זמן אביב

זמן אביב
Springtime
בימוי	אב אייוורקס
הופק בידי	וולט דיסני
תסריט	וולט דיסני
מדבבים	Mehdi Asadi
מוזיקה	קארל וו. סטלינג
אנימטור	וילפרד ג'קסון; לס קלארק
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	אולפני וולט דיסני
חברה מפיצה	סרטי קולומביה
הקרנת בכורה	24 באוקטובר 1929
משך הקרנה	6:14 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מצויר
סרט קודם	הטוראדור האיום
סרט הבא	פעמוני הגיהנום
	דף הסרט ב־IMDb

זמן אביב (באנגלית: Springtime) הוא סרט הנפשה קצר משנת 1929 שהופק בידי אולפני וולט דיסני. זהו הסרט השלישי בסדרת הסרטים "סימפוניות טיפשיות", הוא יצא חמישה ימים לפני קריסת וול סטריט.

עלילה

פרחים, חיפושיות, נדלים, עופות וצפרדעים רוקדים (ואוכלים אחד את השני) בזמן שמתנגנת תערובת של מוזיקה קלאסית.

המוזיקה שבה נעשה שימוש בסרט כוללת את "מצב הבוקר" מפר גינט של אדוורד גריג, את "פרחים לוחשים" של פרנץ פון בלון, את המחול של אמילקארה פונקיילי מחול השעות ו"עליצות פריזאית" של ז'אק אופנבך.

ביקורות

Motion Picture News (2 בנובמבר 1929): "פאניקה. תרומה נוספת לבידור האומה. וולט דיסני הגיע לממוצע גבוה במיוחד עם הסדרות המצוירות השונות שלו. זה שווה כל שבחים שהכתב הזה עשוי להעניק לו. הבסיס לתעלולים המשעשעים הוא קו שמהרהר על אביב, אהבה וריחוף. הכל הופך לטרפסיכורה: פרחים, עכבישים, עגורים, צפרדעים. והשגרה שהם עוברים דרכה מובטחת והם יצחיקו כל קהל".^[1]

הסרט היומי (3 בנובמבר 1929): "זה נקרא סימפוניה טיפשית של דיסני, וזה פקק. היצירה המצוירת היא הטובה ביותר שנראה אי פעם בתחום האנימציה, הביטויים והתעלולים הכלליים של בעלי החיים הם חכמים בצורה יוצאת דופן וגם נאמנים לחיים. סדרה של צפרדעים בוגרי גודלן נבלעות זו על ידי זו בתורה, עד שנשארת רק הצפרדע הגדולה האחרונה. זו בתורה נבלעת על ידי ציפור ארוכת רגליים, שכבדה עד כדי כך שהיא צונחת בבריכה. הצפרדע הגדולה והציפור טבעו. ההתנשאות החכמה היא סאטירה משובחת על הישרדותם של החזקים בעולם החי. המוזיקה המסונכרנת המלווה את המוזיקה הרוקדת של הצפרדעים מוסיפה מאוד לצחוקים, שבאים בקלות".^[2]

וראייטי (12 בפברואר 1930): "עוד קומדיה מצוירת משעשעת עשויה בצורה גאונית על ידי וולט דיסני. בסדר לכל תיאטרון. בזמן אביב דיסני ביקשה לבטא את התחושה האביבית הזו של דמויות מונפשות של חרקים, חיות ופרחים בשגרות ריקוד חדשניות המוגדרות למספרים מוזיקליים מסקרנים. תזמון הריקודים, הברזים הנלווים וכו', כל כך מושלם שהקצב לבדו מעניק ערך בידורי נדיר לסרט החדש הזה בסדרת סימפוניות טיפשיות. נוצלה גם כל הזדמנות להזריק קומדיה לצחוקים. קצת חזרה באופי שגרות הריקוד אבל לא רציני".^[3]