זנות בעיראק
זנות בעיראק אינה חוקית.[1][2] חוק העונשין העיראקי הוציא את הזנות מחוץ לחוק, כאשר הסרסור, הזונה והלקוח אחראים וצפויים לעונשים פליליים. העונש יכול להיות חמור, כולל מאסר עולם.[1]
מלחמת עיראק עריכה
נשים רבות שנמלטו מהמלחמה בעיראק אולצו לזנות. חלק מהמקורות טוענים שעד חמישים אלף נשים פליטות עיראקיות בסוריה, רבות מהן אלמנות או יתומות, נאלצו לעסוק בזנות.[3] מקורות טוענים שהנשים מנוצלות על ידי מדינות המפרץ הפרסי.[4] לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003, חברות קבלניות פרטיות השתמשו בנשים זרות שהוברחו לבסיסים ולאזור הירוק כשוחד עבור חוזים.[5][6]
אזור כורדיסטן עריכה
לפי הדיווחים, אזור כורדיסטן קיבל "נשים וילדים שנסחרו משאר חלקי עיראק לצורך זנות".[7] כנופיות פושעות זינו בנות מחוץ לאזור כורדיסטן במחוזות ארביל, דוהוק וסלמני.[8] ארגונים לא ממשלתיים טענו שחלק מאנשי כוחות הביטחון הפנימיים של ממשלת מחוז כורדיסטן כפו על נשים לעסוק בזנות במחנות פליטים סוריים באזור כורדיסטן.[9] נשים עיראקיות נמכרו ל"נישואים זמניים" ונערות סוריות ממחנות פליטים באזור כורדיסטן אולצו להינשא בגיל צעיר או להינשא ב"נישואים זמניים", ונטען כי השלטונות של אזור כורדיסטן התעלמו ממקרים כאלה.[9][10]
"זונות פולשות לכירכוכ" עריכה
סורן מאמא חמה, כתב צעיר במגזין Livin כתב מאמר בשם "זונות פולשות לכירכוכ", שפורסם ב-15 ביוני 2008.[11] חמה טען שיש לו שמות של מח"טים, קציני צבא בדרגת סגן, קולונלים וקציני משטרה וביטחון רבים המעורבים ומכסים על רשת זנות בכירכוכ.[12][13][14] הרשת כללה 200 בתי בושת בעיר, בכל אחד מהם 2–6 זונות.[11]
סינדיקט העיתונאים של כורדיסטן (KJS) טען שמאמא חמה קיבל איומים על חייו מאנונימי ב-15 במאי.[12]
חמה נורה ומת מול ביתו בכירכוכ.[13] בטלפון הנייד שבו השתמש חמה, התגלו הודעות של פוליטיקאי האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן שאיים עליו במוות לפני ההתנקשות.
סוגים אחרים של זנות עריכה
במקרים מסוימים, נערים וגברים צעירים עיראקים עוסקים בזונות. במקרים אלו הזונות מונעות בדרך כלל על ידי עוני והן לרוב הטרוסקסואליות.
סחר במין עריכה
עיראק היא מדינת מקור ויעד לנשים וילדים הנתונים לסחר במין. הסכסוך האלים עם דאעש החריף את פגיעות האוכלוסייה לסחר, בפרט בנשים וילדים. פליטים ועקורים עומדים בפני סיכון מוגבר לסחר בשל פגיעותם הכלכלית והחברתית והיעדר ביטחון והגנות. ארגונים לא ממשלתיים מדווחים על רשתות סחר באזור כורדיסטן מכוונות לפליטים ולעקורים, הפועלות בסיוע של פקידים מקומיים, כולל שופטים, פקידים מהכוחות האסיאיים וסוכני הגבול. בשנת 2015, חברי הפרלמנט של מחוז כורדיסטן וארגונים לא ממשלתיים דיווחו שחלק מאנשי הכוחות האסישיים הקלו על סחר מיני בנשים ונערות במחנות הפליטים הסורים באזור כורדיסטן, בעיקר במחנה הפליטים דומיז, וכן סחר במין בבנות מחוץ למדינה. בשנת 2016, ארגונים לא ממשלתיים דיווחו ששומרים אסיישיים לא רק אפשרו לגברים להיכנס למחנה כדי לבקש יחסי מין מסחריים עם נערות פליטות, אלא שהשומרים גם ביקשו לקיים יחסי מין מנערות הפליטות, כולל מתן אישור לעזוב את המחנה בתמורה למין. דיווחים משנת 2015 הצביעו על עקורים וכמה נשים פליטות סוריות שאולצו לעסוק בזנות על ידי רשת סחר בבתי מלון ובתי בושת בבגדאד, בצרה ובערים אחרות בדרום עיראק לאחר שסוכני הרשת הבטיחו ליישב אותן מחדש מאזור כורדיסטן.
דיווחים ממשיכים להצביע על כך שכמה פקידי אכיפת חוק עיראקים פקדו לכאורה בתי בושת הידועים בסחר במין או קיבלו שוחד כדי לאפשר סחר במין. תקשורת ומשקיפים אחרים דיווחו ב-2015 כי רשת איראנית לסחר במין הפעילה בתי בושת בארביל שבהם נערות איראניות אולצו לעסוק בזנות. התקשורת דיווחה כי פקיד ב-KRG שילם לכאורה 3,000 דולר עבור קורבן סחר מין איראנית. היו דיווחים אנקדוטיים, כולל מתחנת טלוויזיה מקומית מיוני 2016, על סחר מיני בילדות של בנות בעיקר מאיראן וסוריה, כמו גם כמה מאזור כורדיסטן, בסולימאניה. ארגונים לא ממשלתיים מדווחים גם על מקרים שבהם נערות שברחו ממשפחותיהן מחשש לרצח על כבוד מנוצלות במין מסחרי על ידי רשתות פליליות.
נשים בעיקר מאיראן, סין והפיליפינים נאלצות לזנות בעיראק.[15]
מחלקת המדינה של ארצות הברית לניטור ולמלחמה בסחר בבני אדם מדרג את עיראק כמדינה בדרג מס' 2.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Sex Work Law - Countries". Sexuality, Poverty and Law (באנגלית). נבדק ב-23 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Legal Status of Prostitution by Country". ChartsBin.
- ^ '50,000 Iraqi refugees' forced into prostitution (אורכב 08.07.2008 בארכיון Wayback Machine). News.independent.co.uk (24 June 2007). Retrieved on 2011-06-04.
- ^ Iraqi refugees forced into prostitution (אורכב 01.11.2008 בארכיון Wayback Machine). Radionetherlands.nl. Retrieved on 4 June 2011.
- ^ Schwellenbach, Nick; Sebert, Lagan (30 באוגוסט 2010). "Military Subcontractors Bribing U.S. Personnel With Prostitutes? The Shady World of War Contracting in Afghanistan and Iraq". AlterNet. נבדק ב-23 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "US military contractors in Iraq 'employed prostitutes, smuggled booze'". Alaraby (באנגלית). 4 במאי 2017. נבדק ב-23 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ What Kind of Liberation?: Women and the Occupation of Iraq, Nadje Al-Ali,Nicola Pratt, p. 108ff
- ^ "Iraq". State.gov. 1 ביוני 2013. נבדק ב-18 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Iraq". State.gov. 27 ביולי 2015. נבדק ב-18 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "EXCLUSIVE: Report exposes rampant sexual violence in refugee cam". Rudaw.net. נבדק ב-18 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Prostitutes conquer Kirkuk: a report written with blood". On Line Opinion. 7 באוגוסט 2008. נבדק ב-23 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Soran Mama Hama". Committee to Protect Journalists.
- ^ 1 2 Fatih, Nwenar; Mahmood, Shakhawan (ביולי 2011). "First martyr of pen murders to be revealed". Kirkuk Now. אורכב מ-המקור ב-1 בנובמבר 2012. נבדק ב-26 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Covering Iraq is deadliest job for reporters, again". CNN. 18 בדצמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iraq". 2015 Trafficking in Persons Report. U.S. State Department.