זליג קלמנוביץ'
זליק קלמנוביץ' (ביידיש: זעליק קאַלמאַנאָװיטש; בליטאית: Zēligs Hiršs Kalmanovičs; 1881[1] או 1885,[2] גולדינגן, פלך קורלנד, האימפריה הרוסית - 1944, ליד נרבה) היה פילולוג, חוקר שפת היידיש ומתרגם. היה ממייסדי מכון ייווא וממנהליו הראשונים.
 | |
| לידה |
30 באוקטובר 1881 קולדיגה, Goldingen County, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1944 (בגיל 62 בערך) מחנה הריכוז ואיווארה, נפת ואיווארה, גרמניה הנאצית |
| ענף מדעי |
פילולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
ייווא |
| צאצאים |
שלום לוריא |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד באימפריה הרוסית למשפחה יהודית קשת יום. בילדותו למד בתלמוד תורה ובישיבה. בעצמו רכש השכלה כללית, בגיל 15 עבר בהצלחה מבחני חוץ והתקבל ללימודים בגימנסיה של לייפאיה. בין 1902 ל-1905 הוא למד באוניברסיטת ברלין ובתקופה זו עסק בין השאר בהברחת חומרי תעמולה מהמערב למזרח אירופה דרך צ'נסטוחוב, עיר בה הפעיל את פעולות ההברחה (של חומרי תעמולה ושל אנשים גם יחד), יוסף קרוק.[3] בין 1909–1910 למד קלמנוביץ' בקניגסברג. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לפטרוגראד, שם קיבל דוקטורט ב-1919. ב-1921 עבר למינסק שם לימד יידיש. זמן מה הוא התגורר בקובנה, שם ערך את העיתון היידי "לעצטע נייעס".
הוא הושפע מהציונות הסוציאליסטית של נחמן סירקין. תקופה מסוימת הוא תמך בטריטוריאליזם, ב-1917 הצטרף אל שורות מפלגת פאלקספארטיי. יותר מאוחר, מבלי להצטרף לשום תנועה, תמך בתנועה הציונית.[2]
קלמנוביץ' היה חברו הקרוב של המו"ל בוריס קלצקין ועבד בתור עורך בהוצאה לאור של קלצקין, קודם בווילנה ובתקופת מלחמת העולם הראשונה בפטרוגראד.
בין 1925 ל-1928 הוא התגורר בפוניבז' ולימד שם עברית ותנ"ך. ב-1929 חזר לווילנה, שם התמנה לאחד ממנהלי מכון ייווא ולעורך כתב העת של המכון, "ייווא בלעטער".
קלמנוביץ' כתב יומן בעברית על חייו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכלא בגטו וילנה. בתקופה זו המשיך לכתוב את היומן, והיה גם חבר ב"בריגדת הנייר" שהסתירה את אוצרות ארכיון "ייווא". החלק ביומנו העוסק בשואה תורגם ליידיש והוצא לאור על ידי ייווא ב-1951; הגרסה העברית של היומן פורסמה ב-1977. הוא נספה במחנה הריכוז ואיווארה ב-1944.
פועלו הספרותי עריכה
ב-1906 החל קלמנוביץ' לפרסם חיבורים ספרותיים. הוא פרסם בעיתונים "פאלקסשטימע", "יידישע צייטונג" ו"לעבן און וויסנשאפט". בין השנים 1915 ו 1919 ערך את השבועון די וואך שהופיע בווילנה, ביחד עם ישראל אפרויקין.
הוא תרגם ליידיש את כתבי דובנוב ואת 'מלחמות היהודים' לפלוויוס,[3] ואת "החייל האמיץ שווייק" של ירוסלב האשק (ריגה: 1921–1928).
לקריאה נוספת עריכה
- פישמן דייוויד, מחתרת הנייר, המלחמה על אוצרות הרוח של ירושלים דליטא, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס – האוניברסיטה העברית, 2020.
קישורים חיצוניים עריכה
- גנדי אסטרייך, זליג קלמנוביץ', באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- זליג קלמנוביץ', במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- ספרים אינם צומחים על עצים - על פועלו של קלמנוביץ, באתר יד ושם
- זכרונותיו של יודל מארק על קלמנוביץ'
- גליונות השבועון "די וואך" בעריכת קלמנוביץ' בארכיון הלאומי הליטאי
זליג הירש קלמנוביץ (1885-1944), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ זליג קלמנוביץ', באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- ^ 1 2 זליג קלמנוביץ', במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית).
- ^ 1 2 יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 115, 116