצה וביולוגיהעריכה

הזיזפים הננסיים מצויים באמריקה הדרומית והמרכזית, וחיים בבתי גידול לחים דוגמת יערות גשם הרריים, טרופיים וסב-טרופיים, יערות מנגרובים, סוואנה טרופית ומטעים, לרוב בסמיכות לנהרות, נחלים או ביצות. במהלך היום הם ישנים בבדידות או בקבוצות קטנות בשקעי עצים וסלעים, ויוצאים לתור אחר מזון בלילה.

כפי שמרמז שמם, המינים בסוג ניזונים בעיקר מצוף ואבקנים שאותם הם מלקטים מתפרחות, ובמידה פחותה ניזונים גם מפירות וחרקים. בשל כך, הם משמשים כמאביקים חשובים עבור צמחים הפורחים בלילה. הארגון החברתי מורכב כנראה מהרמון של זכר ומספר קטן של נקבות. הזיזפית מביאה לעולם צאצא יחיד מדי שנה לאחר היריון של מספר חודשים, וההמלטה מתרחשת לרוב בתקופות שבהם יש מזון בשפע. מעבר לכך, אין מידע רב על האקולוגיה והביולוגיה של הסוג.

מנגנון שאיבת צוףעריכה

אף על פי שקיימים עטלפים רבים שניזונים מצוף (בפרט ממשפחות הזיזפיים ועטלפי הפרי) ורבים מהם גם בעלי לשון ארוכה, זיזף הצוף נבדל מהם בכך שלשונו מותאמת בצורה מורפולוגית לאיסוף צוף. לכל העטלפים האחרים, יש בקצה הלשון גבשושיות זעירות דמויות שיער שבאמצעותן הם מלקקים וסופגים את הצוף מהפרחים; אצל זיזף הצוף לעומת זאת, הלשון חלקה לגמרי, ובמקום גבשושיות יש לה חריצים עמוקים בצדדים שיוצרים מנגנון שאיבה ייחודי שאינו ידוע אצל אף יונק אחר: באמצעות תנועה פריסטלטית בחריצי הלשון, מופעלת נימיות בתוך הוואקום של הפרח, והצוף זורם מעלה לאורך החריצים עד לתוך פיו של הזיזף.

מנגנון השאיבה הייחודי, מאפשר לזיזף הצוף לתקוע את הלשון בתוך מקור הצוף ולינוק ממנו, לעומת עטלפים אחרים שצריכים להזיז את הלשון שוב ושוב בתוך התפרחת כדי ללקק או לספוג את הצוף. בשל כך, יש הבדלים בבחירת סוג הפרחים: זיזף הצוף מעדיף פרחים שבהם יש מאגר צוף מרכזי, בעוד שעטלפים אחרים מעדיפים צמחים שבהם הצוף מפוזר בין חלקי הפרח. מאידך, מנגנון השאיבה גורם לזיזף הצוף לשאוב בעיקר צוף דליל בסוכר ובעל רמת צמיגיות נמוכה.

מנגנון השאיבה הייחודי נבדק ואומת רק אצל זיזף הצוף, אולם ההערכות שהוא קיים גם אצל הסוגים: זיזף ערמוני, זיזף חוטמני וזיזף ויירה עקב מורפולוגיה דומה של הלשון.

מיניםעריכה

בסוג 15 מינים, האחרון שבהם תואר ב-2015:

 
זיזף צוף גולדמן ניזוף מצוף של קקטוס.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זיזף הצוף בוויקישיתוף